קריעת שמונה

מוצאי שבת שעברה, משרדי ערוץ 10 בגבעתיים. חבורת המושבעים של "הישרדות - איי הפנינה" מתכנסת לצפייה בפרק ההדחה האחרון לפני הגמר ומפגינה שוויון נפש אל מול שידור האירוויזיון באותה שעה ("כי אנחנו יותר שווים"). בכלל, לעומת החול, הנחשים, העקיצות והעקרבים, שלא לדבר על המלחמה בעזה ו"האח הגדול" שהפריעו להם בקרב על צמרת טבלאות הרייטינג (ועל כך בהמשך), אירוויזיון זו הצרה הכי קטנה שלהם.

לערב הצפייה, שמתקיים שבוע לפני הגמר בקיסריה, הגיעו המושבעים בהרכב מלא והוכיחו שהם יודעים להתחלק לשבטים גם בלי שגיא זו־ארץ יצווה עליהם לעשות כך: גיא גיאור, עידן חביב ואפרת יקותיאל יצרו את שבט המקובלים בפינה אחת של השולחן; איתי האפרתי ואנסטסטיה מירקין יצרו את שבט השתקנים בפינה אחרת; איגור טיגנר השתלט ללא קרב על תואר ליצן החצר.

הפיינליסטים פותחים פה (צילומים: דביר כחלון)

בזמן שרוב המושבעים ישבו בשקט סביב השולחן בחדר הישיבות, כרסמו עוגות יבשות ופירות טריים, הוא קם לפתוח את הדלת, שילח הערות באנגלית וליווה את הערותיו בתנועות הידיים המפורסמות שלו. אופיר דלאל, עורך דין ומגשר, הפתיע במציאות: בזמן שציפינו למנ-מניאק מרושע, הבחור תרם לאווירה מרגיעה כמו היה נר ריחני בניחוח לבנדר.

כדי להתמודד עם שמונה מרואיינים בו זמנית הגעתי גם אני עם חברת שבט, הפעם חברת המערכת, העורכת הגרפית מיכל, מומחית לשורדים ואננסים. היא מצידה לבשה לבן, ואני מניח שלא בגללי. נכשלנו במשימה שלשמה הגענו (עם חתן לא יצאנו) אבל כן הצלחנו, בכוחות משותפים, לאסוף מהם תובנות על בגידות, חברויות, התנאים על האי ואיך לא, סלבריטאיות והערצה. האמת, אפשר להבין את מיכל: עידן אוחז בכישרון להפוך בחורה ממוצעת לשלולית רוטטת במחי מתיחת חולצה. גם גיא.

למרות שהמושבעים כבר יודעים איך ייגמר הפרק, הצפייה בו היא עבורם חוויה די אינטנסיבית. הם שוקעים בתוך המשימות, מקשיבים בעיון לטסטמוניאלס, מתבאסים כל פעם ששוברים להפסקת פרסומות. למרות ניסיון לשמור על פאסון ופרגון אמיתי למי שנשאר עד הגמר (וגם הוראה מפורשת מצד ההפקה למושבעים שלא ינקטו עמדה כלפי הפיינליסטים כדי לא לחרב את המתח לקראת הגמר), פליטות מרשיעות הן בלתי נמנעות.

למשל, באחת מהעדויות הרבות של אריק אלפר, רופא, תל אביב, נפלט לגיא "איזה חיידק". כשנטע לי הפסידה במשימה, שחררו כמה מהנוכחים מחיאות כפיים (ומיד קלטו את עצמם והפסיקו). כשמירית החלה לפנטז על מה תקנה עם הכסף, איגור נחר בבוז שהגיע עד מסעדת השף בה צפו הפיינליסטים בהקרנה חגיגית משלהם (ראו תמונות ב"מחיר התהילה", עמ' 30).

בסוף הכל יוצא

גם בקטע בו נפרדו השורדים האחרונים מכל המשתתפים עד כה נשמעו לחישות מתחת לשפם ("מה זה פה, חבצלת?", אמר אופיר. "סיוון הקטנה שהגדילה את החזה בשקל תשעים", אמר מושבע אחר שביקש להישאר בעילום שם, כשהגיחה סיוון ראוך כחלון על המסך). כן, גם כשמנסים להסתיר - בסוף הכל יוצא.

איך אתם מסכמים את הפרק?

אופיר: "כל הכבוד. אף אחד לא יכול להבין כמה זה קשה".

מה זאת אומרת, אתם הייתם שם.

אופיר: "לא, התכוונתי שאף אחד מהצופים לא יכול להבין את הרעב והסבל. יכול להיות שגם אני באותה נקודה הייתי עושה כמו יואב, בוחר את האוטו והולך".

עידן: "דווקא ההפך, בגלל שהיינו שם, אנחנו יודעים כמה קשה זה להגיע לסוף. דווקא היום יש פרגון אדיר על זה שהם הגיעו לגמר. אנחנו יודעים כמה זה קשה".

אפרת: "אני מפרגנת להם לחלוטין. הרי כל מי שיושב פה עכשיו רצה להגיע לגמר. אז כל הכבוד להם שהם הצליחו. זה לא פשוט".

אבל עכשיו ראיתם את כל מה שהאחרים טינפו מאחורי הגב שלכם. זה לא נראה לכם לא הוגן להצביע ככה? בארצות הברית הם הרי מצביעים ישר אחרי מועצת השבט האחרונה.

אופיר: "זה לא אותו דבר! צריכים להפסיק להשוות בין 'הישרדות' אמריקה ו'הישרדות' ישראל. זה בכלל לא אותו דבר - מספר הימים שונה, ההצבעה שונה. זה דומה, אבל שונה".

אפרת: "השאלה אם זה לא פייר צריכה להיות מופנית לפיינליסטים ולא אלינו. לנו זה היה טוב, כי ראינו עוד פקטור, עוד צד באלה שאנחנו צריכים להצביע בעדם".

את שינית את דעתך בזמן שעבר?

אפרת: "תראה, אני לא יודעת מה הייתי מצביעה אז. בשיטה האמריקאית אתה חייב לשים את הפתק במועצת השבט, ועובדה שזה לא קרה. היום אני לא יודעת למי אצביע".

אני מניח שיש עליכם הרבה לחץ מבחוץ.

כולם מהנהנים. גיא: "כבר התרגלנו. פחות או יותר מההתחלה דיברו איתנו רק על זה כל הזמן".

איתי: "אלף ישראלים ואלף דעות. אנשים כל הזמן באו אליי, 'אתה חייב להתעורר, תעיף את אריק'. לא מבינים שזה כבר צולם".

עידן: "עד עכשיו שיגעו אותנו מי בגמר, עכשיו ישגעו אותנו בעד מי אנחנו מצביעים".

היו בהתחלה המון שמועות ששניכם, גיא ועידן, בגמר. ברמה של ידיעה ודאית.

אפרת: "כן, כולם אמרו שזה יהיה גיא, עידן ונטע לי. זה הגיע גם אלינו".

גיא ועידן, אתם לא מאוכזבים?

גיא: "זה היה לרגעים משעשע, לרגעים יצר ציפיות שלא ניתן לעמוד בהן. בוא נאמר שאני הרגשתי הקלה כשהודחתי, כי לא הייתי צריך להסתיר יותר. זה היה לגמרי ברור מבחינת אנשים שאני בגמר. הבאזז שנוצר סביב השמועה שאני בגמר היה לא נורמלי. כולם שמעו על זה והחלטנו לשמור על קו של שתיקה. באמת שבהדחה שלי הוקל לי כי כבר ידעתי הרי שהודחתי. ברור שבאותו רגע הייתי מאוד מאוד מאוכזב, אבל עבר זמן".

יואב. מה יהיה אחרי שהכל ייגמר?

עידן: "גם אני הייתי מאד מאוכזב מההדחה שלי, אבל אני לא יודע לומר איך הייתי מרגיש אם הייתי מגיע לגמר. פשוט צריך לקבל את מה שקרה".

גיא: "זה מאוד מאכזב להיות מודח, זה בא לי בהפתעה. אבל באותו רגע אני לא יודע אם חוויתי אכזבה. אתה מגיע לכזה מצב של קיצוניות, שהמחשבה הראשונה שלי היתה 'וואלה, אני הולך לאכול'. היו לי בקרים שקמתי ואמרתי 'מה אני צריך את זה'".

עידן: "גם עם האנשים היה מאוד קשה ככל שהזמן עבר".

עידן לא מתאושש

עידן משדר כל העת תחושה של מי שעדיין לא התאושש לחלוטין מהבגידה, בעיניו, ששלחה אותו הביתה (יותר נכון לווילת המושבעים, לכתוב שירים עם אפרת וגיא שאחרי זה ערוץ 10 ימכור לכם בסלולר) הרבה לפני קו הסיום. פניו מסגירות את מה שהמילים מנסות להסתיר לפעמים: הבן אדם חי בתוך שיר כאב.

בכלל, העונה השחקנים שסומנו כחזקים הודחו די מוקדם.

עידן: "האמת שמבחינת המשחק ידעתי שידיחו אותי בשלב האיחוד. מה שתכננתי זה להגיע לאיחוד ביתרון מספרי בין השבטים, כדי שבאיחוד נתקתק אותם החוצה. שלב א' עבד מצוין, היה לנו יתרון של ארבעה אנשים. אבל אז התחילו כל הבגידות מבית".

גיא, הבאזז כבר שם אותו בגמר

"כל חסרי החוליות הגיעו, שכחו אילו הבטחות הם פיזרו, נפלו לתוך מניירות ושכחו מה שהבטיחו. לצערי הם נפלו למלכודת הכל כך שקופה הזאת. אני מדבר על נטע לי ואנסטסיה, שנלחמנו בשבילן עד הסוף, והן הטעו את אותנו. יש את אלה שלוחצים את היד ונגמר הסיפור, ויש את אלה שמשקרים כאילו זה חלק מהמשחק".

אופיר: "דווקא האנשים הבולטים סומנו להדחה מההתחלה. היה ברור שאם הם לא לוקחים את החסינות האישית, זו ההזדמנות שלנו להדיח אותם".

לזה התכוונתם כשאמרתם בראיון פתיחת העונה ב"פנאי פלוס" שהעונה באו 20 דן מנו לתחרות?

עידן: "לא 20, נגיד שבאו עשרה. אני חושב שאתה מגיע למצב שאין לך כבר כוח לדבר ולרקום מזימות, ואז אתה נופל. בנות אלופות בזה. נגיד נטע לי, אלופה בלדבר ולבחוש כל היום. גם אריק טוב בזה. עזוב, ההישרדות הפיזית היתה בשבילי החלק הקל. מה שקשה באמת זה הקומבינות, הלסגור דברים. בכלל, לדעתי לבנות יותר קל בתחרות הזו, לא יודע למה. אולי יש להן יותר סיבולת, אולי הן שורדות יותר טוב. אני מרגיש שנשים יותר חזקות בסיטואציות האלה".

אולי כי מצפים מהן לפחות?

גיא: "באופן טבעי ברמת ההתנהלות היומיומית, הרבה אחריות נופלת על הכתפיים של הגברים. גם ברמה הפיזית, גברים צורכים יותר אוכל והירידה במשקל הרבה יותר מורגשת. וגם ברמה של האגו, אצל גברים נראה לי שזה יותר רגיש".

עכשיו יושבים שבעת המושבעים (השמיני יגיע בקרוב היישר מהקרנת הפיינליסטים), טוחנים אפרסקים ומדברים על מעריצות, אבל בקרוב הם יצטרכו להחליט מי מחבריהם, או אויביהם, יזכה במיליון. האווירה בחדר לא מעידה על גיבוש יוצא דופן, ונראה כאילו הפאנל לא לגמרי סגור למי מהשלישייה הסופית מגיע לזכות.

"זה משחק שאנשים חזקים לא ממשיכים בו", אומר אופיר. "מי שמתבלט לטוב או לרע מוצא את עצמו בחוץ. אריק, נגיד, מדבר הרבה למצלמה, אבל במחנה הוא לא הורגש".

האמת שהוא נראה לי טיפוס נורא מעצבן.

אפרת: "בחיים הוא ממש לא מעצבן. מאיר היה מעצבן".

גיא: "מאיר היה דמות קומית".

מבין כולכם, מי הכי נהנה? את, אפרת, שבילית הכי הרבה זמן בווילת המושבעים?

אפרת: "נהניתי בשבועיים הראשונים. הייתי שם 20 יום. אחרי שבועיים אמרתי די, אני רוצה הביתה. ברור שהעדפתי להגיע כמה שיותר רחוק במשחק".

איגור: "היה מאוד מעפן בווילה הזו. היו שם אנרגיות לא טובות. איך שהגעתי לשם רציתי הביתה. אני זוכר בפעם הראשונה שהגעתי למועצת השבט, אכלתי כאפות לא נורמליות. זה לא נעים לראות את החברים שלך שבמשחק באים למועצה רעבים, רזים, מחפשים רק את הפרי הרקוב בין הסלעים כדי לאכול משהו, ואתה יושב שם שבע. זה סרט".

גיא: "באנו ל'הישרדות', אף אחד לא אמר לנו שזה יהפוך מתישהו להיות 'האח הגדול'".

איגור: "אפשר להשתגע שם. אני מגיע ורואה את אפרת לא יוצאת מהמיטה, כל היום סיגריות ודיכאון".

גיא: "תראה, אתה מגיע לשם אחרי שחיית על אי - חוויה מאוד קיצונית, גם נפשית, אי אפשר להתעלם מזה. יש פעולת הדחקה מאוד חזקה ופיצוי שאי אפשר להתעלם ממנו. כל דבר שאתה רואה, אתה מכניס לפה. נראה לי שבשלושה ימים העליתי את כל מה שהורדתי".

איגור: "ואז אתה נכנס לכאבי תופת בגלל שבשלוש בלילה אתה מכין לעצמך שקשוקות".

בגלל זה לא היה לכם כוח לאנסטסיה כשהיא הגיעה?

גיא: "מה פתאום, זה הכל תעלולי עריכה".

איגור: "נכנסים שם לסרט רע. אתה יושב וחופר לעצמך עד דרמסלה למה הודחת, וכשזה לא מספיק חופרים עד מוסקווה".

עכשיו כשאתם בבית, משהו נשאר מחוויית "הישרדות"?

גיא: "אני עד היום מנגב את התחת עם עלים".

איגור: "אני עדיין אוכל את הקצוות של המלפפון בסלט".

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס