סאנדיי בלאדי סאנדיי
"לרדת ליגה בגלל שער עצמי זה באמת סיפור די אכזר, אבל כזה שמסכם בצורה מושלמת את הטרגדיה בשם ניוקאסל יונייטד". עופר רונן-אבלס כאב את ירידת המגפייז והתנחם בדיסק של U2
המסך ירד על עונת 2008/9 ובתום מחזור סיום מרגש, אך לא ממש מפתיע, ארבע האחרונות הפסידו. סנדרלנד והאל סיטי חגגו הישארות בעוד מידלסבורו וניוקאסל הצטרפו לווסט ברומיץ' אלביון וישחקו בעונה הבאה בצ'מפיונשיפ. מופתעים? אבל למה?
מידלסבורו היו כבר עם רגל וחצי בקבר וניוקאסל, שהייתה צריכה בסך הכל תיקו, הצליחה להציב את הרף על שיא חדש.
לרדת ליגה בגלל שער עצמי זה באמת סיפור די אכזר אבל כזה שמסכם בצורה מושלמת את הטרגדיה בשם ניוקאסל יונייטד.
כמה קרוב. ובאמת שלא היו צריכים הרבה בכדי להישאר.

שמעון פרס יכול לקבל תואר נשיא כבוד של המועדון, למרות שאפילו הוא כבר הצליח להיבחר למשהו. הניצחון נגד מידלסבורו בסיינט ג'יימס פארק לפני שבועיים, העלה את ניוקאסל אל מעל הקו האדום ושיפר משמעותית את סיכויי ההישארות. ניצחון על פולהאם בסיינט ג'יימס פארק היה רק מבטיח את ההישארות. אבל הפסד 1:0 ושער שנפסל מסיבות לא נראות לעין הוכיחו שוב שבניוקאסל הפרצופים והשחקנים משתנים ומתחלפים אבל האכזבה לעולם נשארת.
אחד הספרים המשעשעים שנכתבו אי פעם על ידי אוהד בשם Billy Furious (הזועם) מתאר בצורה מופלאה את התופעה של לאהוד את ניוקאסל ונקרא: "אם תהיתם מדוע אנחנו שותים" ואתמול, בשעה 16:26 שער של דארון גיבסון ב-KC סטדיום העלה את מנצ'סטר יונייטד ליתרון 0:1 על האל סיטי והחזיר את ניוקאסל מעל לקו האדום.

אבל תרועות השמחה של 3,000 מגפייז ביציע האורחים שטוף שמש בוילה פארק, נדמו 14 דקות אחר כך כשבעיטה של גארת' בארי ניתזה מרגלו
של דמיאן דאף והכניעה את סטיב הארפר. משם עד שריקת הסיום ולמרות מתח המזכיר את הסדרה בכיכובו של קיפר סאת'רלנד - ה-24.5.09 ייזכר כיום בו ניוקאסל ירדה.
האוהדים כמו תמיד נתנו את הכל, וכנראה גם השחקנים שעל הדשא. אבל כמו כל דבר בעונה הזו, זה לא היה מספיק.
אלן שירר, שתמיד מיישיר מבט למצלמה ובמבט חודר אומר את אשר על ליבו - התקשה להסתיר את הכאב והאכזבה. "ידעתי לאן הגעתי ובאיזה מצב אנחנו נמצאים. אבל, למרות שלא היה לי זמן לחשוב על העתיד האישי שלי, מבחינת המועדון אנחנו צריכים לעשות הרבה שינויים".
אז שירר לא יודע עדיין מי ינהיג את השינויים, אבל האוהדים בלי יוצא מהכלל יודעים את מי הם רוצים בראש הפירמידה.
אז מה הסיכויים שנחזור? להלן כמה נתונים מעניינים/מדאיגים/מפחידים: לאורך ההיסטוריה של הפרמייר ליג 13 קבוצות שירדו ליגה (27%) חזרו בעונה הראשונה. 7 קבוצות (14%) העפילו כעבור שנתיים, 9 קבוצות (19%) כעבור שלוש שנים או יותר, ו-19 קבוצות (40%) לא העפילו בחזרה עד היום.

אז כמה זמן זה ייקח לחזור? מי יודע. כשאין תשובה לשאלה, אולי עדיף להתמקד בנחמה...נשאר רק להביט על מעמד הדיסקים ולשלוף מהערימה את הדיסק של U2 בכדי לנגן שיר סימבולי. למרות הפיתוי הרב Beautiful Day ממש לא בא בחשבון. נסתפק ב-סאנדיי בלאדי סאנדיי.
I can't believe the news today
Oh I can't close my eyes and make it go away
How long...
How long must we sing this song
How long? how long?