שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הכי רציתי לדעת איך לאפשר לכבוש גברים

    במלכות ילדותי המושלגת לא פרסמו ספרים על כך, לא ספרים, לא תמונות. עכשיו, אחרי 20 שנה, אני מבינה שיש נושאים בעולם שאי אפשר לזייף, והנושא שהתעניינתי בו הוא היה אחד מהם. במלכות ילדותי קיימו מצוות "פרו ורבו" בלי מילים, בחושך. סיפור

    כשהייתי קטנה, בת 17, יותר מהכל רציתי לדעת איך אפשר לשלוט על גברים. איך אפשר לעשות כך שכל גבר בו ארצה לא יוכל בלעדיי.  

     

    גרתי אז במלכות אחרת, רחוקה מכאן. דבר אחד אמיתי היה במלכות ילדותי - שלג. ועוד דבר - אהבתם של הוריי. שאר הדברים היו זיופים. כך שמגיל רך למדתי לזייף. זה הפך לטבע שלי. בגיל 17 הייתי בטוחה שכך צריך להיות.

      

    הנושא של כיבוש הגברים עניין אותי מאוד, אבל במלכות ילדותי לא פרסמו ספרים על כך, לא ספרים, לא סרטים, לא תמונות. עכשיו, אחרי 20 שנה, אני מבינה שיש נושאים בעולם שאי אפשר לזייף אותם, והנושא שהתעניינתי בו הוא היה אחד מהם. במלכות ילדותי לא כתבו עליו ולא צילמו, כך שמלכות ילדותי קיימה את מצוות "פרו ורבו" ללא הנחיות והסברים, ללא מילים וללא אור, בשקט ובחושך מוחלט.

     

    באותה התקופה היתה לי חברה בשם מאיה, שכבר התחילה בפרו ורבו. היה לה חבר אחד שישב בביתה ימים ולילות, מגעיל בפנים וגם לא מסוגל לחבר יחד שתי מילים. הסתכלתי ביצור ההוא והגעתי למסקנה שאני חייבת ללמוד במקביל איך נפטרים מגבר לאחר שכבשת אותו. כששאלתי את מאיה איך הצליחה לכבוש את היצור, היא לא ידעה לענות לי. כך הבנתי שבעצם מאיה לא עשתה כלום בעניין. היצור בעצמו נדבק אליה, והיא לא התנגדה. 

     

    אם משהו נכנס לראשי, לא ידעתי לעצור עד שהשגתי אותו

    מאיה לא עזרה לי, אבל כבר אז היה לי אופי מצוין: אם משהו נכנס לראשי, לא ידעתי לעצור עד שהייתי משיגה אותו. מיד נהייתי מרוכזת במטרתי ולא מפספסת אף הזדמנות קטנה כדי להתקרב למה שרציתי.  

     

    ערב אחד בא אלינו דוד מואיז, אח של אמי. הוא שימש בתפקיד בכיר בעיר שלנו, אבל תפקידו לא עניין אותי. השיחה בינו לבין אמי עניינה אותי מאוד, לעומת זאת. הם ישבו במטבח, דיברו ולא שמו לב אלי, מפני שכולם חשבו שאני ילדה קטנה ולא מבינה כלום. זה לא היה רחוק מהאמת. שמעתי שאימי אמרה לדוד: "איך דון ז'ואן כמוך, אחרי שכבשת אלף נשים, נלכדת ברשתה של מכשפה כזו?!"

     

    "אין לי מושג", ענה הדוד, "אבל אני לא יכול בלעדיה".

     

    מיד עלה בראשי רעיון לבקש מהדוד לספר לי מה האשה הזאת עושה לו. רציתי מאוד להמשיך לשמוע את השיחה, אבל באותו רגע הגיעה אלי מאיה ואימי הזמינה אותנו לאכול ארוחת ערב. 

     

    "מי זאת מלכת היופי שנוצצת כמו יהלום אמיתי?", שאל הדוד מואיז את חברתי.

     

    "זאת חברה שלי, מאיה", התפוצצתי מצחוק, "יהלום אמיתי! סתם זכוכית מגדלת ששמו בשמש!"

     

    אבל מאיה מיד עשתה פוזה רצינית וענתה בקול נמוך ותיאטרלי: "נעים מאוד, מאיה". 

     

    גם הדוד נשאר רציני, לקח את ידה של מאיה, נשק אותה, הציג את עצמו ואת תפקידו הבכיר והתחיל לדקלם שיר רומנטי לכבוד מאיה. שירים כאלו דוד מואיז ידע בלי סוף. הם דלפו ממנו כמו המים מהברז בגינה שלנו.  

     

    למחרת באתי לדוד וביקשתי שילמד אותי איך לכבוש את הגברים. הייתי בטוחה שהוא יצחק עלי, אבל הוא השתתק לפתע, מזג וויסקי לי ולו, הוסיף קוביות קרח, הדליק מוזיקת ג'אז ואמר בשיא הרצינות: "נולדים עם זה".

     

    "נולדים...", התאכזבתי מיד. מכיתה א' הייתי תלמידה מצטיינת, לכן חשבתי שאני מסוגלת ללמוד הכל. "למה אי אפשר ללמוד את זה כמו מתמטיקה או ספרות?"

     

    "ללמוד אפשר הכל. ההבדל הוא שאחרי הלימודים, מי שנולד עם זה יהיה מאסטרו ומי שלא נולד עם זה - יישאר כנר מדרגה שלישית". 

     

    "איך אפשר לדעת אם אני נולדתי עם זה?"

     

    "יש לי רעיון איך לבדוק. תביאי את מאיה אלי ביום חמישי בערב, תהיה איתנו חצי שעה ואז תלכי הביתה", אמר.

     

    "מה, אתה רוצה קודם לבדוק את מאיה?!"

     

    "ממש לא. היא לא נולדה עם זה. פשוט תביאי לי את מאיה ובשבוע הבא אני אעזור לך בעניין שלך".

     

    "אבל איך אני אביא אותה? מה אגיד לה?"

     

    "את בת של אחותי, לכן בטוח יש לך שכל. זה עובר בגנים. תתחילי ללמוד להשתמש בשכל שלך. להשתמש בשכל זה הדבר הכי מרתק בעולם. ומה שמעניין: השכל אוהב מאוד שמשתמשים בו. כל דבר שמשתמשים בו נהיה פחות ופחות טוב, ורק השכל הוא הדבר היחיד בעולם, שככל שאתה משתמש בו יותר נעשה טוב יותר. אתה לוקח ממנו והוא נהיה גדול יותר. הבנת?"

     

    "כן. אבל לא", הודיתי. 

     

    "מה לא הבנת?"

     

    "לא הבנתי איך משתמשים בשכל".

     

    "תחשבי איך לגרום למאיה לרצות את זה מאוד"

    "אסביר באמצעות הדוגמה שלנו. יש לך מטרה – להביא את מאיה אלי. תחשבי מה היא אוהבת, מה יכול לעניין או לסקרן אותה כדי שלא תצטרכי חס וחלילה לבקש ממנה לבוא אלי, אלא שהיא תתחנן שתביאי אותה אלי. תחשבי איך לגרום למאיה לרצות את זה מאוד".

     

    "מותר לשקר לה?" שאלתי.

     

    "לשקר דבר רע מאוד. מותר לפנטז".

     

    "מה ההבדל בין פנטזיה ושקר?"

     

    "שקר זה משהו שלא קרה ולא יקרה. הפנטזיה יכולה להתגשם", אמר הדוד.

     

    "כל פנטזיה יכולה להתגשם?"

     

    "כמעט. זה תלוי ברמת הרצון של המפנטז".

     

    יצאתי מדוד מואיז מאושרת. תוך כמה דקות הוא הפך את חיי השגרה לעולם מרתק. עפתי הביתה מתפוצצת ברעיונות איך לגרום למאיה לרצות לבוא לדוד. זה היה נס אמיתי. כאילו דוד מואיז פתח בי משהו. וככל שחשבתי על זה יותר, השכל שלי נתן לי עוד ועוד רעיונות. מובן שהתמימות שלי לא נתנה לי אז להבין שהמטרה היתה פשוטה לחלוטין, שדוד מואיז השתמש בי בתור מתווכת אמינה בעיניה של מאיה, שהוא כבר הצליח להקסים אותה והיה מספיק רק להגיד לה שהוא מזמין אותה והיא היתה רצה אליו.  


     

     

    • ז'אנה בת שבע קורסונסקי נולדה בסיביר, עלתה לישראל לפני 17 שנה, גרה בירושלים. ספריה יצאו לאור במוסקבה ובישראל ("שפירית על הקרחון", 1995, רוסית. "מלכה על הירך השמאלית" תורגם לעברית, בהוצאת ידיעות אחרונות). סרט הטלוויזיה שביימה "פעמיים כי טוב" שודר בטלוויזיה החינוכית ב-1987. "קליאופטרה והמציאות החדשה", שסיפור זה לקוח מתוכו, היא יצירה ראשונה שלה שנכתבת בעברית.

     

    האימייל של בת שבע

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    היתה לי חברה בשם מאיה, שכבר התחילה בפרו ורבו
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים