אנחנו החרדים הנורמליים
החרדים הרגילים מעולם לא היו שייכים לקליקה הקיצונית שהבעירה בסוף השבוע את ירושלים ומביטים על "קרב השבת" בעצב. אז איך זה שהמיעוט הקנאי בכל זאת מצליח לשטוף את הרחוב החרדי הבריא?
הפגנות השבת האחרונות בירושלים הפכו במהרה ל"קרבות השבת". הקרבות והמלחמות היו לבעירה - "החרדים הבעירו את הבירה", והתבערה קיטלגה שוב את המגזר החרדי לאספסוף של פרטים אלימים, מעוררי סערה, וחובבי פרובוקציה. והחרדי הרגיל, השפוי, מביט, ועיניו רואות וכלות.
שכן הציבור החרדי - שהוא בניגוד לסטריאוטיפ המקובל לגמרי הטרוגני - מורכב מקבוצות רבות. אחת הקבוצות, אולי הקטנה שבהן, היא זו של העדה החרדית בירושלים. הפלג הזה, שבהתפלגות הקבוצות החרדיות הוא כל כך זעיר פרופורציונלית, היה נחשב, אילולא הכשרות החזקה והקונצנזואלית שלו, לבלתי רלוונטי בציבוריות הקוסמו-חרדית. והנה, דווקא הקבוצה הקטנה הזו מצליחה לשאוב את מירב הכותרות ולהפוך את החרדים כולם לאנשי 'העדה החרדית'.
אלא שהחרדים הרגילים, אנשי הזרם המרכזי, המיינסטרים השפוי, מעולם לא היו שייכים לקליקה הקיצונית הזו. מאות אלפי החרדים מעולם לא מצאו אקויוולנטיות בין אנשי הביטחון הישראליים לאותם אלו שהיו אחראים על תאי הגזים בגרמניה הנאצית. הם אינם מיידים אבנים על מכוניות נוסעות בשבת, ולא מכים נערים שסרחו במסגרת 'משמרת הצניעות'.
אמנם, גם החרדים הרגילים לא מעונינים שהשבת תהיה נרמסת. גם החרדי השפוי כואב את נסיעות וחילולי השבת בראש חוצות. אבל לחרדי הנורמלי ברור גם, שדרכם של "אספסוף משליכי החיתולים" - איננה דרכו. הפגנות למען השבת נערכו תמיד, רק שהמטרות היו שונות, והדרך היתה נבדלת ובעיקר שפויה יותר.
איך המיעוט הקנאי כובש את הרחוב?
והאם, מלבד הקביעה המוחלטת, שאנשי ה'עדה' לא מייצגים אותי - אני, בדברי מייצג את הרחוב החרדי? אינני יודע. בינתיים, כל רב מוכר, ליטאי או ספרדי ברמת הרב עובדיה יוסף והרב אלישיב, לא חתם על קריאה או על תמיכה באירועים האחרונים.
עם זאת, יש להודות שהפגנות השבת הם דוגמא לאופן בו קבוצה קטנה שמובילה את המגמה האולטרה-אורתודוקסית מצליחה לשטוף בעת האחרונה את הרחוב החרדי הבריא.
במשך שנים ארוכות, למעלה מחצי מאה, נסעו אנשים חרדים באוטובוסים כשגברים ונשים יושבים באותו מקטע של האוטובוס. ההקפדה היחידה, זו שאינה צריכה להיאמר במפורש, היתה הנטיה לא לשבת האחד ליד רעותו. ההסדר
השפוי הזה התקיים במשך שנים. באותן שנים ארוכות נסעו גם תלמידי חכמים, ו'גדולי הדור' של היום בתחבורה הציבורית, כשמעולם לא עלה על דעת מי מהם כי שהייה עם המין השני באותו רדיוס מרחבי עשויה לפגום בקדושתם או בטהרתם.
אלא שבחודשים האחרונים הפכנו כולנו, החרדים, לשטופי תאווה ורודפי שמלות, כאלה שלא מסוגלים לראות אשה ישובה על ספסל קדמי, ורק הפרדה מוחלטת עשויה להציל אותנו מדינה של גיהינום.
כיצד זה קרה? הקנאים הקיצוניים, נפקדי ההפגנה האחרונה, שוטפים באש קנאתם את הרבנים השקולים, את הפרטים הסולידיים שלא תמיד מוצאים את הכח והעוז להתנגד לאותה "שלהבת קדושה" כביכול, וממזגים את הרחוב הכלל החרדי לאורגניות קיצונית אחת.
אלא שאנחנו החרדים, מותר אולי עוד להזכיר, מעולם לא היינו חלק אינטגרלי מהעדה החרדית, ואף פעם לא השתייכנו, ובעזרת השם גם לא ניכלל בקיצוניות האולטרה-אורתודוקסית החדשה. לידיעתכם.
לפנייה לכתב/ת 
