לקטול ולא לסלוח

סדרת סרטי "שליחות קטלנית" החלה כ-B-Movie יעיל ואינטליגנטי ב-1984 ומסיימת את דרכה, נכון לעכשיו, בתור חיזיון בומבסטי, ריקני ומחריש אוזניים.

אכן, “שליחות קטלנית – התעוררות" מפגין בעיקר גודש על פני שכל. אם שני פרקיהּ הראשונים של הסדרה כוננו מיתולוגיה קולנועית ששילבה מוטיבים משיחיים ותמות אדיפליות – הרי ששני הסרטים האחרונים מוותרים על כל אלה לטובת מיחזור מהנה (“שליחות קטלנית 3 – עלייתן של המכונות") ומשהו שנראה יותר כמו משחק מחשב מאשר סרט (זה הנוכחי).

סוגיות מטפיזיות של מסע בזמן, שאלות של דטרמיניזם וכינון עצמי, קריסת הקפיטליזם, ואפילו מלחמת המעמדות של מרקס – בקיצור, כל מה שעשה את הסרט המקורי ליצירת המופת הקטנה שהוא, הופכים כאן לסמטוכה מייגעת ורדודה באמת.

הסיפור פה הוא כל כך מסורבל ובלתי נהיר, עד שמוטב לוותר על הניסיון לעקוב אחריו (והאמת, זה ממש לא חשוב). נציין רק, ש"שליחות קטלנית – התעוררות" מבקש לסגור מעגלים הקשורים בסיפורו המיתי של גואל האנושות, ג'ון קונור, והוא עושה זאת בכבדות וברצינות תהומית.

ג'ון קונור הבוגר (משמאל) עם אבא. איפה האינטלקט?

החיבור הנוצרי בין גאולה ואמהות (שהודגש עוד בסדרת הטלוויזיה קצרת המועד “The Sarah Connor Chronicles", או בשמה העברי "טרמינייטור"), כמו גם נרטיב ההקרבה והלידה מחדש הנוכחים בה – הפכו את הסדרה לטקסט דתי של ממש, ואת ג'ון קונור לבן דמותו של JC אחר, Jesus Christ.

אך דבר מזה כמעט לא נותר ב"שליחות קטלנית – התעוררות", שעלילתו נפתחת בהוצאתו להורג בהווה של רוצח מורשע (סם וורתינגטון, הרכש האוסטרלי החדש של הוליווד), אשר אמור להישלח לעתיד ולהיוולד בו מחדש. זהותו והסיבה לכך יתבררו בהמשך, שכן משם עוברת ההתרחשות לשנת 2018, לעולם פוסט אפוקליפטי שבו המכונות גדולות יותר וקטלניות יותר ו"סקיינט", התאגיד שאחראי לייצור הרובוטים, מתכנן מתקפת שמד כנגד שרידי המורדים. כאן אנו פוגשים בג'ון קונור הבוגר (כריסטיאן בייל) וכן בנער קייל ריס (אנטון ילצין, שמופיע הקיץ גם כצ'כוב הצעיר ב”סטארטרק”), שעתיד לחזור בזמן (בסרט הראשון) ולהפוך לאביו של קונור.

לא חבל על הצופים?

והנה עיקר הבעיה: לא בטוח ש-McG, היוצר שהעמיד את צמד סרטי "המלאכיות של צ'רלי" הזכורים לרע, הוא הבמאי הנכון לתפקיד, שכן הוא הצליח לקחת סדרה שאינטלקט ופעולה חברו בה בצורה מושלמת ולייצר פרק המשך מיותר, שמה שהוא מצליח לעשות זה בעיקר להלום עם פטיש כבד בראשו של הצופה. שלא לדבר על זה, שבשש השנים שחלפו מאז הפרק השלישי הפך המחסל המקורי למושל קליפורניה, והסדרה נותרה בלי האייקון המרכזי שלה, אף שהלה מגיח להופעת אורח דיגיטלית.

"שליחות קטלנית - התעוררות". ספקטקל רעשני של פיסות מתכת מקרקשות

רמת המורכבות שאליה מצליח הסרט להגיע מסתכמת במשפט מסיים שמהגגת אחת הדמויות והולך בערך ככה: “מהו הדבר שעושה אותנו אנושיים? זה לא משהו שאפשר לתכנת”. עמוק. נכון, מדובר בבידור קיצי והכל, אבל מכאן ועד לקחת את האיכויות שהפכו את הסדרה למה שהיא ולהעלים אותן בתוך ספקטקל רעשני וגדול

באמת של פיסות מתכת מקרקשות? ואכן, נראה שאפילו קהל היעד מפנה כתף קרה לסחורה הפגומה הזו, והסרט מסתמן כאכזבה קופתית.

כריסטיאן בייל (שבמהלך הצילומים תועד כשהוא מתפרץ בגסות על אחד מאנשי הצוות) בעיקר צורח פה בגרון ניחר; העיצוב החזותי מזכיר, שלא בטובתו, את העולם-שאחרי בסדרת סרטי “מקס הזועם”; גורלן של הדמויות האנושיות הופך להיות הדבר הכי פחות מעניין בסרט; והסך הכל נראה ומרגיש חורק, מנופח וחסר רגש בדיוק כמו אחת המכונות ששולטות בעולם המדומיין של הסרט. העתיד כבר כאן, בבית הקולנוע זאת אומרת.

נ.ב. חדי העין יזהו את ג'יין אלכסנדר, פעם שחקנית הוליוודית מוערכת שקטפה ארבע מועמדויות לאוסקר (“קרמר נגד קרמר", “כל אנשי הנשיא"), ועתה מלוהקת לתפקיד פליט ג' במלחמה שמנהלים בני האדם נגד המכונות. איכה ירדת אדם.