על נסיכות, נצנצים ואגדות פמיניסטיות

זו הסיבה שספרי ילדים בעלי מסרים פמיניסטיים אוהבים לעשות שימוש במוטיבים מהמעשיות. הנסיכה המסורתית היא פסיבית וישנונית? בסדר, אנחנו נהפוך אותה לרוצחת דרקונים היפר-אקטיבית. חתונה היא סופן של רוב המעשיות? בסדר, קבלו חתונה, אבל בין שתי נסיכות. מתחת לשימוש העדכני במוטיבים מהעולם העתיק של המעשיות, פועם רצון לכתוב מיתולוגיה חדשה, או לפחות לשכתב את הישנה. לקחת את כל הדברים האהובים – שמלות מתנפנפות, נשפים, אהבה ופיות – ולרתום אותם לטובת מסרים קצת יותר עדכניים.

בדרך כלל הערבוב הזה יוצר ספרים עם מסר מאוד פוליטיקלי-קורקט, אבל סיפור קצת דלוח במקרה הטוב ווולגרי ממש במקרה הרע. על כתפי הנסיכה העדכנית המסכנה רתומות אלפי שנות דיכוי ועל כן היא צריכה ללבוש שריון אבירים בבוקר, לכסח ארבע מפלצות ונסיך בצהריים ולחיות באושר ועושר עם המכשפה בערב.

הנסיכה והקוסם – ג'וליה דונלדסון

הסיפור "הנסיכה והקוסם" מלא נצנצים בכל עמוד. זה נורא יפה ואין נעים יותר מלהסיע את האצבע על הנצנצים ולהרגיש את החספוס. עוד כמה נצנצים ואפשר היה לקרוא אותו גם בברייל. העטיפה הנוצצת הזכירה לי כמה מהשירים של שרית חדד. שירים מרקידים וכיפיים שאם שומעים אותם ברפרוף, מצליחים לקלוט "מרצדס" או "חתונה" או "עד אור הבוקר", וזה נשמע סבבה וכייפי, אבל אם מקשיבים למילים באמת, שומעים קורס מבוא בזרמיו השונים של הפמיניזם על סף המילניום.

"הנסיכה והקוסם" גדוש במסרים פמיניסטיים, והוא עושה זאת באופן לא בוטה או דידקטי מדי. אפשר לקרוא בו מההתחלה ועד הסוף ולא בדיוק להבין על מה אני מדברת. יש נסיכה? יש קוסם רשע? יש סוף טוב? יש נצנצים? הכל בסדר. אבל בכל זאת, הייתי רוצה לשתף אתכם באיך אפשר לקרוא את הספר הזה.

לואיזה היא נסיכונת קטנה ונוצצת שחוגגת יום הולדת. באמצע יום ההולדת מגיע קוסם רשע, למרות שלא הוזמן, הופך את המוזמנים לאבן וחוטף את לואיזה. הוא כולא אותה במרתף טירתו הרחוקה והחשוכה. כל כך חשוכה, עד שהנצנצים היחידים הם אזני וזנבות העכברים שמתרוצצים בה.

בכל יום, נותן הקוסם לנסיכה הזדמנות לברוח. הוא סופר עד מאה, והיא הופכת את עצמה בכל פעם לחיה אחרת: דג, אפרוח, חרגול, ומנסה לברוח. אבל לקוסם הרשע יש ספר כשפים שמגלה לו לאיזו חיה הפכה הנסיכה והיכן הוא יכול למצוא אותה. ברגע שהוא מאתר אותה, הוא מחזיר אותה אל הטירה ונותן לה מלאכה מבאסת לעשות: למשל, לרחוץ כלים. למשל, להטליא גרביים. למשל, לקרצף את חדר האמבטיה שלו. אופס. זה כבר הזכיר לי משהו. איפה עוד ראיתי קוסם רשע שמחזיק נסיכה בביתו ונותן לה לרחוץ, לקרצף, להטליא? צר לי להגיד שבלא מעט בתים.

יכול להיות שזו מטאפורה לחיי נישואין? וגם אם יש בה הגזמה פה ושם, זו בכל זאת מטאפורה מדוייקת יותר מתיאורי האושר והעושר שאנחנו מוצאים בדרך כלל בסיפורי נסיכות. אגב, במיוחד הצחיק אותי תיאור חדר האמבטיה של הקוסם הרשע שבו האמבט, הכיור, הקירות והריצפה מרוחים במשחת השיניים הדביקה של הקוסם. ראבאק, לא יכולת לסגור את המכסה? אני שמה כסף שלדונלדסון דגדג לכתוב שיום אחר-כך, הנסיכה היתה צריכה לנקות את השרותים מנתזים שנגרמו מאי-הרמת האסלה. לשמחתי, היא נמנעה מזה.

ביום האחרון מגיעה ההזדמנות האחרונה של הנסיכה לואיזה לברוח. אם יתפוס אותה הקוסם עוד פעם אחת, היא תצטרך להישאר לעבוד אצלו עד יומה האחרון. כלומר, עד עכשיו הם גרו ביחד, עכשיו היא בסכנת חופה וקידושין של ממש. כשלואיזה הופכת ליונה (מנצנצת!), היא רואה מלמעלה שבספר הכשפים נכתבות מילים שמסגירות אותה. היא מנצלת את העובדה שעיניו של הקוסם עדיין עצומות והיא, שימו לב, הופכת את עצמה ל"דף לבן וחלק לגמרי, בלי שום מלה, שום אות".

כשבספרות משתמשים בביטוי "דף חלק", לא מדובר רק בדף A4 רגיל מאופיס-דיפו. דף חלק הוא סמל.

ואז ספר הכשפים של הקוסם הוא התרבות כולה, שמאפשרת לשלוט בנסיכות ולהכריח אותן לנקות משחת שיניים דביקה מחדר האמבטיה. אם את רוצה להפסיק עם זה, את צריכה להפוך בעצמך לדף חלק. בלי החוקים, בלי הכשפים ואפילו בלי המילים שמאפשרים את השעבוד הזה. בעשרות השנים האחרונות ניסו הוגות פמיניסטיות רבות להגיע למקום של הדף החלק. ברגע שהבינו שאפילו חוקי התחביר הם חלק מהשעבוד, הפנטזיה היתה להגיע למקום של טרום-שפה, טרום-תרבות, כדי לשנות את החוקים. כמובן שזו רק פנטזיה, אין מקום שהוא דף חלק, אבל בשביל מה יש אגדות?

הדף החלק שכבר אינו מאפשר לקוסם למצוא את הנסיכה ולהחזירה לחיי עבדות, גורם לו להשתולל מזעם והוא משליך את ספר הכשפים חסר התועלת שלו למים.

הנסיכה לואיזה חוזרת ליום הולדתה ולחיי הרווקות המאושרים והופכת להיות שוב נסיכה! סיפרתי את הסיפור הזה לשני נסיכים בני רבע לשש. ביחד מיששנו בהשתאות את הדפים המחוספסים הנוצצים ושמחנו כשהנסיכה ברחה מהקוסם הרע. ברור שכל מה שנכתב כאן לא הוזכר אפילו ברמז, אחרת הייתי מפוטרת מתפקידי כמספרת הסיפורים המלכותית, אבל בשקט בשקט חשבתי שאולי כדאי שכבר עכשיו הנסיכים ילמדו לסגור את המכסה של שפורפרת משחת השיניים שלהם. יש מצב שנסיכות שגדלות על ספרים כאלה, יעדיפו נסיכים שמנקים בעצמם כתמים דביקים של משחת שיניים מכיור האמבטיה.

• הנסיכה והקוסם. ג'וליה דונלדסון. איורים: לידיה מונקס. עברית: רמונה די-נור. כנרת בית הוצאה לאור.

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

• רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד. בקרוב יצא ספרה החדש "זהרורים".