כשתרמתם לצדקה - למי עזרתם?
הארגונים החברתיים ואגוני הצדקה אמורים להשמיע את קולם בנושאי מדיניות חברתית. תחת זאת הם נאבקים להגדלת התמיכה בהם, שמשמעותה הפרטה של שירותי הרווחה
הממשלה תעביר 100 מיליון שקל לארגוני רווחה פרטיים, כך פורסם השבוע. האוצר הציע בטיוטת חוק ההסדרים כי התקציב יעמוד על 30 מיליון שקל, אך בלחץ שר הרווחה ויו"ר ההסתדרות, גדל התקציב פי שלושה ויותר. לכאורה, הישג גדול לעמותות ולארגוני הרווחה. בפועל – עוד לבנה בחומה המתגבהת בין המדינה לאזרחים.
אחת הפגישות הראשונות שקיים נתניהו לאחר הבחירות, היתה עם ראשי המגזר השלישי. על פי הדיווח, בישיבה הועלו כמה הצעות, ביניהן להקים קרן משותפת לממשלה ולאזרחים - שאזרחים שאינם נזקקים יתרמו את קצבאות הזקנה שלהם לאלה שצריכים. דובר גם על הפחתת המסים ושיתופי פעולה עם הממשלה. נציגי הארגונים סיפרו על מצוקה כלכלית וביקשו לקבל כספים יותר מהר. נציגי הארגונים גם ביקשו להמשיך את ההידברות עם הממשלה ודרשו להפחית את המסים שהם משלמים.
ישנם ארגונים המגדירים את עצמם כארגונים לשינוי חברתי, וישנם כאלה המגדירים עצמם כארגוני מדיניות. ישנם, כמובן, ארגוני נדבה, צדקה וחמלה. הם ממלאים תפקידים ומשימות שונים, אבל כולם פעילים ומעוניינים בטובת החברה, ולפיכך מצופה מהם גם להשמיע את קולם בנושאי מדיניות ציבורית וחברתית.
מתוכן הפגישה עם נתניהו עולה החשש שהארגונים נמצאים במצב הישרדותי כה קריטי, עד שהם דואגים לקיומם העצמי יותר מאשר למדיניות הרווחה בישראל: רוב הדרישות שהציגו ראשי הארגונים החברתיים עוסקות בהפחתת מס לארגונים וייעול העברת התמיכה הממשלתית, ואין בהן אף מילה על מקומה של המדינה בשירותי הרווחה או על הפרטתם ההולכת וגוברת של שירותים אלה.
לפי נתונים שהציג יואל בלבצ'ן, מנהל מסד הנתונים של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי בכנס השנתי של המרכז לפני כחודש, הארגונים המקבלים מימון שנתי סדיר מהמדינה הם ארגונים שמספקים שירותי רווחה, ולא כאלה הפועלים לשינוי המדיניות החברתית. כלומר, המדינה תומכת יותר ויותר בארגונים שמחליפים את השירותים שהיא עצמה אמורה לספק. לפיכך, הגדלת התמיכה הממשלתית בארגונים החברתיים, משמעותה – הפרטה אגרסיבית ומהירה של שירותי הרווחה.
התנהלות ההסתדרות בנושא חמורה, אך אינה מפתיעה. בשנים האחרונות זנחה ההסתדרות את המאבק האסטרטגי נגד הפרטה, וניהלה מאבקים (מוצדקים כשלעצמם) על פיצויי פיטורין והסכמים לדור העובדים המבוגר – תוך זניחת זכויותיהם העתידיות ואיגודם של דורות העובדים הבאים.
גם בעניין מימון העמותות הולך עיני בעקבות האידיאולוגיה של נתניהו, לפיה המדינה אינה אחראית לרווחת אזרחיה. למשל, במקום מאבק עיקש של ההסתדרות על הגדלת מספר התקנים של העובדים הסוציאליים ושל הפסיכולוגים העובדים בשירותי בריאות הנפש, העדיפה ההסתדרות לתת כתף למיזם הגדול של נתניהו: הרעבה של המגזר הציבורי, "האיש השמן", שכבר מזמן גוסס מאנורקסיה.
שרון שחף היא יועצת אסטרטגית למאבקים סביבתיים וחברתיים
לפנייה לכתב/ת 
