קסם המזרח

המוזיקאי פרץ אליהו הוא סטיבן קינג של המוזיקה הקלאסית המזרחית, טולקין של המוזיקה הפרסית והקופולה של כלי הנגינה העתיקים של אסיה התיכונה.

היצירות שהוא מלחין מרתקות, מסתוריות ומפתיעות מאין כמוהן. מי שמוכן לצאת למסע מוזיקלי כזה אל העבר, מסע שאינו מתאים לרכי הלבב והאוזן אלא למיטיבי שמע בלבד, יזכה לגמול יאה בזכות עולם חדש של פנטזיה וקסם שיתגלה לאוזניו.

אליהו והלהקה בהופעה. עולם של פנטזיה מוזיקלית (צילומים: דודי ועקנין)

במופע "מדלג על ההרים" שנערך אמש (ה') בתיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל ישראל 2009, הוכיח שוב אליהו, נגן טאר (גרסה קווקזית ללאוטה ארוכת הצוואר המנוגנת בפריטה), מוזיקולוג, ומומחה בעל שם עולמי בתחומו, את כשרונו הייחודי ליטול מוזיקה עתיקה, לנגן אותה בכלים המקוריים ולחצות את גבולות המסורת שלה למחוזות מוזיקליים חדשים ומרחבים של חופש יצירתי.

זה לא היה קל. התמודדות בת שעתיים עם הסולמות עתיקי היומין של המקאמים המזרחיים למרות יופיים, מחייבת פתיחות, סבלנות ועירנות רבה.

להוציא את היצירות מבית הכנסת

ארבע קומפוזיציות שונות נוגנו אתמול, בארבע מקאמים שונים, שחייבו הערכות מחודשת וכיוון כלים מתמשך של הנגנים, לפני כל אחת מהן. בשלוש הקומפיזיציות הראשונות שנכתבו על ידי פרץ אליהו ובנו מארק, נבעה המוזיקה מצורות שונות במסורת העברית, כמו מזמורים, ניגונים ונעימות, כמו מתהילים ומשיר השירים.

"אני רוצה להוציא את היצירות האלה מבית הכנסת", אמר לי אליהו בראיון לפני מספר שנים, "אני לא רואה מקום שאנשים זקנים שרים יצירות שזקוקות לאישה שתשיר אותם. לדעתי יש רגש נשי שהוא זה שמביא עמו את היצירתיות".

ואת הרגש הנשי אמש הביאה הזמרת הנפלאה ביימקנום מירזויבה. בת עשרים בלבד, ילידת העיר באקו והסולנית של התיאטרון הלאומי של אזרבייג'אן. מירזויבה, לבושה בלבוש אזרי מסורתי, שרה את המוגהאם, הצורה התמציתית והמשוכללת ביותר של המוזיקה האזרית, שכיום משלבת בתוכה גם אלתור הכולל מעט ג'ז ואלמנטים של מוזיקה קלאסית מערבית. את הדוגמה הטובה ביותר לכך היא נתנה הזמרת בחלקו האחרון של המופע, שיוחד למוזיקה אזרית וקווקזית מסורתית.

אליהו חוקר את המוזיקה היהודית השורשית של עמי הקווקז מאז שהיה בן 17. בדאגיסטן בה נולד וברפובליקות הסובייטיות סביבה כמו צ'צ'ניה ואזרבייג'ן, הוא נהג לתור את ההרים, על מנת לגלות ולשמר את היצירה המוזיקלית של הקווקז. לצדה של מירזויבה ישב בנו, מארק שאף הוא מכיר את המוזיקה הזו מלפני ולפנים.

כאשר רצה בנו להתמקד בכלי המיתר קמנצ'ה, השיג אליהו לבנו את המורה טוב ביותר שניתן היה להשיג למוזיקה קלאסית מזרחית, אדלת באזירוב מאזרבייג'אן.

למרות שהקמנצ'ה הוא כלי קטן יחסית, לצלילים שהוא מפיק יש עוצמות גדולות למדי. מיתריו רפויים ובידי הנגן האפשרות למתוח ולרפות אותם כרצונו.

לעומת הכינור, בקמנצ'ה מנגנים אנכית והצוואר אינו מודבק לתיבת תהודה אלא עובר דרכה. לעתים נשמע הקמנצ'ה אף ככלי נשיפה בפריטה על מיתרים מסויימים. אליהו הגדיל אף לעשות כאשר יחד עם משיכות הקשת שלו ליווה את עצמו בפריטה באצבעותיו בחלקה העליון של הקמנצ'ה. לצדם של פרץ ומארק אליהו ומירזויבה, השלימו את החוויה גם שלמה עוז על גיטרה קלאסית וסיטאר, יאיר הראל וגיל מאירי על כלי הקשה שונים (כולל על זארב - התוף הפרסי הקלאסי והתוף המיסטי הפרסי אף הוא -הדאף) ועמוס הופמן על עוד.