עולם חדש אמיץ

קורנל. "לא ידענו שיש סצנה בסיאטל ושהיא מעניינת יותר מכל אחת אחרת"

אבל קורנל, מסתבר, צפה את התגובות, עוד לפני שבכלל התחיל לכתוב את השירים החדשים. "אייקון מתקופת הגראנג' מוציא אלבום עם מפיק פופ והיפ הופ", הוא מצטט, בראיון מיוחד ל-ynet, את הכותרות הרבות שנתקל בהם בחודשים האחרונים. "היה די ברור שהאלבום ייצור תגובה שכזאת. זו אמנם ההגדרה, אבל גם ממש לא. רוב הביקורות הרעות על האלבום הגיעו ממעריצי רוק ותיקים אבל האלבום הזה לא היה מופנה כל כך למעריצי הרוק, כך שתיארתי לעצמי שהם לא ממש ירצו לשמוע אותו.

"היו לי מקרים של מעריצים, אפילו לא חברים, שלא אהבו את האלבום בהתחלה, אבל אחרי כמה זמן חזרו בהם והחליטו שזה אחד האלבומים האהובים עליהם. וזה הישג, לאתגר את הדעות של מישהו. טפשי מאוד להניח שכל אחד צריך לאהוב את כל מה שאני עושה, רק בגלל שאני עושה אותו.

"גם אני שונא הרבה מהמוזיקה שיש בעולם", הוא ממשיך, "וגם אני אוהב אמנים שבמהלך הדרך הוציאו אלבומים שממש לא אהבתי. הרווחתי עולם מוזיקלי נפלא, שונה לגמרי מכל מה שהכרתי. הרגשתי בו נוח מאוד ויצרתי מוזיקה שיש לה עבורי משמעות רבה ואי אפשר לקחת את זה ממני. זה לא כל כך נפוץ. אין הרבה אמנים או מוזיקאים שיכולים להיכנס לסיטואציה לא מוכרת ולהרגיש שם בנוח.

"לקח יותר זמן לסדר את השירים החדשים מאשר לכתוב אותם" (צילום: AP)

"התגובות לאלבום הזכירו לי את 'Emotional Rescue' של ה'רולינג סטונז' שיצא ב-80'. הם נכנסו בצורה מאוד לא עדינה לעידן הדיסקו, ללא התנצלות. אני זוכר ששמעתי את זה וממש שנאתי את זה כילד, כי הייתי מתוכנת לשנוא כל דבר שקשור לדיסקו, אבל כשהתבגרתי והקשבתי שוב לשירים, הבנתי שיש שם כמה שירים ממש יפים וחייבים לתת להם קרדיט על האומץ לצאת מהעולם שלהם ולעשות משהו שלא בהכרח יבטיח להם מכירה של מיליוני אלבומים".

עכשיו, במסגרת העולם החדש שהוא מגלה, קורנל סוף סוף מרחיק עד אלינו ומגיע להופעה בישראל. ב-17 ביוני

הוא ינחת על בימת גני התערוכה בתל אביב - לאחר שהבריז לנו מהופעה שנקבעה בדיוק באותו תאריך בשנה שעברה. הסיבה היתה העובדה שנזקק להשקיע זמן רב יותר באלבום עם טימבלאנד, ולא התפנה לקיים את ההופעות המובטחות, כאן וברחבי אירופה.

קורנל מספר כי לקח יותר זמן לבחור את השירים, לסדר אותם ולשים את כולם באריזה אחת מאשר לכתוב ולהקליט אותם. בסופו של דבר, הוא יצא לדרך עם השירים החדשים באירופה עם 12 הופעות בצרפת לצד לני קרביץ. אבל מה שהלחיץ אותו יותר היו דווקא ההופעות בארצות הברית, שם בחר לערוך שבע הופעות בהן הוא מבצע את האלבום החדש, מההתחלה ועד הסוף.

"אני מסתכל למעריצים בעיניים והם מסתכלים עליי" (צילום: Gettyimages)

"אלו היו הופעות עבור מעריצים ותיקים ומסורים והם ידעו שהם הולכים לקבל משהו אחר לגמרי" הוא אומר. "זה היה מאוד מרגש. להביא את העולם השונה הזה למעריצים, שמקשיבים לזה בפעם הראשונה כשהאמן איתם באולם. לא משנה מה התגובות שלהם, אני מסתכל להם בעיניים והם מסתכלים עליי. ההופעה הראשונה היתה ממש מפחידה, אבל זה היה מאוד מספק ומרומם לראות בסוף ההופעה שהמעריצים הרבים הגיעו ותמכו בי כך".

בשאר ההופעות, בדומה לזו שתיערך בישראל, החיבור של קורנל עם החומרים החדשים, לצד חומרי הגראנג' הישנים, הרגיש לו הכי טבעי שיש. "אחד הדברים החשובים בלהיות אמן סולו זה לחוש חופשי עם כל מה שאני רוצה, כל רעיון שמגיע", הוא אומר. "מוזיקה תמיד היתה עבורי התשוקה מספר אחת. חוץ מהמשפחה שלי כמובן. זה גם התחביב שלי: במוזיקה יש אינסוף אפשרויות וחיים רק פעם אחת. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי".

להיות שם כדי להבין

במבט לאחור, בעיקר בזכות הקהל הוותיק הממשיך לתמוך בו גם לאחר התפנית, קורנל חושב שחשיבותם של המעריצים לא הוערך כיאות בעולם המוזיקה. "חברות התקליטים, תחנות הרדיו והמבקרים לא נותנים מספיק קרדיט לקהל ולמעריצים", הוא אומר. "כשאני מביט אחורה, אני יודע מה חברת התקליטים 'גפן' ציפתה מאלבום הבכורה של 'גאנז אנד רוזס': שהאלבום יימכר במיליון עותקים. אני יודע את זה, בגלל שהייתי בחדר כשדיוויד גפן, נשיא החברה, אמר את זה. היינו אז במשא ומתן על ההחתמה של 'סאונדגרדן', אז הוא ניסה להרשים אותנו ולומר 'יש לנו להקה חדשה ואנחנו חושבים שהיא תמכור מיליון אלבומים'. אבל 'גאנז' מכרו 25 מיליון עותקים מאותו אלבום. אני יודע, כעובדה, שהציפיה מהמכירות של 'Nevermind' של נירוונה עמדה על כ-200 אלף עותקים, זו היתה המטרה של חברת התקליטים. לא היה להם מושג שזה ימכור את הכמויות האדירות האלו.

"זו היתה תופעה תרבותית, רגע מכונן שבו המעריצים החליטו מה הם רוצים ואף אחד לא נתן למעריצים קרדיט כשהתרבות הזו השתנתה בתחילת שנות ה-90. הקהל הוא זה שיצר את השינוי, לא הלהקות. הוא זה שהחליט לקנות את האלבומים ולראות את ההופעות".

יש משהו אחד שאתה הכי מתגעגע אליו מאותה התקופה?

"היה זמן, כש'גרין ריבר' (להקת רוק מסיאטל משנות ה-80, ממנה יצאו אחר כך חברי להקות 'פרל ג'אם' ו'מאדהני') היתה פעילה וחלק גדול מהסצנת הגראנג' בסיאטל עדיין לא קם. 'המלווינס' היו בסביבה אבל אף אחד לא כתב על זה, זה לא עניין אף אחד ולא באמת ידענו שיש לנו סצנה. בטח ובטח לא כזאת שהיא יותר מעניינת או חיונית מסצנות אחרות בעולם.

"זו היתה תקופה מאוד מרגשת. יצירתית, היינו מאוד פתוחים וחופשיים וגם היינו חברים טובים. היתה אמנם תחרות גדולה, אבל זו היתה תחרות טובה והשפענו אחד על השני. יש הרבה אמנים ולהקות שהיו חלק מזה ואף אחד לא מכיר אותם עד היום. לא משנה כמה ספרים יכתבו על התקופה הזו או כמה סרטים דוקומנטריים יפיקו עליה, היית צריך להיות שם בכדי להבין. אני שמח שהייתי שם, שהיתה לי את הזכות להיות חלק מזה".

• רוצים לזכות בכרטיסים להופעה של קורנל? לחצו כאן