זוג חשוך ילדים ופונדקאית. מה ההליך החוקי?
החוק בישראל קובע כי הליך של פונדקאות יכול להתבצע רק ביחס לבני זוג נשואים ותוך שימוש בזרע של הבעל. לגבי הביציות המגבלה היחידה היא שהן לא יהיו של הפונדקאית
מדובר בפרוצדורה רפואית בה נוטלים ביציות ומפרים אותן, בתנאי מעבדה, בזרע. לאחר ההפריה נוטלים מספר ביציות מופרות ומשתילים ברחמה של אשה אחרת, שנושאת עבור בני הזוג את ההריון עד ללידה. את יתר הביציות המופרות, ניתן להקפיא לשימוש חוזר, למקרה שההריון לא נקלט בפעם הראשונה, או להריון נוסף. כיוון שהשאיפה היא שכבר בטיפול הראשון ייקלט ההריון, מושתלות ברחמה של הפונדקאית מספר ביציות מופרות, דבר שגורם בהרבה מקרים הריון של תאומים ושלישיות, ולעיתים אף מצריך דילול עוברים.
באופן עקרוני, ומן הבחינה הרפואית, הליך הפונדקאות יכול להתאים למצבים בהם אחד מבני הזוג או שניהם סובלים מבעיה רפואית המונעת מהם להיכנס להריון בדרך טבעית. לגבי האשה הדבר יכול להיות רלוונטי כאשר אינה יכולה לשאת הריון בעצמה, למרות היותה בעלת ביציות תקינות, או במקרה שהאשה אינה בעלת ביציות תקינות וגם אינה יכולה לשאת הריון בעצמה. ביחס לבעל הליך של פונדקאות יכול להתבצע תוך שימוש בזרע שלו. אם הבעל סובל מבעיית פריון, ניתן מבחינה רפואית לבצע הליך של הפריית הביציות מזרע המתקבל מבנק הזרע, והביציות המופרות מושתלות ברחמה של הפונדקאית.
מגבלות הנובעות גם מדרישות ההלכה היהודית
על פי המצב החוקי בישראל, ובשל מגבלות הנובעות גם מדרישות ההלכה היהודית, יש שני תנאים מקדמיים הכרחיים כדי שניתן יהיה לאשר הליך שכזה. החוק קובע כי הליך של פונדקאות יכול להתבצע רק ביחס לבני זוג נשואים ותוך שימוש בזרע של הבעל. לגבי הביציות קובע החוק כי המגבלה היחידה היא שהביציות לא יהיו של הפונדקאית. כלומר, ביחס לביציות ניתן לעשות שימוש בביציות של האם המיועדת, או תוך שימוש בתרומת ביציות (אבל לא של הפונדקאית).
מדובר בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו-1996 והוא קובע שכל הליך כזה של הריון יעשה אך ורק על פי הוראות החוק הזה. על פי הגדרת החוק, האנשים שיהיו הורי הילד נקראים "הורים מיועדים" והפונדקאית נקראת "אם נושאת". החוק מסדיר הן את היחסים שבין ההורים המיועדים לפונדקאית והן את מעמדו של הילד הנולד כתוצאה מהליך זה.
על פי החוק ההורים המיועדים, שכאמור חייבים להיות נשואים, צריכים להיות תושבי ישראל. צריכה להינתן גם חוות דעת רפואית הקובעת שהאם המיועדת סובלת ממגבלות רפואיות, המונעות ממנה להרות באופן טבעי.
ביחס לאם הנושאת קובע החוק שפרט למקרים חריגים היא חייבת להיות פנויה (לא נשואה), שאיננה קרובת משפחה של אחד מההורים המיועדים והיא חייבת להיות בת אותה דת, של האם המיועדת.
כמו כן יש לוודא שעצם קיומו של ההסכם אינו אמור לסכן את בריאותם של הצדדים או לפגוע בזכויותיהם, כאשר יש להתחשב גם בזכויות הילוד העתידי.
מכוחו של החוק הוקמה ועדה שתפקידה לאשר את ההסכם בין ההורים המיועדים לבין האם הנושאת, לאחר שנבחנו כל התנאים הרלוונטיים, ולאשר להורים המיועדים ולאם הנושאת להתחיל בתהליך עצמו. הוועדה מורכבת משבעה חברים, בהם שלושה רופאים מומחים שניים מתחום הגינקולוגיה והמיילדות, והשלישי מתחום הרפואה הפנימית, פסיכולוג, עובד סוציאלי, משפטן ואיש דת, בהתאם לדתם של הצדדים להסכם.
הוועדה גיבשה כללים נוספים על אלה שנקבעו בחוק
בסמכות הוועדה לאשר או לא לאשר הסכמים כאלה. במשך הזמן, ולאור הניסיון שנצבר, גיבשה הוועדה מספר כללים נוספים על אלה שנקבעו בחוק. בין היתר נקבע שכדי לקבוע את מידת ההתאמה של הצדדים להליך, יש חשיבות לגיל ההורים המיועדים ולגיל האם הנושאת. המטרה היא לא לאשר הליך כזה להורים מבוגרים מדי וכן לוודא שהאם הנושאת תהיה בגיל בו הסיכונים האפשריים כתוצאה מהליך זה יהיו מינימליים, ותוך שאיפה להליך הריון תקין ובריא לאם הנושאת ולילוד. כמו כן, אם נושאת תהיה מי שילדה כבר לפחות ילד אחד שגילו למעלה משנה ולא ילדה יותר מארבעה ילדים. בנוסף אם נושאת שכבר ילדה פעמיים במסגרת הליך כזה או שהגישה פעמים מועמדות לוועדה ונדחתה, לא תאושר להליך נוסף.
השלבים העיקריים לקראת קבלת אישור הוועדה:
1. הגשת בקשה לאישור ראשוני על ידי ההורים המיועדים. זאת כדי למנוע מצב בו הורים עוברים את כל השלבים ונפסלים מחמת תנאים בסיסיים שלא מצריכים לעבור את כל השלבים הבאים.
2. איתור אם נושאת, ע"י ההורים המיועדים, בכוחות עצמם או באמצעות גופים מתווכים המתמחים בכך.
3. הגשת בקשה לוועדה ע"י ההורים המיועדים והאם הנושאת. במסגרת זו יש להגיש מסמכים שונים, לרבות ההסכם עליו מעוניינים ההורים המיועדים והאם הנושאת, לחתום ביניהם.
4. דיון בוועדה, כולל ראיונות אישיים של כל הצדדים, מתן הערות להסכם או בקשה להשלמת מסמכים שונים. אחת ממטרות הראיונות האישיים הינה הערכה של כוונות הצדדים ויכולתם לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכם.
5. חתימה הצדדים על ההסכם בפני הוועדה עצמה וקבלת אישורה לתחילת התהליך עצמו.
משך הזמן לקבלת האישור הוא בין עד כחצי שנה, והוא נגזר בין היתר מהזמן שלוקח להורים המיועדים לאתר את האם הנושאת.
חשוב להדגיש שהוועדה בוחנת את ההסכם שבין הצדדים כדי לוודא שהזכויות של מי מהצדדים אינן מקופחות ושמשמעויות ההסכם ברורות לכל. כל אחד מהצדדים להסכם מיוצג בידי עו"ד אחר, המאשר כי מרשו הבין את ההסכם ומאשר אותו.
ההסכם חייב לכלול, בין היתר, את הפרטים הבאים: התמורה המגיעה לאם הנושאת, קיומן של פוליסות ביטוח, הפקדת התמורה וכספים נוספים בידי נאמן של הצדדים, חובת הודעה על שינוי בנסיבות של מי מהצדדים, הסדר לגבי טיב הקשר בין הצדדים וסיומו של הקשר ביניהם, מנגנון של בוררות או גישור, זכותה של האם הנושאת לייעוץ פסיכולוגי ורפואי וחובת סודיות.
בשלבי ההריון מלווה את הצדדים פקיד סעד, ועל הצדדים למסור לו מידע בדבר מועד הלידה הצפוי והמקום המתוכנן ללידה. מיד לאחר הלידה חובה למסור על כך הודעה לפקיד הסעד, והילד עובר באופן מיידי למשמורת ההורים המיועדים בנוכחותו של פקיד הסעד, שהופך, בשלב זה להיות האפוטרופוס על הילוד. בתוך שבעה ימים מהלידה יש להגיש בקשה לבית המשפט כדי שייתן צו הורות לטובת ההורים המיועדים. ממועד מתן הצו הופכים ההורים המיועדים לאפוטרופוסים החוקיים של הילוד.
החוק עוסק גם במקרים בהם האם הנושאת מבקשת לחזור בה מההסכמה למסור את הילוד לאחר הלידה להורים המיועדים. במקרה כזה עליה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. אבל אם ההליכים המקדמיים נוהלו ללא דופי, יקשה על האם הנושאת לחזור בה מהסכמתה. יהיה צורך להצביע על שינויים חריגים שמצדיקים מהלך כזה מצידה.
- אברהם אלטלף הוא עו"ד ומגשר, מתמחה בדיני המעמד האישי. האתר של עו"ד אלטלף
קישורים קשורים:
המרכז להורות באמצעות פונדקאות
פורום בנושא פונדקאותכמה עולה פונדקאות
