דיוקן החתיך כאדם צעיר

בזמן שרן דנקר עדיין מעורר בנערות ארצנו גלים של עינוגים, במרתפי התעשייה כבר רוחשים על ייצור החתיכוס הבא. אחד המועמדים הבולטים לתואר הוא יהודה נהרי, שעכשיו מענטז בפרונט של "תיכון השיר שלנו", בת חורגת ופרועה של "השיר שלנו", אותה אחת שהעלתה את דנקר לגדולה. נהרי מגלם שם את אסי, הערס השכבתי, שאחד מתפקידיה של המנהלת החדשה, ירדנה טמיר (עליזה רוזן) מ"השיר שלנו", הוא להחזיר אותו למוטב.

למרות שמדובר בשחקן צעיר שזה תפקידו הראשון, נהרי, כולו בן 23, מצליח בינתיים לתת פייט נאה לבלורית של רן: הדיווחים בשטח הם על תגובות חמות מצד הבנות, הביקורות על משחקו לא רעות ואיך אפשר בלי - רומן מתוקשר עם קולגה מהסדרה. אלא שבניגוד לדנקר, שהלך על בת גילו פחות או יותר (אהלן נינט), נהרי החליט להביא לנו קצת הוליווד. קוראי מדורי הרכילות זכו לראות את נהרי חובק את מיכל אמדורסקי, שמבוגרת ממנו בעשור, בגרסה מקומית ולוהטת לתופעת הקוגריות מחו"ל.

נהרי, נותן פייט לדנקר (צילומים: דרור בן נפתלי)

נהרי בכלל לא יודע מה זה קוגר (ואם גם אתם לא יודעים אז בושו לכם - מדובר בכינוי לנשים בשלות החושקות בבחורים צעירים מהן משמעותית). "זו מילה כזו מאמריקה, לא?", הוא אומר כשאנחנו נפגשים. "עזוב, זה מגעיל אותי".

יפה לך, גם תפקיד ראשי וגם חברה מגה שווה.

"הכל קורה לטובה לאחרונה. העובדה שקיבלתי תפקיד כזה היא מעולה, זו פתיחת דלת ענקית. אני אומר רק תודה".

וכבר אתה במדורי הרכילות בזכות הרומן המתוקשר עם הקולגה אמדורסקי, שמגלמת ב"השיר" את הכוריאוגרפית של בית הספר.

"היה בינינו חיבור מהרגע הראשון. זה קרה בזמן הצילומים, היו מבטים ומשם זה התגלגל. אנחנו ביחד תקופה ארוכה, חצי שנה, אולי יותר. יש בינינו כימייה נהדרת, חיבור מדהים. זו אהבה אמיתית. אני שמח ומאושר שהכרתי אותה. זה מפליא אותך?".

קצת. בכל זאת, ההבדלים ביניכם צועקים לשמיים: אתה בן 23, היא בת 34; לך היתה בקושי חברה אחת בתיכון, היא כבר גרושה מאסף אמדורסקי ומגדלת שתי ילדות; אתה לפני שנייה השתחררת מצה"ל, היא כבר שוחה בתעשייה... על מה בכלל יש לכם לדבר?

"עזוב את הגיל. מיכל בכלל לא נראית בגילה וגם בראש היא... ילדה. החיבור שלנו אמיתי. אני לא מבין מה הבעיה פה".

ילד טוב הרצליה

לפני שנחזור להציק על הרומן, מעט על הבחור: נהרי, ילד טוב הרצליה, הוא בן זקונים לסייעת גננת ואב איש עסקים ("אנחנו שבט תימני, שישה אחים, משפחה גדולה עם המון אהבה"). הוא בכלל לא תכנן להיות שחקן וטוען שהכל קרה פתאום בשנים האחרונות.

"תמיד אהבתי להיות על הבמה, אבל לא היה לי שום קשר לזה. בצבא הייתי קרבי, בבית הספר לא הייתי קרוב לזה. יצא לי להנחות טקסים וכאלה, אבל בכלל באתי ממקום אחר. התפנית שלי הגיעה אחרי הצבא. כמו כולם חיפשתי את עצמי, ובעקבות אחותי, שהיא גם שחקנית, הלכתי ללמוד בבית ספר למשחק הדרך של אייל כהן ורות דייכס".

ילד טוב הרצליה

"שם הבנתי שאני שחקן. אני לחלוטין שלם עם זה ויש לזה גם תוצאות. אני רואה את זה כמשהו משמיים. לא הייתי קשור בכלל לתחום, ופתאום אני עובד. איך שסיימתי את השנה הראשונה ניגשתי לאודישנים של 'תיכון השיר שלנו', עברתי אותם ומשם זה התגלגל. לא היה לי אפילו סוכן".

"מה שהכי אהבתי אצלו זה שהוא נורא רוצה ללמוד", מפרגנת לשחקן הצעיר שירלי שטרן הבמאית של "תיכון השיר שלנו" ("שמש", "השיר שלנו") שכבר עשתה כמה סיבובים על קאסט של צעירים ויפים. "גם כשלא היינו מצלמים סצינה איתו הוא היה יושב ולומד בצד. ככל ששחקן לומד יותר הוא יותר מתפנה ללמוד לעבוד איך שצריך. זה היה מאוד יפה לראות איך הוא כל הזמן לומד מתעניין. בכל זאת, מדובר באנשים שלא עשו טלוויזיה".

הדמות שלך מקללת בלי סוף. זה מה שהנוער צריך?

"נכון, זו לא סדרה חינוכית כמו הסדרות שאנחנו גדלנו עליהן, 'רגע עם דודלי' וכאלה, אבל זה מה שקורה היום בתכלס. זו סדרה שמשקפת את המציאות. בסדר, העברית לא תקינה, אבל אני חושב שהכותבים ניסו ליצור שפת יום יום, להיות נאמנים למציאות. אני שומע את בני הנוער מדברים".

"יש להם סלנגים מטורפים, ממש שפה אחרת ממה שהיתה לפני חמש שנים. אני מאוד שמח לגלם את אסי. יש בו עומק, רגישות. הוא בא מבית מאוד בעייתי וזה משפיע על הדמות. אני חושב שאנחנו מביאים את מה שקורה במציאות לקהל לפרצוף. התוכנית מראה את מה שקורה באמת אצל הנוער, בלי להתבייש".

יש בכלל כוח לעוד סדרת נעורים תיכונית בשוק שיש בו את "החצויה" ו"דני הוליווד" המתוחכמות יותר?

"ברור. אנחנו משקפים את החיים, את מה שקורה באמת. זה משהו שהנוער תמיד ירצה לראות".

יאפי בין פליני לאוסטר

בניגוד לדמות הערס האלים שהוא מגלם, במפגש פנים מול פנים נהרי דווקא מייצג הרבה יותר את היאפי החדש. הוא מהגג על חיבתו לפליני ולפול אוסטר, מספר על היתרונות שביוגה, נהנה לשבת על קפה הפוך ומדבר בשקט וברוגע. לא בדיוק הבחור שאתה עובר מדרכה בפחד כשהוא הולך מולך.

יש בסדרה הזו הרבה סטריאוטיפים. למשל הדמות שלך, הערס האלים ושחום העור.

"חשבתי על זה קצת, אבל בחרתי שלא להתעסק בשאלה האם מקובל עליי שנבחרתי לתפקיד בגלל שאני תימני שחום. לא אגיד לך שבעדות אחרות אין ערסים, אבל בסדר, יש איזה קטע עם הצבע. אין לי בעיה עם זה, לא התעסקתי בסטריאוטיפים. באתי לעשות את העבודה וזהו".

אתה בכלל מתחבר לדמות הזו, של הבחור שהופך שולחנות בעצבים?

"יש לי המון מקומות להתחבר לאסי. כמוהו, גם אצלי בתיכון כל ההורמונים השתוללו ולא הייתי מרוכז בלימודים. הייתי מהילדים עם הקפיץ, שלא נחים. גם היום אני מרגיש בהמון מקומות שאני ילד. אבל הנוער של היום זה דור אחר. הם מקבלים תכנים אחרים, הם יושבים המון מול המחשב ולא משחקים בחוץ. הסלנג שלהם שונה לגמרי. אלקטרוני, מחשבים, זה מה שהולך היום. אבל אני מאוד מתחבר לבני נוער ולילדים, אין לי בעיה איתם".

אז אתה בדרך להיות כוכב ילדים?

"אני לא מפחד, כי אני לא מכוון לשם. אני לא רוצה להגיד 'מולטי־טאלנט', אבל אני בהחלט מכוון להיות שחקן עם עומק, לא ללכת לנישה של המקצוע. אני לא משלה את עצמי - התעשייה הזו בנויה על הקהל של הילדים, כל השחקנים עושים את זה. הילדים זה עסק משתלם מבחינה מסחרית. אבל אני רוצה לעשות סרטים, סדרות דרמה. השאיפות שלי מאוד מאוד גבוהות".

יש תחושה שיש ברומן שלך עם אמדורסקי אלמנט קרייריסטי, של סנסציה. כאילו שאמדורסקי, אחרי הגירושין, מרוויחה מדיווחים על חבר צעיר, ואתה מרוויח מחיבור למישהי מוכרת.

"הרומן בינינו לא נעשה בשביל לקדם אותי או אותה. אוקיי, נלווה לזה כל הפפראצי והרכילות וכל מה

שמסביב לזה, אבל זה סתם. זה לא פסול, אבל לא על זה חשבתי כשנכנסתי לסיפור עם מיכל. בכלל לא חשבתי אם היא מייצגת משהו. ראיתי מולי בן אדם, וזה מה שחשוב. נכון, אנחנו לא הזוג האידיאלי, אנחנו משני עולמות שונים ויש את הקיצוניות והפער, אבל כשאנחנו ביחד זה לא מורגש. בתכלס, אם הרומן שלנו היה מבוסס רק על שואו־אוף, זה לא היה עובד. עובדה שאנחנו מחזיקים מעמד כבר תקופה ארוכה. אין כאן שום אינטרס, יש פשוט חיבור אמיתי בין שני אנשים".

את הראיון המלא עם נהרי ניתן לקרוא בגליון פנאי פלוס החדש