מי צריכה אומץ עם הסנדלים המגניבים עלי אדמות
מרב פרנק-הוכברג לא צפתה את פרץ התגובות וההתרגשות, שעורר הזוג בצבעי דיסקו שעטף את כפות רגליה. המסקנה: לא משנה מה לובשים - נעליים מעניינות תמיד לוקחות, והעונה זה קל מתמיד
כולה זוג סנדלים. מי היה מאמין שהם יקבלו כזאת תשומת לב, מגברים זרים, חברים, קולגות ועוברי אורח שמגיבים אליהן ללא שליטה, בפרצי התלהבות, צחוק או יראת כבוד. הראשון היה איש שישב ושתה קפה טורקי בפתח המשתלה אליה נכנסתי. חיוך רחב התפשט על פניו בעוד המבט נעוץ בזווית של 45 מעלות כלפי מטה.
"כל הכבוד על האומץ", אמר לי. ואני חשבתי, זה מה שאמרו לי כשהחלטתי לעבור לקיבוץ בגיל 15, ולא הבנתי גם אז מה קשור אומץ לעניין. ברגע שראיתי אותן ידעתי שאני חייבת אותן ולא חשבתי מה יגידו, לא אז ולא היום. "מזל שאשתי לא כאן", הוסיף האיש עם הקפה, "היא בטח הייתה רוצה גם". מתוך זוג החברים שבאו לארוחת ערב דווקא הגבר התעכב עליהן במבט מעריך. "משהו", הוא אמר, ואני ידעתי להוקיר את המחמאה.
ביום שהגעתי איתן לעבודה במערכת נוצרה המולה לא קטנה, וכל העיניים היו מרוכזות בקצה גופי. בגרפיקה מיהרה מישהי לבקש את הקישור לתמונה שלהן, ושלחה אותה לבת שלה, שעובדת בחנות בגדי מעצבים וקשובה לכל רחש אופנתי חולף, וזו אמרה מצדה "אין דברים כאלה". נתי, רכזת המערכת שלנו, שנראית כמו בלרינה וחובבת צבעים עזים שמשתדכים היטב לעורה השזוף, בלעה, שתתה ואכלה אותן חיות. אם הייתי מסיטה את המבט, ואת זה ברור שלא עשיתי, היא הייתה תולשת לי אותן מהרגליים.
היעדר פרנץ' או לק אדום או אפילו כחול על ציפורני רגליי גרר ביקורת מצד הבנות המטופחות, שמצדדות במריטה המונית, תכשירי שיזוף עצמי ושכבת מייק אפ לא־משנה־מה. על כך הרהרתי בבית והחלטתי שאני ממשיכה במדיניות התחזוקה שלי, שהיא בדרגת מדיום עד מדיום־רייר. ובכלל, פרנץ' ברגליים קצת תמוה בעיניי - זה נראה כאילו מישהי התבלבלה והיא הולכת על כפות הידיים.
אומרים שהאבזר עושה את הבגד, ועם נעליים מעניינות כל השאר כבר הרבה יותר קל. אבל לא תיארתי לעצמי את הבאז שיעורר ה"דיינמיק דואו" שלי.
מחוברת לקצוות
בבלוגים שמסקרים אופנת רחוב, אפשר לראות שבעלי הנעליים המעניינות לוקחים, ולרוב יש איזו סתירה בין הנעל לשאר הלבוש - סתירה שמיושבת בעזרת מילות הקסם "סגנון אישי". מי שיש לו ביטחון בדרך שבה הוא מתלבש, לרוב יבחר בנעליים לא שגרתיות, או, כאמור, שמתכתבות בדרך שרק הוא מבין עם שאר הבגדים.
איך עושים שנעליים יהיו מעניינות? הכי קל זה לבחור בנעליים צבעוניות. העונה זה נעשה קל מתמיד, ויותר הגיוני למצוא נעל שהיא לא בשחור מאשר כן. בעיניי אין מעציב יותר מאשר לראות אישה שלרגליה נעלי גולדה שחורות ומשמימות, כאילו היא מענישה את עצמה על משהו או שאולי היא מנותקת מקצה גופה. אפילו שמלה שחורה קטנה תיראה טוב יותר עם נעלי זהב, כסף או הכי טוב - ניוד (נעליים בצבע גוף מאריכות את הרגליים באופן פלאי). לנועזות יותר: נעלי עקב מסורתיות, כמו נעלי כלה, בצבע יסוד - כחול, אדום, צהוב או ירוק.
לאחרונה יצאתי בערב בשמלה שחורה קטנה, טייטס שחורים אטומים ונעלי יונייטד ניוד שלי, הכתומות עם רצועת הלכה הלבנה. הטייטס הציצו מפתח הפיפ טו שלהן וזה הרגיש לי נכון. זה פתרון מצוין למי שחשה לא בנוח עם חשיפת הרגליים או שעליה להצניע לכת - גרבונים אטומים או טייטס מבריקים שמכסים גם את כפות הרגליים, בצירוף סנדלים או נעליים עם פתח פיפ טו, ייראו כאילו התכוונת להגניב במקום להסתתר.
זה מעניין: שמלה של שרה בראון ונעלי ספורט צהובות. (צילום: עמית ישראלי)
גם זה מעניין: פיפ טואו אדומות עם שמלה כחולה של טל בק (צילום: דודי חסון)
ובגיליון השבוע
אנחנו לא מזניחים את הקצוות גם בפרויקט המיוחד שלנו שמוקדש לכלות, ויש לנו שלוש קבוצות של נעליים שיכולות להתאים לשמלת הכלה: בצבע זהב, כסף או לבן. מהסנדלים עם הרצועות הכי דקיקות ועד לנעליים במראה סולידי. וחוץ מזה, טבעות אירוסים ונישואים יפהפיות, שמלות, ועוד סוגיה שאין להקל בה ראש - איך תתאימי חזייה לשמלה שבחרת.
מתוך גיליון לאשה של השבוע. נעלי כלה בשלושה צבעים
