נערי האוצר

לפני כמה חודשים, במהלך טיול של אחד מארבעת המסודרים לתאילנד, הוא קיבל SMS ממסודר אחר בזו הלשון: "אז מה אתה עושה יותר, מעשן או מזיין?" כעת, נסו לנחש מיהו השולח ומיהו הנמען? אם מדובר היה בדמויות מהסדרה, הגיוני לחשוב כי המסרון שוגר מתומר לוי, הוא דמותו הערסית של אסי כהן, אל תודעתו האפופה של בלרד, אותו מגלם מאור כהן.

אך בסיפור אמיתי עסקינן, ומתברר כי הרחק מהמצלמות אנו חיים במציאות שבה הטאלנט הקומי המוביל של קשת והרוק סטאר המגניב תמידית מעדיפים להחליף רשמים על מגרשי שעשועים המתאימים לילדיהם הרכים בשנים, בעוד שאסף הראל הוא זה שמנסה להדיח לדבר עבירה את ערן זרחוביץ', ואף מצליח.

ב"מסודרים" הם אולי נשמעים ונראים כמו חנוני היי-טק, אך זרחוביץ' והראל הם דווקא הצדדים המוחצנים יותר שבחבורה, כפי שיודעת האדמה החרוכה שנשארה בתאילנד. זרחוביץ': "כל כך נלחצתי מה-SMS הזה, שישר באותו ערב עישנתי וזיינתי".

ככה?

"כך היה. היה גם איזה סיפור עם פדיקוריסטית, שפתאום היה לנו מין רגע, משהו נפל לרצפה, היא התכופפה, ובסוף יצא ששילמתי על סקס. בתאילנד אתה יכול לקנות הכל. הרגשתי שם הכי 'מסודרים' בעולם, אתה מיליונר עם 300 שקל בכיס".

כל הגברים הולכים לזונות בתאילנד?

הראל: "לא, לא כולם. בכלל, קשה להגיד דברים כלליים על גברים, זה נורא עניין של אישיות, אין כאן נוסחה. אני אפילו לא בטוח שיש משהו שבכלל תופס לארבעתנו".

ובכל זאת, נוסחה אנסה למצוא ברשותכם. הרי לא כל יום אני יושבת עם הקאסט המלא של הסדרה הכי גברית על המרקע המקומי שלנו, ואחת היוקרתיות שבהן. עם עליית העונה השנייה של "מסודרים", שהתחילה במסוק ועוברת לאינטריגות כלכליות עם אויב ממולח (דן שפירא), צבירת כוח ובחינת היחסים בין דמויותיה, נדמה כי סוגיית החברות הזכרית מעולם לא היתה כל כך פופולרית.

הזכר הטלוויזיוני מבסס את מעמדו

באמריקה כבר גילו אותה מחדש, מיתגו, הדביקו לה שם מגניב – Bromance (שילוב של Brother ו-Romance), וחוגגים אותה בעוז, וכעת גם אצלנו הזכר הטלוויזיוני הולך ומבסס את מעמדו, גם אם יש לו פחות נעליים מלקארי ברדשאו, פחות מטאפורות מלדנה ספקטור ויותר הפניות לרופא עור מלאוסטין פאוורס אחרי ביקור ממושך מדי במועדוני בנגקוק.

אנו נפגשים בסלון של הראל, שיצר את הסדרה יחד עם מולי שגב ומככב בה כגיא. שיחת הרגע היא הראיון החושפני למדי שהעניק למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" שהתפרסם בבוקרו של אותו יום, ובו סיפר, בין השאר, על ההריון של ארוסתו, דפנה לוסטיג, על משפחתה העשירה ועל הטרגדיה של מותו הפתאומי של אביה.

המסודרים (צילום: אוהד רומנו. עיבודי תמונה: שיין הורביץ)

לא בדיוק דרך לבוס לשמור על דיסטאנס מעובדיו, אבל זה ממילא לא קיים כאן: אחרי ארבע שנים בברוטו של עבודה על "מסודרים" נדמה שההיררכיה בין יוצר, שחקנים וכותב לשעבר (זרחוביץ' גם לקח חלק בכתיבת התסריט בעונה הקודמת, הפעם נאלץ לוותר), והגם שתמיד נדמה לי שכל אחד מהם קצת מפחד מהראל, כאן לפחות זה מצליח להישאר מתחת לפני השטח.

אל מול השינויים הצפויים בחייו של הראל (37), אסי כהן (34) ומאור כהן (35), עובדים יחד ב"ארץ נהדרת" כבר שתי עונות, ונמצאים בפאזה אבהית ורגועה בחייהם; הרווק היחיד ברביעייה, ערן זרחוביץ' (34), סוגר שנה סוערת של תוכנית הרדיו שהוא מגיש יחד עם שרון טייכר שילדה את פיאסקו השיבוצים, "שינויים בלוח השידורים" בערוץ 10 ("הערוץ ויתר עלינו מהר מדי, חבל לי נורא").

ואז הוא הגיע לכאן כדי לקבל את תשומת הלב שלדבריו נגזלה ממנו ב"7 לילות". "תכתבי שזה לא יפה שאסף דיבר רק על החיים האישיים שלו ולא אמר שום דבר על הסדרה, הוא אפילו לא דיבר על שחקנים אחרים, רק על אסי".

אסף: "דיברתי עליך המון, אני נשבע, חתכו הכל".

ערן: "כן, כן, בטח".

אז בוא נדבר על הסדרה. אתם מסכימים שמה שעומד במרכזה היא החברות הגברית?

הראל: "אצלנו בארץ על כל נושא יגידו שהוא חדש, כי סדרות באופן כללי הן לא נפוצות. אבל אפשר לומר שהיה גל של דרמות רומנטיות בעקבות ההצלחה של 'אהבה זה כואב', ועכשיו נגמר והתחיל הגל של סדרות בנים. נאור ציון ואדיר מילר עשו את זה גם. התמה של העונה הראשונה היתה ההתעשרות המהירה, אבל עכשיו הכסף כבר שם והדמויות התרגלו אליו, זה הרבה יותר על מערכות היחסים בין הרביעייה".

כמו במציצים

מאור: "אבל המוקד הוא החברות בין תומר וגיא, יותר מאשר החברות של ארבעתנו. הסדרה היא קודם כל על המתח ביניהם, הם הפכים שאוהבים זה את זה".

ערן: "כמו אורי זוהר ואריק איינשטיין ב'עיניים גדולות'".

מאור: "וערן ואני, אנחנו שיסל והשני".

ערן: "אבי ודובידק'ה, אבל זה כבר 'מציצים"'.

מאור: "ואנחנו גם הדמויות המשניות מ'סופרבאד' ("חרמן על הזמן" - ה.ב), זה מאוד מזכיר לי אותנו. או אלה מ'המלט', הליצים, איך קוראים להם?".

אסף: "רוזנקרנץ וגילדנשטרן".

מאור: "כן, בדיוק. תמיד יש את הדמויות האלה שהן פחות אמיתיות, יותר אתנחתא קומית".

אסף: "זה כמו באוטו, יש את אלה שנוסעים מקדימה, הם המבוגרים האחראים, ויש את הדחקות של הספסל האחורי. בחיים לכל אחד בא לשבת בכל פעם במקום אחר, זה תלוי בסיטואציה. אתה יושב איפה שבא לך, אין דינמיקות קבועות כמו בסדרה".

אז שנדבר על החיים?

ערן: "בחיים כבר אין לי חבורות כמו בסדרה. זה התפייד. יש חברי ילדות שעוד נפגשים, אבל אני כבר לא בא, אני לא סובל להיות עם אנשים שהם לא מפורסמים - הם זוכרים שהיית סתם מישהו וקוראים לי בשם שלי מהילדות, כמו ההורים שלי".

שהוא?

ערן מהסס: "טוב, נו, בוקי. גדלתי בפתח תקווה ואחד הפועלים הערבים של אבא שלי קרא לי ככה וזה תפס. אני חושב שהוא גם חילל אותי, אבל אני לא זוכר. האמת היא שהיום החבר הכי טוב שלי זה שרון טייכר".

אסי: "גם אנחנו חברים, ארבעתנו. נפגשנו לפני שבוע בלי קשר לכלום, ישבנו והרצנו דחקות עם גיטרה באולפן של מאור".

ובמציאות, מי מקדימה ומי בספסל האחורי?

אסף: "הצלחנו ליצור חברות באמצע החיים, שזה נדיר בגילנו, אבל כשאתה עובד כל כך הרבה זמן עם מישהו על סדרה, אתה רואה אותו יותר מאת המשפחה שלך. למרות שאסי ואני מכירים דרך מולי שגב כבר הרבה זמן".

ערן: "אני הכרתי את אסי עוד ב'ערב אדיר'".

מי מקדימה ומי בספסל האחורי (צילום: אוהד רומנו. עיבוד: שיין הורביץ))

אסי: "תודה שהתלהבת ממני".

ערן: "כן, עליך חשבתי דברים טובים. אבל ממאור פחדתי בפעם הראשונה שהכרנו. זה תמיד קורה לי עם אנשים שאחר כך אני מתאהב בהם. חשבתי שזה רוקר מתלהב, וזה הלחיץ אותי, שהוא קול מדי בשבילי. אבל האמת היא שאם אני מדרג את הרוע כאן, אז אני קרוב יותר לאסף, ומאור ואסי במקום האחרון. לא מפריע לך שאני משייך אותך לצד האפל, אסף?".

אסף: "חופשי".

ערן: "במאור ואסי יש משהו טוב בסיסי שלי אין, אני ברגע יכול להתהפך ולשנות את עורי. ועבדתי בזה שנים, בלהיות קצת רע. וזה ברור למה, הרי כילד אם לא הייתי עובד על ההומור הזה והלשון החדה הייתי ממשיך לאכול מכות כל החיים".

אסי: "אני הייתי ילד משעשע ובכל זאת חטפתי".

ערן: "אסף היה מחפש מכות".

אסף: "טוב, אני בא מרמת אילן, ליד שכונתם של האלפרונים והיינו ערסיאדה - מעשנים כבר בכיתה ז', הולכים לים, מחפשים חבורות ללכת איתם מכות. אבל כשזה היה מתחיל הייתי חותך הביתה".

ערן: "לדמות של אסי זה מתאים ללכת מכות, אני בהחלט רואה את תומר לוי נוגח למישהו בפנים".

יאללה מכות יאללה

אסף: "היו לנו הרבה שאלות בקשר לאיך נסיים את הריב עם סהר (דמותו של שפירא - ה.ב) ותמיד היתה אופציה שזה ילך למכות. יש משהו נורא גברי ברצון לגמור את זה ככה. הבעיה היא שזה אומר משהו נורא רדוד על הקונפליקט ואתה לא באמת יכול לפתור עניין עסקי בלדפוק מכות למתחרה שלך, זה לא עובד ככה. טלוויזיונית זה אולי טוב, אבל העדפנו ללכת על איפוק ומשהו יותר מתוחכם".

אסי: "אני עדיין חושב שאגרוף אחד לא היה מזיק".

אסף: "אני לא אוהב סצנות של מכות ב'הפמליה' כי זה רדוקציה של הדברים, זה להגיד שאנחנו חיות עם טריטוריה".

ואתם לא?

ערן: "תלוי במה. בכל מה שקשור לעיסוק בבחורות, זה באמת קצת ככה".

אסף: "זה נכון שיש גברים יותר רגישים, יש גם כאלה שנמשכים לגברים, אבל בדרך כלל גברים יושבים ומדברים על בנות ברמה די נמוכה".

מאור: "בעולם המוזיקה הם מדברים על גיטרות".

אסף: "בסדר, אפשר לדבר גם על גיטרות או כדורגל או על עבודה, בעיניי זה היינו הך, זה הכל מנגנונים של 'בוא לא נדבר על החיים שלנו, אלא על משהו טכני'".

אז זה אבוד? אי אפשר לנהל איתכם שיחה משמעותית?

אסף: "את יכולה, כי את אשה. עם בנות זה אחרת. זה כמו חומר שמגיב לחומר, קחי בחור ושימי לידו עוד גבר ותהיה ריאקציה מסוימת שתגרור דיבור על דברים לא אישיים, אבל אם תשימי אותו מול אשה שתשאל אותו על מה הוא חושב ותתייחס לרגשות כאל משהו שהוא חלק מהעולם, החומר הזה אוטומטית יגיב אחרת".

מאור: "בינינו לבין עצמנו, גם לא נדבר אף פעם על החיים האישיים שלנו, אלא אם כן קרה משהו מיוחד".

אסי: "גם ככה בבית אוכלים לנו את הראש על החיים האישיים. אם מישהו יוצא עם מישהי אז השאלה היחידה מצד החבר'ה תהיה 'זיינת אותה או לא זיינת אותה'. ואם לא, אז יתחיל עניין, 'רגע, למה לא? מה קורה פה? מה לא בסדר בך'?".

בנים יותר מפרגנים זה לזה מבנות?

אסף: "הם פחות מאוימים זה מזה. דמייני פאב, יושבים על הבר שני בחורים ושתי בחורות ונפתחת

הדלת. הגברים יסתכלו כדי לראות אם הגיעו בחורות נוספות, ואם לא, לא אכפת להם. הם לא חושבים, 'אוי, הגיעו בנים, יש לי תחרות', הם פשוט מחכים לבחורה שתבוא. הבחורות, אם הגיעו עוד נשים, מבינות מיד שיש להן תחרות עכשיו, כי הן יותר אינטליגנטיות. הן מבינות את הקונטקסט, זו ראייה יותר מתוחכמת".

ערן: "לנו יש סוג של עיוורון לדברים כאלה. ואגב, גם בפורנו זה ככה. לפני כמה ימים חשבתי על זה שאני לא מסתכל על הגבר בכלל בסרטים שאני רואה, רק על האשה".

פורנו זה נושא חשוב בחייך?

ערן: "כן, אני קצת אובססיבי בקשר לזה. מה שנפלא היום זה שיש כל כך הרבה בחורות, זה לא כמו פעם שהיית מקבל חמש בקלטת. מה שמטריד אותי זה שאני רואה סרטונים ביתיים כביכול וקורים שם דברים לא הגיוניים, כמו שאנשים נוסעים באוטו ופתאום עולה בלונדינית והם מזיינים אותה. די, לא פגשתם אותה ברחוב ככה, אל תעבדו עליי. אני נוסע ברחוב, אני רואה מה קורה, מה המצב שאני אפתח את החלון וזה יקרה".

מאור: "זה כי אתה לא נוסע באוסטין, טקסס", כהן מסנן במבטא דרומי משכנע.

ערן: "פורנו ישראלי אני לא אוהב, זה נראה לי פתטי".

אסי: "כמו כדורגל ישראלי".

מאור: "כן, בחו"ל הם מתאמנים מגיל קטן, זה לא כמו כאן".

את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס