אופנת חדרי הכושר סוחפת בסערה את בגדד

לפלישה האמריקנית לעיראק יש, כך מסתבר, גם פן ספורטיבי. לפחות 300 מכוני כושר פועלים בימים אלה בבגדד - לעומת רק 30 שהיו פעילים בה במרס 2003, לפני שהופל משטרו של סדאם חוסיין.

הפלישה פתחה את עיראק לעולם אחרי כרבע מאה של בידוד פוליטי ותרבותי - ועם החשיפה הגיעו לעיראק האינטרנט, הטלוויזיה בלוויין, הטלפונים הסלולריים, הקעקועים - וגם השאיפה להיראות כמו ארנולד שוורצנגר בימיו הטובים. בעיר שבה יש מעט הסחות, שהיתה מנותקת מהעולם במשך שנים ארוכות, פריחתם של מכוני הכושר היא אות נוסף לכך שעיראק הולכת ונחלצת מעידן המלחמה והרודנות.

"פתיחת עיראק לטלוויזיה בלוויין פקחה את עינינו לכמה דברים, ובין היתר לצורך שלנו להיות חטובים", אמר חיידר מוואפק, מוכר חלקי חילוף לרכב בן 28, שהניף במרץ משקולות במכון הכושר "האמר" בשכונת קראדה בבגדד, שהפכה לשכונה המבוקשת בבירה העיראקית. "אני רוצה להיראות טוב, להיות חזק ולחיות בסטייל", הוסיף.

"רוצה להיראות טוב ולחיות בסטייל". מתאמן במכון כושר בגדדי (צילום: AP)

הפופולריות החדשה של מכוני כושר מעידה כי יחסה של המדינה לכושר השתנה - לאחר שנים שבהן השאיפה לחיות בצורה טובה ובריאה לא היתה בראש מעייניו של איש. רוב הגברים הצעירים בעיראק מעשנים, והתזונה העיראקית, המבוססת על בשר, עשירה בשומן רווי. לא פעם מתהדרים צעירים בני עשרים בכרס מפוארת.

למרות הפריחה החדשה במכוני הכושר, העיראקים אינם נלהבים מאימוני סיבולת לב-ריאה. הם לא אוהבים לרוץ, ומסילות הריצה לרוב עומדות מיותמות בשעות העומס. המוקד של הפעילות היא הרמת משקולות, לצלילי מוזיקת היפ-הופ רועשת. מי שרוצה שיעור יוגה, ספינינג או אירובי - ייאלץ לנסוע לירדן. רוב מכוני הכושר מיועדים לגברים בלבד, למרות שישנם מכונים ספורים שמקדישים כמה שעות ביממה רק לנשים.

גם לפני הפלישה האמריקנית היתה בעיראק נהייה אחרי הרמת המשקולות - אך הפעילות התבצעה לרוב בחדרים טחובים, אפלים ומחניקים. מכוני הכושר החדשים הם שונים בתכלית - מושמעת בהם מוזיקה רועשת, מראות מצפות את הקירות, וחטיפי חלבון עומדים למכירה.

אין ספינינג. אין יוגה. אין תור למסלולי ריצה. מכון כושר בבגדד (צילום: AP) 

אין כניסה עם נשק אישי

אחת הסיבות שמכוני הכושר הפכו לפופולריים כל כך היא שמדובר באחד ממקומות המפלט היחידים שעומדים לרשותם של העיראקים הצעירים. בבגדד אין בתי קולנוע מתפקדים, וגם לא מועדונים או בתי קפה בסגנון מערבי. גם תיאטרון הוא חיזיון נדיר. "מה עוד נשאר לצעירים לעשות?", תהה אחמד סמי, מנהל ה"דרגון ג'ים" בשכונת קראדה. "הם באים לכאן, מרימים משקולות, וחוזרים הביתה לאכול ולישון".

סבאח טאלב, מנהל מכון כושר ותיק בשם "ארנולד" - על שם גיבור ילדותו, שוורצנגר - שהיה קיים עוד לפני הפלישה

האמריקנית, מספר כי פעם היה סוגר את המכון בחצות, והיום הוא נאלץ לסגור כבר בשמונה בערב. "המצב הביטחוני אמנם השתפר - אבל עדיין מסוכן לחזור הביתה אחרי חצות", אמר.

הוא סיפר כי כמה מהלקוחות מגיעים למכון עם כלי נשק, שבו הם מחזיקים למטרות הגנה עצמית. "אני אומר להם שהכניסה עם נשק אסורה ומבקש מהם מיד לצאת. שישאירו את הנשק במכונית - אבל לא במכון שלי".