שעת סיפור: מה קורה אחרי שמתים?
אחרי שנים רבות בהן הוא נאבק על חייהם של חולים רבים שאין להם תורם מתאים, החליט פרופ' מוטי קרמר לעשות מעשה ולהתחיל את ההסברה בנושא תרומת איברים כבר בגיל הצעיר, עם ספר חדש: "נשמה מחפשת חברים", שיסביר לילדים מה קורה לנשמה ולגוף אחרי המוות
דמיינו שאתם קוראים לילדכם ספר שנפתח במילים "מות השודד". מכאן אתם ממשיכים לתאר באזניהם איך נשמתו של השודד מתדפקת על שערי שמיים ומבקשת מנוחה. כך נפתח הספר "נשמה מחפשת חברים", שיצא בימים אלה בהוצאת ידיעות אחרונות.
בעמוד הבא הנשמה משכנעת את מלאכי השמיים ולבסוף הם מוכנים להיענות לבקשתה: "נקבלך לתוכנו באלו התנאים: מגוף השודד ינצלו שבעה ילדים / בתוך זמן קצוב - שבעה לילות וימים".
וכאן, בעמוד 14, מתחיל בעצם הסיפור האמיתי, העלילה שבשבילה החליט פרופ' מוטי קרמר, המנהל כבר מעל לעשר שנים את המכון למחלות ריאה ב"מרכז הרפואי רבין", לקחת הפוגה משולחן הניתוחים ולכתוב. "רציתי להביא את הסיפור הזה לא רק לילדים, שאליהם לכאורה מכוון הספר, אלא יותר להורים שלהם, שיקריאו להם את הסיפור בקול רם", הוא אומר.
הבעיה: חוסר מודעות
לפני כ-8 שנים הוציא פרופ' קרמר לאור ספר העוסק בהשתלות איברים. הפעם הוא החליט לכתוב בחרוזים ולילדים, להתרחק מניתוח אקדמי על מצב ההשתלות בישראל ולהגיע ללב של קוראיו, תרתי משמע. בעבודתו, הוא נתקל יומיום בדרישה ההולכת וגדלה לתרומות איברים ובהיענות המאוד מצומצמת מצד בני משפחה של תורמים פוטנציאליים.
קרמר, שהתמחה במחלות ריאה סופניות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, חזר בשנת 1989 והביא עמו פריצת דרך בנושא השתלות ריאה בישראל. את החולים והמושתלים בהם טיפל הוא מלווה למשך כל חייהם. הוא נמצא בקשר הדוק עם מרכז ההשתלות הארצי ונמנה על פעיליו הנמרצים ביותר. הוא חי את הנושא יומיום מחוץ ובתוך חדר הניתוח.
"אנשים חושבים תמיד שסיפורי השתלה בילדים הם מרגשים יותר, אבל גם מבוגרים שאין להם אוויר וזקוקים להשתלה צריכים עזרה. יומיום אני נתקל בסירובים של משפחות של מי שיכול לתרום. הבעיה נובעת משמרנות של הקהל שלנו בארץ ומחוסר מודעות לחשיבות הנושא".
ההתעוררות שעולה אחרי שמתפרסם סיפור מוצלח או נעשה מסע הסברה, הוא אומר, שוככת אחרי שבועיים-שלושה. "חשבתי שכדאי להכניס את הדברים לתודעה מהשורש, לחנך את הקוראים הצעירים לחשיבות הנושא ובדרך להגיע גם אל ההורים שלהם, שקוראים באזניהם את הספר. בסופו של דבר, למרות העלילה והמראה המכוונים לילדים, הספר הזה מיועד בעיקר למבוגרים".
לא קצת מפחיד, לדבר עם ילדים על נושא כזה?
"המבוגרים חושבים על זה כמפחיד, אבל הילדים לא פוחדים. ילדים תופסים את המוות שלהם כערטילאי ולכן הם יכולים לקבל יותר בקלות את הסיפור. חשוב היה לי להסביר להם איזה רווח גדול יש לנשמה הזו, שרוצה לקבל תיקון ולהיות במנוחה בעולם הבא על ידי זה שהיא עוזרת להרבה אנשים".
בפועל, הוא מספר, רוב התרומות מגיעות למושתלים מבוגרים. תרומות לילדים הן נדירות יותר. "אבל כל חולה סי אף (סיסטיק פיברוזיס), שמגיע להשתלה בגיל עשרים, מחכה לזה מאז שהיה ילד צעיר. אני חווה את זה יומיום, אני רואה את המצוקה שלהם, את הצורך בחמצן, אני רואה איך הם מרותקים למיטה. וזה לא רק הם: יש חולים שממתינים לכבד, לקרניות. חשוב להשמיע את החשיבות של זה ואת הצורך הגדול בתרומות בכל מדיה אפשרית".
מבוסס על סיפור אמיתי
פרק אחרי פרק נודדת נשמתו של השודד הדמיוני של פרופ' קרמר ברחבי העולם: מרחפת למזרח הרחוק, לדרום אמריקה, לאפריקה. הילדה הראשונה לה היא עוזרת היא חולת סי אף מסין. כמו שאר גיבורי הספר, את ההשראה לדמות קיבל פרופ' קרמר מאחת החולות שלו: "הכרתי אותה עוד כשהיתה ילדה. בגיל 23 היא הידרדרה מבחינה נשימתית והגיעה להנשמה. הסוף שלה היה טוב והיא הצטרפה לעוד מקרים של הצלחות פנטסטיות, אבל יש חולים שאיבדו את חייהם", הוא מספר ומדגיש ש"שיקולים כמו קדושת המת שהם יפים לכשעצמם, אינם מגיעים למדרגה של הצלת חיים וקדושת החיים.
"הבעיה היא שאנשים ברגע הקריטי הזה, כשהא-ק-ג במוניטור מראה פעילות והמוות המוחי נקבע, לא מקבלים את ההחלטה הנכונה אם הם לא מוכנים לה. אנחנו מנסים לשכנע ולהסביר שאחרי שהתורם ימות לא יישאר מהגוף שום דבר. רק הנשמה. ומהגוף הזה אפשר להציל עוד אנשים ולקבל סיפוק", הוא מוסיף.
בין ניתוחי ההשתלה שהוא מבצע והטיסות לכנסים ברחבי העולם, הצטרפו הסיפורים לכדי ספר. "כתבתי אחרי משמרת, בזמן נסיעה ואפילו בזמן מורט העצבים בין הידיעה שהריאות המושתלות עומדות להגיע ועד שאפשר להיכנס לחדר הניתוח", הוא מספר היום ומוסיף שכל המקומות המוזכרים בספר הם מקומות שבהם ביקר וראה ילדים ומבוגרים שנזקקו למרפא. ילד מקונגו שהשתלת קרנית החזירה לו את מאור עיניו וילדה מסיביר, חולת סכרת, שהייתה זקוקה להשתלת לבלב.
"בשביל להפוך את כל הסיפורים האלה לספר הייתי זקוק לדרמה, לסיבה שתסביר למה הנשמה צריכה לתרום". מתברר שסיפורי האגדה שבהם הוא נתקל במציאות לא נופלים מהמקרים שאותם בחר להביא בספר: ילד ברזילאי חולה שחמת שזקוק לכבד, צמד תיאומים מהודו הזקוקים להשתלת כליות, ילדה מכפר בגליל שנזקקה ללב חדש בעקבות דלקת נגיפית.
הנכד שלו, היום בן חמש, שמע את הסיפור. "הוא לא נבהל, הוא הקשיב, הוא למד", מספר פרופ' קרמר על ההתנסות האישית. "אני מודע לכך שלהוצאה היו חששות בהיבט המסחרי, אבל אני מעריך את זה שהם הרימו את הכפפה ועזרו לקדם את הנושא החשוב ולעורר את הפתיחות הנדרשת מתוך הבנה עד כמה החשיבות גדולה".
ספרו של פרופ' קרמר, יש לציין, מצטרף לספר ילדים נוסף שיצא בנושא: "סיפור מהלב" (הוצאת כתר) ומספר את סיפור השתלת הלב של חולה צעירה. "אני שמח שיש עוד ספרים בנושא הזה, שמחנכים את הדור הצעיר לגלות פתיחות לנושא ומעוררים מודעות לחשיבות שלו", מסכם פרופ' קרמר.
בישראל ממתינים כאלף חולים להשתלת איברים. מהם נפטרים כ-150 מדי שנה, לפני שהספיקו לעבור השתלה. "בישראל מסכימים להשתלה רק כ-50 אחוז מכלל התורמים הפוטנציאלים. יכולנו להציל הרבה יותר נפשות", הוא מסכם.
