הקומפוסט, הגרסה התלמודית

כנס ראשון מסוגו ליהדות וסביבה התקיים באחרונה בירושלים. הכנס, היה המיזם הראשון של עמותת "טבע עברי", הקוראת לאחריות סביבתית יהודית.

במוזיאון הפעיל עין-יעל, שבפאתי ירושלים, התכנסו כמאתיים איש, בהם חובשי כיפה לצד בוגרי השומר הצעיר, חוזרים בתשובה לצד חוזרים בשאלה, אנשי רוח ומעשה לצד עירוניים למשעי, ובעיקר תושבים מכל קצוות הארץ, אשר בכולם מקננת התחושה כי הגיעו מים עד נפש - בנוסף למשבר המים המתהווה.

זו היתה התכנסות מרעננת של תופעה חדשה בלב ליבה של שמורת טבע תרבותית וקדומה, המסמלת יותר מכל את יופייה של היהדות הקדומה. הסתובבתי באותו יום בעין יעל, מבחין ביהודים בעידן המודרני והממוחשב, המשוחחים ביניהם על אהבת הארץ והאדמה ומתחתם מפכפכים מי מעיין צלולים.

קבוצה אחרת של דתיים וחילונים יושבים על הארץ, מעיינים בספרי תנ"ך ודנים בפרק מתוך הנביאים, שנכתב במקום לא מרוחק, אי שם בימים.

בפינה אחרת, מאחורי דוכן ספרים, ניצבה משפחה יהודית צעירה.

האם, נושאת את תינוקה בידיה ומציעה לסובבים ספרי ילדים מסוג שונה. מדובר בהוצאת ספרים המפיצה ספרים ובהם דמויות יהודיות חינוכיות, המסבירות לילדים איך שומרים על הסביבה, כיצד מגדלים ירקות על פי ההלכה ואיך טיפלו בערימת "רקבובית" בתקופת התלמוד, הלא היא ה"קומפוסט" של ימינו. פה ושם הועמדו דוכני מזון אורגניים המציעים שפע של בריאות יחד עם אזכורים ברורים של קשר ישיר לדרך החיים היהודית.

האנשים, שהגיעו מכל קצוות הארץ, באו להפגין אחדות ודעה ברורה: היהדות והסביבה הם שני דברים הכרוכים זה בזה. רבים מהנוכחים הלנו על כך, שארץ ישראל אמנם שבה ליהודים, אך היהודים, כנראה, עדיין לא מבינים לגמרי מהי החשיבות בשמירתה לדורות הבאים. זאת, עקב אדישותם של רבני היהדות, שטרם הפנו תשומת לב למשבר הסביבתי ההולך ומעצים.

נשיא עמותת 'טבע עברי', הרב

מיכאל מלכיאור, יצא בקריאה אל כלל הציבור בארץ, במטרה להפסיק להתנהג בזלזול אל איכות המים והאוויר בארץ: "כיום בישראל לא צריך לבנות עוד ועוד בתים, אלא צריך לצקת תוכן. הייתי שמח לראות משנה סדורה באמצעות מצוות מעשיות, כדי שכלל הציבור הישראלי החי בארץ, יידע, שאי אפשר להתחמק מאחריות כלפי ארצו, שניתנה לו על ידי הקב"ה". במרכז הכנס נפגשו גם פעילים ויזמים, אשר מתכוונים להקים מרכזי חינוך וקהילות מקומיות, שתתמקדנה בחיבור שבין היהדות לסביבה המקומית.

וכך, בתוך גן ארץ-ישראלי קסום, ישבו יהודים בעידן המודרני ושוחחו באהבה על ארץ ישראל. בין הנוכחים הובעה הסכמה, שיש לפעול בנחרצות וביתר אחריות כדי להביא מסר חד משמעי: על הדתיים והחילונים להתאחד, כדי לפעול ולשמור ביחד על משאבי הארץ, בטרם תפוג ההזדמנות.

רגע לפני החזרה לדרכים הסואנות ולאוויר המדוכדך, היה קשה להתעלם משלט, שניצב בדרך למתחם החניה המאובק, בו נכתב: "כל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך..." (קהלת רבה ט')