מדבר מהשטאח'

ההצפה התקשורתית שספגנו כולנו בימי "עופרת יצוקה" באופן די טבעי עדיין מהדהדת, גם כחצי שנה אחרי. מבוקר עד ערב, וגם אל תוך הלילה, נדבקנו כולנו לטלוויזיה, לאינטרנט ולרדיו כדי להתעדכן בכל שעה, דקה ושנייה בהתרחשויות בעזה ובישובים הסובבים שספגו מטחי קסאמים וגראדים בלתי פוסקים.

מנסור. "אף אחד לא פקד עליי איך לקריין" (צילומים: עמית קוטלר)

בין הקולות שבקעו מתחנות הרדיו, ובמקרה הזה מגלי צה"ל, אפשר היה לשמוע אחד שונה, כזה שבעיקר בלט בהגיית שמה של תנועת חמאס, עם ח' גרונית ועמוקה, וכך גם בהגיית שמות מנהיגי אותה תנועה. בדיקה קטנה שערכנו הובילה אותנו אל שִׁיבֵּל כַּרְמִי מָנְסוּר (20), חייל בשירות סדיר, הראשון מהמגזר הדרוזי המגיע לתפקיד של קריין חדשות ומגיש בתחנת הרדיו הצבאית.

"יפה שהגעת אלינו"

קל מאוד לטעות במנסור. מחד נדמה כי אתה פוגש ילד לובש מדי-בקו"ם מבריקים, כשמאידך קולו הסמכותי נשמע בוגר לפחות בעשור. גם חזותו האירופאית משהו לא מסגירה בדבר את מקורותיו בכפר עוספיא שעל הכרמל.

את שלבי המיונים שלו לתחנת הרדיו הצבאית הוא החל כמו כל חייל אחר ולא, ללא כל פרוטקציה. "עברתי מבחני קול, ועדה ממיינת, סימולציות ואז קורס של חצי שנה", הוא מספר ומדלג בקלילות על המכשולים שבדרך.

אף אחד לא הרים גבה אל מול העובדה שמעולם לא היה קריין דרוזי בגל"צ?

"לא, מה פתאום", הוא צוחק. "כולם היו מאוד מנומסים, אמרו לי: 'יפה שהגעת אלינו', כאילו עשיתי את כל הדרך מחו"ל או משהו כזה. הם השתדלו להתנהג כרגיל ולא לשאול שאלות מיותרות, עד שמישהו פתח את הפה ושאל אותי אם דרוזים זה כמו מרוקאים".

אתה נראה מאוד משועשע מכל היחס הזה.

"כי אני כבר הרבה זמן אחרי. פגשתי בגלי צה"ל אנשים מדהימים וזה כבר מזמן ממש לא עניין גדול. אגב, עכשיו מגיע לפה מחזור חדש וכמיטב המסורת אנחנו קצת צוחקים עליהם ומספרים להם שאני ערבי".

"תחליט איך אתה מקריין"

סגנון הקריינות הייחודי של מנסור, שכיום מגיש בעיקר מבזקי חדשות ותוכניות מוזיקה ברדיו, הוא משהו שטרם נשמע בתחנה הצבאית. בין היתר תוכלו לשמוע אותו מבטא מילים מסוימות תוך שימוש ב-ח' ו-ע' גרוניות הדומות יותר למבטא ערבי מאשר לזה העברי, וגם את האות ר', בהגייה שונה מהמוכר בגלי צה"ל.

מנסור בתפקיד. "בסוף הם הבינו שגם אפשר להתבדח איתי"

"זה תהליך שלקח זמן", הוא מספר. "בתחלה קריינתי עם ר' מקראית שכזו, אבל אף פעם לא 'רגילה' כזו, כמו של אשכנזים. בשלב מסוים, תוך כדי העבודה בחדשות, הכל התערבב לי ויצא חצי-חצי. עם הזמן אתה גם קולט דברים מסביב, שומע סגנונות אחרים ומגבש מהכל סגנון אישי משלך. ישבתי עם אחד הקריינים הבכירים כאן בתחנה והוא אמר לי: 'אתה פשוט צריך להחליט, וללכת עם זה', וכך היה".

מישהו ניסה לכוון אותך לקו המוכר ולקריינות המוכרת הרגילה?

"מעולם לא. אף אחד לא אמר לי ללכת לפי קו כלשהו, אבל כן אמרו לי שאחליט ולא אשנה את דרכי ההגייה שלי. אחד המקרים האלה היה הגיית המילה 'חמאס', שבלטה למאזינים בעיקר בזמן מבצע 'עופרת יצוקה', באופן טבעי".

מוכרחים להגיד את זה. זה היה נשמע כאילו מישהו מהם מקריין.

"אני רואה בזה בונוס. זו ההגייה הנכונה של המילה, עם ה-ח' הגרונית הזאת - כמו בערבית. זה נכון גם לגבי הגיית שמות כמו עבדאללה מלך ירדן, ואתה יודע מה? כמו שאני רואה את זה, כדי להביס את האויב אתה חייב קודם כל להכיר אותו טוב יותר, וזו דרכי לעשות את זה".

"לקח להם זמן להתרגל אליי"

בניגוד לגישה המחויכת והמתוחכמת משהו של מנסור, גם האינטראקציה בינו - בן למשפחה שורשית של עשרות דורות בישראל ובעלת עבר דרוזי דתי אדוק - לבין החיילים המשרתים איתו בתחנה הכל כך תל אביבית, היתה מסובכת בתחילה.

"זה לא היה קשה, אי אפשר להגיד שהרגשתי פה אי פעם בודד. מה שכן, להומור לקח זמן עד שהוא פרץ החוצה. בהתחלה בכל פעם שהזכירו כאן את המילה 'ערבי' הסתכלו לכיוון שלי וחששו מתגובתי. לקח להם זמן להבין שגם על זה אפשר להתבדח איתי, כמו עם כל אחד כאן".

מה אמרו בבית על התפקיד שלך בצה"ל?

"בעיקר שאני ג'ובניק. אבל אמא שלי מאוד גאה בי".

מה הלאה? תוכנית משלך?

"אני לא חושב. אני מאוד אוהב אקטואליה וחדשות ורוצה להמשיך להעמיק ולהתמקד בנושא הזה.

אני משתחרר מהצבא בעוד קצת יותר משנה ונראה מה יהיה אז".

ולסיום - כרמי? שיבל? או מנסור?

"כרמי זה השם שנולדתי איתו. אחר כך ההורים התחרטו ונתנו לי עוד שם וזה שיבל, ומנסור זה כמובן שם המשפחה. אבל בגלל שקבעו לי את השם כרמי בתעודת הזהות כשנולדתי, לא יכולתי להחליפו עד גיל 18 ולבסוף החלטתי להישאר עם שני השמות הפרטיים. אבל שיבל, שיבל זה השם שלי".