שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תושבי ישראל בעל כורחם
    למרות שסיפחה את מזרח ירושלים, מתעקשת ישראל לגרש את תושביה, להתנכל להם ולילדיהם ולהתעמר בהם באמצעים ביורוקרטיים

    חגיגות יום ירושלים ואיחוד העיר שמציינות למעשה את כיבוש ירושלים המזרחית ואת סיפוחה, מתעלמות מתושביה הפלסטינים של הבירה המונים כשליש מתושביה.

     

    לאחר כיבוש ירושלים המזרחית ב-1967 הקנתה ישראל לפלסטינים שהתגוררו בשטח מעמד של תושבי קבע. לתושבים לא היתה ברירה של ממש. משמעות הסירוב לקבלת המעמד היתה שלילת הזכות להמשיך ולהתגורר בבתיהם, תוך סיכון בגירוש.

     

    על מנת להפוך לאזרחים, נדרשים תושבי ירושלים המזרחית להגיש מיוזמתם בקשה מיוחדת ולהישבע אמונים למדינת ישראל. מעטים נאותים לכך. כך נולד מעמדם המעוות: תושבי ישראל בעל כורחם.

     

    מדינת ישראל רוצה "ללכת עם ולהרגיש בלי": חפצה בשטח אך לא בתושביו. מאז סיפוח השטח, סימנו להן ממשלות ישראל כיעד השגת רוב יהודי בירושלים תוך דחיקת תושביה הפלסטינים של העיר אל מחוצה לה.

     

    כדי להשיג מטרה זו נוקטת ישראל במדיניות של אפליה מכוונת בתחומים שונים. תושבי ירושלים המזרחית מופלים לרעה בכל הקשור למדיניות התכנון והבנייה ולהשקעות בתשתיות פיזיות ובשירותים הממשלתיים והעירוניים - רווחה, תעסוקה, חינוך, דואר, מים, ביוב, תברואה, כבישים ומרחבים ציבוריים. אולם דומה כי הדרך הבוטה ביותר בה פועלת ישראל היא שלילת הזכויות האזרחיות מתושבי ירושלים המזרחית.

     

    ישראל מתייחסת אליהם כאל זרים, שאת מעמדם אפשר לשלול כעניין שבשגרה. התושבים הפלסטינים נאלצים לשוב ולהוכיח כי הנם תושבי העיר בפני משרד הפנים והביטוח לאומי, שמנהלים חקירות ובדיקות. כל תכליתן היא הפקעת תושבות ממי שהתגוררו מספר שנים מחוץ לישראל (אפילו אם היה זה בשטחים הכבושים), ומי שרכשו מעמד של קבע במדינה אחרת עלולים לאבד את תושבותם ועימה את זכותם לשוב למולדתם. "הטרנספר השקט" מתרחש לא אחת באופן שרירותי, ללא הודעה מוקדמת וללא מתן זכות טיעון, ומתגלה לעתים רק בדיעבד ובאקראי.

     

    על פי נתוני משרד הפנים, מאז 1967 ועד 2006 הפקיע משרד הפנים את מעמדם של למעלה מ-8,200 תושבים פלסטינים. רק בשנת 2006 לבדה הפקיע משרד הפנים את תושבותם של 1,363 איש.

     

    לשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית הפכה סמל לשירות מחפיר ובלתי נסבל. העומס בלשכה עצום, והטיפול בכל פניה נמשך חודשים ארוכים ובמקרים רבים שנים ארוכות. התושבים נאלצים להמתין בתור ארוך (חרף העברתה של הלשכה למשכן חדש), ולא פעם גם אלה שזוכים להיכנס אל הלשכה, נשלחים מבלי שיקבלו שירות. רבים מהפונים בבקשה לשירות נאלצים להסתייע בעורכי דין, ורבים נאלצים לפנות לבית המשפט על מנת לקבל את מבוקשם.

     

    עבור שירותים בסיסיים כמו רישום ילדים נגבות אגרות בשיעור של מאות שקלים, והמבקשים נדרשים להמציא אינספור מסמכים. כתוצאה מכך, ילדים רבים נותרים ללא כל מעמד, ללא זכויות סוציאליות וללא ביטוח בריאות. עבור הסדרת מעמד של בני זוג של תושבי ירושלים המזרחית, גובה משרד הפנים אגרה שגבוהה מ-2,500 שקלים - סכום כפול מזה שגובים מאזרחים מהשורה.

     

    תושבי ירושלים המזרחית לא היגרו לישראל. ישראל כפתה את נוכחותה עליהם. כל עוד ירושלים המזרחית מצויה בשליטתה, המדינה אחראית לרווחת התושבים ולהגנה על זכויותיהם. היא אינה רשאית להפקיע את תושבותם ולגרשם ממולדתם, אינה רשאית להמשיך להתנכל להם ולילדיהם ואינה רשאית להתעמר בהם באמצעים ביורוקרטיים.

     

    עודד פלר הוא עורך-דין באגודה לזכויות האזרח בישראל 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים