שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    המופע של סטיב

    סטיב ואי, אחד הגיטריסטים הנערצים בעולם, יגיע ביוני לישראל לכיתת אמן בהנחייתו. בראיון מיוחד ל-ynet הוא חושף מה מצפה לחובבי הגיטרה המקומיים במפגש, נזכר בעבודה עם פרנק זאפה ומספר על התוכניות לעתיד - כולל התקווה להופיע בישראל

    ב-30 ביוני תמלא את היכל התרבות בתל-אביב כמות אדירה של גיטריסטים. מעולם לא התכנסו כל כך הרבה פורטי מיתר באולם הזה, והם יעשו זאת הפעם רק בשביל אדם אחד - סטיב ואי. לקהל הרחב השם הזה לא אומר הרבה, אבל בשביל מוזיקאים בכלל וגיטריסטים בפרט, יום הגעתו של ואי לישראל הוא יום חג.

     

    ואי האמריקני, אחד הווירטואוזים הגדולים בעולם, לא יגיע לתל-אביב בכדי להופיע אלא בכדי לתרום מהידע שלו לקהל הישראלי, ואולי גם קצת להשוויץ. במשך שלוש שעות הוא יערוך בהיכל כיתת אמן במהלכה יסביר, ידגים, ינגן ויענה לשאלות.

     

    "אני עורך את כיתות האמן האלה בזמן שאני עובד על פרויקטים אחרים באולפן. אם הייתי יוצא עם להקה לסיבוב ההופעות, זה לא היה מתאפשר", הוא מספר בראיון מיוחד ל-ynet. "זה קל הרבה יותר מאשר לצאת לסיבוב הופעות. אני לא צריך לדאוג לכל הלוגיסטיקה של הלהקה. היו לי כמה הזדמנויות להופיע בתל-אביב, אבל הן אף פעם לא יצאו לפועל בשל המצב הביטחוני והלוגיסטיקה. אני מקווה שב-2010 זה יקרה".


    ואי. ללמוד את הפן המשלים לטכניקה

     

    אז מה בדרך כלל קורה בסדנאות בהן פוגשים את ואי פנים אל מול פנים? "תמיד חשתי תשוקה ללימוד", הוא מספר. "כשאני בוחן את הקריירה שלי והרגעים המשמעותיים בהתפתחותי כמוזיקאי, אני מבין שלכל כך הרבה דברים אין שום קשר ללימודי מוזיקה. כל אחד יכול ללמוד את הנושאים. אפשר ללמוד היום באינטרנט כל אקורד או סולם.

     

    "אבל הדברים שאני משתף עם הקהל קשורים להזדהות שלך עם הקול המוזיקלי הפנימי שלך והדרך אליו. את החשיבות של פיתוח השמיעה וחלוקה של חוויות מוזיקליות. אני גם מדבר הרבה על תעשיית המוזיקה. הרבה מתעניינים איך אני יוצר אלבום ואיך אני הופך אותו לנגיש. היה לי הרבה ניסיון בכך, התחלתי לעשות זאת בגיל 22 והיום יש לי חברת תקליטים משלי. אז זו עסקת חבילה שלמה ושונה לגמרי מאשר לימוד טכני ובית ספרי".

     

    ילד הפלא של סטריאני וזאפה

    נדמה לפעמים שייעודו של ואי היה כתוב מראש. ואי, היום בן 48, הרים גיטרה בפעם הראשונה בגיל 14, אז לקח שיעורים פרטיים אצל ג'ו סטריאני, לעתיד אחד מהגיטריסים הגדולים בעולם ומי שישתף פעולה עם תלמידו כ-25 שנה מאוחר יותר. הוא ניגן בלהקות מקומיות וסיים בהצלחה את לימודי המוזיקה באוניברסיטת ברקלי. בגיל 20, ואי החל לשלוח קלטות לאחד מאליליו, פרנק זאפה, שהתאהב בנגינה של הילד ורצה אותו לצידו.


    זאפה. נתן לו את ההזדמנות הראשונה (צילום: Gettyimages) 

     

    "אף פעם לא ציפיתי להצטרף ללהקה שלו, זה היה נראה לי בלתי אפשרי", נזכר ואי. "אבל החלטתי לשלוח לו קלטות והתחלתי לעבוד איתו קצת באולפן וקצת על היצירות. עוד לא חשבתי שאני ממש אוכל להיות חלק מהלהקה שלו, אבל הוא הזמין אותי לאודישן ללהקה שהוא הרכיב ב-1980 לסיבוב הופעות בארצות הברית. הוא ביקש ממני לנגן כמה דברים בלתי אפשריים והיה ממש קשוח. בסוף, אחרי שהייתי בטוח שפישלתי לגמרי, הוא ניגש אלי ואמר: 'אתה בפנים'. לא הצלחתי לקלוט את זה, אבל בסוף זה שקע וזו היתה חוויה אדירה. כשאני מסתכל אחורה אני מבין כמה למדתי מהעבודה איתו".

     

    אתה עדיין מקשיב לאלבומים שהקלטת איתו?

     

    "כמעט ולא. אני כן מקשיב מידי פעם להקלטות מהופעות חיות שלנו ואז אני מתחיל להילחץ. זה מזכיר לי את התחושה שהיתה לי כשידעתי שאני חייב לנגן את הדברים האלה", הוא צוחק. "מצד שני, היו כל כך הרבה מלודיות יפהפיות שניגנתי עם פרנק וכשאני מאזין להן אני נשאב אחורה בזמן".

     

    תור הזהב

    העבודה לצידו של זאפה בשנות ה-80 פתחה בפניו קריירה ארוכה ומוצלחת. ואי החל להוציא אלבומי סולו והצטרף ללהקת "ווייטסנייק", וניגן לצד דיוויד לי רות', אליס קופר ואוזי אוסבורן. סגנונו המרשים כגיטריסט הפך אותו לנכס צאן ברזל עבור מוזיקאים ברחבי העולם ובסוף השנות ה-90 הוא סגר מעגל כשהשיק עם מורו לשעבר, ג'ו סטריאני, את הפרויקט "G3". יחד עם הגיטריסט אריק ג'ונסון, השלושה יצאו לסיבוב הופעות והוציאו אלבום בהופעה חיה שהפך גם הוא למוצר חובה עבור חובבי הגיטרה.

     

    בעשר השנים האחרונות, ואי וסטריאני חידשו את הפרויקט פעמיים, תחילה עם ינגווי מלמסטין השבדי ופעם נוספת עם גיטריסט להקת "דרים ת'יאטר", ג'ון פטרוצ'י. בין כל הרגעים הגדולים בדרך הארוכה של ואי, הוא מתקשה - אך מצליח בסופו של דבר - למצוא את הרגע בו הוא גאה יותר מכל.


    ואי. "אלבום זהב? ציפיתי למכור עשרה עותקים" (צילום: MCT) 

     

    "אני זוכר שהוצאתי את 'Passion and Warfare' (אלבום הסולו של ואי שיצא ב-1990, המצליח ביותר שלו עד היום). הייתי ב'ווייטסנייק' באותו הזמן והלכתי לעשות איתם ראיון ברדיו", הוא נזכר. "נכנסתי לבניין ובלובי מישהו שלא הכרתי אמר לי 'מזל טוב, שמעתי שהאלבום שלך ב-20 הראשונים במצעד הבילבורד האמריקני ושהוא הפך לאלבום זהב'.

     

    "אני חשבתי שהוא לא ממש הבין עם מי הוא מדבר", הוא מודה. "אז השבתי: 'תודה רבה, זה ממש נפלא' ונכנסתי לתחנת רדיו. הדבר הראשון שהשדרן אמר בשידור זה: 'אני רוצה לברך אותך, כתוב שאתה במקום ה-18 עם אלבום זהב'. אתה עובד כל כך הרבה זמן ושומר על הראש למטה ויום אחד אתה מרים את הראש ואתה מופתע. האלבום הזה היה פשוט לקחת משהו מיוחד, קטן ואישי ולתת לו חיים. הייתי משוכנע שהוא ימכור אולי עשרה עותקים".

     

    יש מישהו שאתה עוד חולם לשתף איתו פעולה ולנגן איתו?

     

    "יש הרבה. פעם רציתי לעבוד עם אנשים שאני מאוד מעריץ, אבל במהלך הדרך הבנתי שאני מעדיף יותר להקשיב למוזיקה לשלהם מאשר לעבוד איתם. הרעיונות שלי לשיתופי פעולה נוטים יותר לאנשים שהם לא בהכרח מוזיקאים אלא אנשים יצירתיים ואמנותיים במישורים אחרים. אלה שאולי יוכלו לקחת משהו שאני עושה ולהפוך את זה למשהו אחר. אני מבין איך למצוא את הרעיונות המוזיקליים, אבל לעבוד עם מישהו שיש לו מומחיות אחרת יכול להיות נפלא. קצת כמו מה שאנדי וורהול עשה עם 'ולווט אנדרגרונד'".

     

    בין כל הפרויקטים וההופעות, יש לך עוד זמן לשבת בבית ולהתאמן?

     

    "אני לא יושב ומתאמן לבדי, לפחות לא כמו פעם. כשיש לי הזדמנות, בדרך כלל שעה ביום, אני מנסה למצוא רעיונות חדשים. זה אחד הדברים שהכי חשובים לי, למצוא לפחות רעיון אחד חדש מדי יום. זה אתגר שדורש יצירתיות ומשמעת. אבל אם אתה מוכן לזה, האתגר הגדול ביותר הוא למצוא את הזמן".

     

    מה הדבר הראשון שאתה ממליץ למוזיקאים מתחילים?

     

    "תמיד צריך להנות לנגן. להפוך את זה לעדיפות ראשונה ולא לתת לעצמך לדאוג. חוץ מזה, מאוד חשוב לדמיין את המטרות שלך, בין אם הן פשוטות או מאוד, מאוד קשות".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים