שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    יופי טבעי: מדוע אנחנו נמשכים לסימטריה?
    עובדה מוכחת היא שבעלי חיים נמשכים לצורות סימטריות. האם סימטריה בגוף מעידה על איכות הגנים של היצור, או שכל מטרתה היא למשוך את עינה של בת זוג פוטנציאלית? התשובה היא מסובכת משחשבנו

    ניסוי פשוט ומעניין שכל חובבי הטבע יכולים לעשות בחצר ביתם, באמצעות שתי צלחות, טוש, פרי עסיסי, וקמצוץ של סבלנות. תידרשו לבחור צלחות חדשות בצבע בהיר הניחנות בדגם הקישוט הנפוץ: פס כהה בצידן הקעור מעטר את שפתן ויוצר שוליים סימטריים בצורת מעגל.

     

    הניחו את שתי הצלחות על קרקע חשופה בסביבה מוגנת מהפרעות, במרחק של חמישה מטרים זו מזו. אחר כך הניחו את פיסות הפרי במידה שווה על כל אחת מהן, ושבו לצפות במתרחש ממרחק סביר, כדי לא להרתיע את החיות מלהתקרב.

     

    כעבור זמן קצר תגלו כי בעלי חיים מעופפים ממינים שונים התחילו לפקוד את שתי הצלחות. אם תרצו, תוכלו גם לרשום את משך הביקור וזמנו ביממה, ואת שם היצור ומידת גודלו. בחלוף תקופת מה תתבקשו להשוות איזו משתי הצלחות היתה מושכת יותר בעיני החיות. קרוב לוודאי כי תמצאו כי שתיהן היו מושכות במידה דומה.

     

    בשלב הבא תידרשו ליטול את הטוש, ולקשקש בעזרתו קווים מרובים על גבי פס הקישוט של צלחת אחת בלבד. כשתחזרו על הניסוי בתנאים החדשים, תופתעו לגלות כי החיות המעופפות מגלות העדפה כלפי הצלחת החפה מקשקושים. כך, באמצעים פשוטים ביותר תחשפו בכוחות עצמכם טיבו של חוק טבע: בעלי חיים רגישים לתצורות סימטריות. ודאי תשאלו, כמו רבים לפניכם, ממה נובעת רגישות זאת וכיצד נוצרה. אל תרגישו נבוכים, רק בדור האחרון מצאו מדענים תשובות מספקות לשאלות שאתם שואלים.  

     

    הרגישות לתצורות סימטריות בקרב בעלי חיים איננה פועלת בחלל ריק. תבניות סימטריות נפוצות מאד בטבע, בעיקר בדגמי הקישוט שעוטים עליהם דגים, ציפורים ופרפרים. לפיכך השאלה כיצד נוצרה הרגישות לסימטריה היא שאלת הביצה והתרנגולת: האם הרגישות היתה מובנית במרכז העצבים וקדמה לדגמי הקישוט הסימטריים וצורתם עוצבה בגלל לחצי הברירה שזו הפעילה, או שמא דגמי הקישוט הסימטריים נוצרו בהדרגה בעטיה של סיבה כלשהי ורק אחר כך נוצרה הרגישות אליהם.

     

    האם יש קשר בין סימטריה לגנים?

    רנדי ת'ורנהיל (Thornhill) הוא אחד הביולוגיים שניגשו לחקור את תופעת הסימטריה, על מנת לזרז את מתן התשובות הנכונות. במחקר מוקדם שבחן את התנהגותו של זבוב העקרב פנורפה (Panorpa), מצא ת'ורנהיל כי בקרבות שנערכו בין זבובים, ניצחו בדרך הכלל הזכרים שכנפיהם היו סימטריות יותר משל יריביהם, גם אם אלה היו גדולים מהם.

     

    תצפיות נוספות הראו כי התופעה שכיחה גם בקרב חרקים אחרים. יש להזכיר בהקשר זה גם את מחקרם של ו'יליאם המילטון (Hamilton) ועמיתתו, מרלין צוק (Zuk), שמצא כי אצל מיני עופות באמריקה הצפונית קיימת זיקה בין כמות הטפילים בדם לבין העיוותים בסימטריה הדו-צדדית של ההופעה.

     

    כאן מתעוררת השאלה: מה הקשר בין סימטריה לאיכות גנטית? הן ידוע כי מצבי עקה או פגמים גנטיים גורמים להתפתחות אסימטרית של איברי הגוף. כפי הנראה, הקושי לייצר מבנה סימטרי בכל מחיר, גם אם הוא קטן מן המידה הרגילה, נובע מכשלים בתקשורת הבין-תאית, כי על מנת שתתאפשר גדילה מתואמת יש למסור הוראות זהות לשני צידי הגוף, להעביר את המידע החוזר על תוצאות ביצוען, ולתאם את המשך הגדילה בהתאם לנתונים המתקבלים ללא הרף. חריגה בהתקשרויות האלה תפגע בגדילה הסימטרית של הגוף.

     

    לא חלף זמן רב עד שהחוקר אמוץ זהבי אימץ את הממצאים החדשים האלה בזרועות פתוחות. לפי ראותו, דגמי קישוט סימטריים אינם אלא הכבדה. כלומר, כיוון שרק פרט בעל גנים טובים יכול לפתח דגמים סימטריים מושלמים, משמשים הדגמים כסימן היכר אמין, לכך שפרט מסוים נושא גנים טובים. חידושו של זהבי הוא בכך שקבע כי הברירה עשויה להעדיף סוג כזה של סימן היכר, כלומר כזה שמכביד על בעליו.

     

    כדוגמה למשנתו בחר זהבי להתייחס לתפקידן של הדסקיות דמויות העיניים, המקשטות את מניפת הנוצות של זנב הטווס. הוא ודאי אינו סבור כי מטרתן היא להפנט את הנקבות. לדעתו, זוהי הכבדה: כדי שייווצר דגם של דסקית על נוצה שצומחת, חייבים כל תהליכי הגידול והקישוט להיערך בהתאמה מלאה. ליקויים בהתפתחות הנוצה עלולים לפגום גם בשלמותה הסימטרית של הדסקית, ולהעיד על סטיות בביצועה של תוכנית הגידול.

     

    זהבי טען כי ההעדפה לדגמים סימטריים אינה נעשית מפני שההבחנה בהם קלה, ומשום כך אין גם קושי לערוך השוואה ביניהם. לדעתו, היא נעשית רק מפני שסימטריה מדויקת עשויה לשמש כמציין ברור מאד של יציבות התפתחותית, ולכן ההתבוננות בתצורת הדסקיות יכולה לספק מידע אמין לנקבות על מצבו הגופני של הזכר, במשך התקופה שבה צימח את זנבו. אפילו סטיות קלות מסימטריה מושלמת (מה שנקרא אסימטריה מתנודדת) יכולות להראות עד כמה התקשה הגנום שלו להתאים את עצמו לסביבה.  

     

    סימטרי זה איכותי או קל לזיהוי?

    לא הכול היו שותפים לדעתו של זהבי כי העדפת הסימטריה בהכרח מציינת גם העדפה לאיכות. מאז שפרסם את 'היפותזת עקרון ההכבדה' שלו, חלפו השנים ולא נמצאו ראיות ישירות שתוכלנה לתמוך בה, ובינתיים, הסוגיה המשיכה להעסיק את החוקרים הסקרנים.

     

    בשנת 1994 פורסמו בנייצ'ר, שני מחקרים שגילו לבסוף מדוע נמשכים בעלי חיים לעצמים סימטריים. מגנוס אנקוויסט (Enquist) ועמיתו, אנתוני ארק (Arak), מצאו כי העדפת הסימטריה נובעת פשוט מכך שעצמים סימטריים קלים יותר לזיהוי מעצמים אסימטריים. אחרי ככלות הכול, אחת הבעיות הניצבות בפני בעלי החיים היא הצורך לזהות עצמים בהכוונים שונים ובתנוחות שונות בשדה הראייה שלהם. כל עזרה שיכולה מערכת התפישה לקבל תהיה ברוכה, ויש לשער שהברירה הטבעית תעדיף אותה. התוצאה היא הטיה חושית לטובת סימטריה.

     

    אנקוויסט וארק השתמשו ברשתות עצביות מלאכותיות כמודלים למערכות זיהוי. רשתות עצביות הן מערכות מחשב המבוססות בקירוב גבוה על פעולת המוח, ויש בכוחן ללמוד מהניסיון על מנת לשפר את ביצועיהן. תוצאות דומות נמצאו בניסוי אחר, שערך רופוס ג'ונסטון (Johnstone) ברשת עצבית מלאכותית. שוב השתמע מהן שהעדפת בני זוג המסתמכת על סימטריה, התפתחה כתוצר לוואי פשוט של ברירה לפי זיהוי הזוויגים, ולא בגלל הקשר בין מידת האסימטריה המתנודדת לבין איכות בני הזוג.

     

    בניסויים נוספים נתברר, מעבר לכל ספק סביר, כי העדפת הסימטריה היתה בפירוש ניצול חושי (Sensory exploitation) - תוצאה של הצורך לזהות איתותים - ולא היה לה ולא כלום עם הערכת איכות גנטית. לפי 'היפותזת הניצול החושי' שהוצעה על ידי מייקל ריין (Ryan), יכולת המשיכה שמפגינים הזכרים אינה קשורה בהכרח לשיקולי התאמה, אלא למבנה המערך החושי במרכז העצבים אצל הזוויג הבוחר. כלומר, זכר שישתמש בדגם קישוט סימטרי בשעה שיציג עצמו לפני הנקבה, יוכל לעורר אצלה תגובה חזקה יותר, וכך יהיה לו סיכוי טוב יותר לזכות בתשומת ליבה ולהיבחר.

     

    המשמעות הנלווית לממצאים אלה היא מסקרנת: אם בחירת בן הזוג אינה כבולה להעדפת איכות הגנים שלו, אולי גם אינה כרוכה בסימטריה המושלמת שלו. חסידי 'עקרון ההכבדה' תלו את יהבם בהעדפה לסימטריה מושלמת. ברי כי דוגמה מוחשית להעדפת אסימטריה מתנודדת תעקור אותו מחשיבתם, כי לדבריהם שלהם, רק תבניות סימטריות יכולות לשמש כהכבדה. דוגמה שכזו לא איחרה לבוא והגיעה מכיוון בלתי צפוי.

     

    מהו יופי?

    עד אותם ימים היתה מקובלת הסברה כי לסימטריה המירבית ישנה השפעה מכרעת על בחירת בן הזוג, לא רק בקרב בעלי חיים, אלא גם אצל האדם. היתה זו תפישה שאיש לא פקפק בה. הכול ציפו כי אם ייערך ניסוי לבדיקתה, וייתבע ממשתתפיו שבחירתם תתבסס על קריטריון ההופעה החיצונית בלבד, יתברר כי העדפתם מושפעת מן הסימטריה באופן מוחלט.

     

    על מנת לבדוק את הדבר, נערכו תחילה סקרי דעת קהל שביקשו לברר מה בחזותו של בן הזוג עשוי להיות בעל החשיבות האפקטיבית ביותר לבחירתו. שוב ושוב עלתה התשובה הטריוויאלית: פנים יפות! ולא רק זאת, נתברר מה שהיה ידוע מאז ומתמיד: האסוציאציה העיקרית לאידיאל יופי היא פנים יפות.

     

    על פי התפישה הנושנה, משמעות הדבר כי היופי המוחלט משקף סימטריה מושלמת של הקלסתר. וכך, משהחל המחקר ציפו הנסיינים כי גם תוצאותיו תשקפנה זאת. התוצאות היו אחרות, וחבל. כי אם הערצת היופי היתה מתבטאת במשיכה לסימטריה אבסולוטית בלבד, יכולנו למצוא סוף כל סוף הגדרה ממצה ליופי.

     

    מן התוצאות המפתיעות של סו'אדל וקטהיל ואחר כך אצל דליה זיידל ועמיתיה, נתברר כי הפנים היפות ביותר לפי טעמם של הנבדקים, לא היו הפנים הסימטריות ביותר. גרוע מכך, היופי שמרבים לדבר עליו משחר ההיסטוריה אינו אוניברסלי. נתברר שהיופי הוא איזושהי סטייה קלה מן הסימטריה. סטייה זו שונה מאדם לאדם, ולכן אין כל אפשרות לחזות אותה.

     

    יתרה מכך, בניסויים שנערכו עד כה במקומות שונים בעולם, נמצא כי תכונות היופי נבדלות במעט בכל סביבה, מכיוון שלאנשים המשתייכים לעם מסוים, ישנם תווי פנים ומבנה גוף הייחודיים רק להם. היתה זו יכולה להיות ראיה נפלאה לכך שהסטייה הקלה המאפיינת את היופי היא תלוית תרבות, ולפיכך אידיאל היופי קיים רק ברוחו של האדם. ברם, נמצא כי תינוקות רכים משהים את מבטם זמן רב על הקלסתרים שדורגו על ידי הוריהם כמצודדים ביותר. אידיאל היופי הוא אם כך מולד.

     

    היופי הוא בעיני המתבונן, אבל היום אנחנו כבר יודעים, שבגלל מוצאנו מפרימטים אשר להעדפותיהם קשר בל יינתק לסימטריה, העדפתנו לעצמים יפים נובעת רק משום שלמוח האנושי קל יותר לזהותם. המשיכה לקלסתר אסימטרי במקצת אינה אלא תוצר לוואי של ברירה לפי זיהוי, אם כי טרם נתברר מדוע אסימטריה אחת נחשבת יפה, ואחרת נתפשת כפחותה ממנה.

     

    מאידך, כיעור הוא משהו שקשה לנו להתמודד עימו. הסוגדים לתעשיית היופי ודאי יסכימו עם קביעה זו. הם לבטח לא ישמחו לדעת כי הודות לניתוחים הפלסטיים המרובים, צאצאי הדורות הבאים יהיו בלתי אסתטיים במידה הולכת וגדלה, הואיל והברירה האנושית איננה עוד ליופי טבעי, אלא לכיעור עם כסות של יופי מלאכותי.

     

    המאמר המלא התפרסם בבלוג של יהודה בלו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים