שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נישואים מתוך בחירה
    "יש לאפשר לכל זוג ישראלי לבחור בין מסלול נישואים כדת משה וישראל לבין מסלול נישואים אזרחיים". הרב נפתלי רוטנברג סבור כי תיקון החוק דווקא יגדיל את מספר המתחתנים ברבנות, והכי חשוב - יקדש שם שמיים

    הכנסת דחתה השבוע שוב את חוק ברית הזוגיות. בין "ישראל ביתנו" לש"ס אמורות להתנהל שיחות על פיתרון חוקתי שיאפשר נישואין ל"פסולי חיתון" בלבד. משמעות הדבר היא שחברי ש"ס ואולי מפלגות דתיות נוספות, מוכנים לדון ואולי אפילו לתמוך בחוק העומד בניגוד להלכה.

     

    כרב בישראל, כמובן שלא אסדר חופה וקידושין אם אחד מבני הזוג אינו-יהודי, לכהן וגרושה ולעוד מקרים נוספים של זוגות שעל פי ההלכה אסורים להינשא או שאין קידושיהם תופסים כלל. למרות עמדתי זו אני חש זעזוע בכל פעם שאני קורא או שומע את המושג "פסולי חיתון". הטלת תוויות שליליות על בני אדם, יצורי-אנוש באשר הם, מקוממת אותי. אני אומר זאת על אף שמושג זה מופיע פעמים אחדות בספרות ההלכתית. הנאמנות צריכה להיות למעשה ההלכתי בעוד שאת המושגים והמלים אפשר להחליף. חוק נישאים אזרחיים עבור "פסולי חיתון" יהווה אמנם מחד - פיתרון לבעייתם של זוגות אלה המבקשים להינשא בארץ, ומאידך – עלבון ופגיעה בהם.

     

    ההצעה איננה אלא בגדר טלאי שאין בו כדי לאחות את הקרעים בחברה הישראלית ולא יהיה בה פתרון מהותי ויסודי לבעיות הקשורות במעמד האישי. בניגוד לחוק נישאים אזרחיים כללי, חוק נישואים ל"פסולי חיתון" הוא חוק המנוגד להלכה באופן מהותי. כעשרים אחוז (ומעלה) מכלל הזוגות הנישאים מדי שנה בישראל אינם עושים זאת במסגרת הרבנות. את מחציתם כאמור, מנועים הרבנים להשיא מסיבות הלכתיות ומחציתם אינם מעוניינים בנישואים כדת משה וישראל או נמנעים מכך כמחאה נגד כפיה דתית. משנות השבעים ועד היום הוכפלה אוכלוסיית מדינת ישראל אולם מספר הזוגות הנישאים ברבנות עלה רק במאות אחדות. ניתוח כל הסיבות לנתון זה כמו עליה במספר העולים הלא-יהודים, ירידה כללית במספר הנישואים, עליה בגיל הנישואים וזוגות החיים יחד ללא-נישואים, מלמד שהסיבה העיקרית היא אי-רצון להינשא ברבנות.

     

    חוק הנישואין והגירושין הקיים גורם למאבקים בלתי-פוסקים בין דתיים לחילונים; לחילול שם שמים; למצוקה לאזרחים שאינם יכולים להינשא בישראל או אינם מעוניינים להינשא במסגרת הרבנות; לפוליטיזציה של הממסד הרבני ולפגיעה במעמד הרבנות; להכשלת זוגות שאינם מודעים לדרישות ההלכה במסגרת הנישואים. סוד גלוי הוא שרבים מגדולי התורה והפוסקים בזמננו סבורים שמשרדי הרבנות אינם יכולים להתמודד עם מציאות עגומה זו. לדעתם היה ראוי לקיים בישראל מסלול לנישואים אזרחיים במקביל לנישואים הקיימים כדת משה וישראל ברבנות ולשחרר את הרבנים מהצורך להתמודד עם מי שאינם יכולים להשיאם מסיבות הלכתיות ועם אוכלוסייה שאיננה מעוניינת או אפילו עוינת את הממסד הרבני.

     

    על רקע זה יש לשנות את החוק ולקבוע כלהלן:

     

    1. נישואין: לאפשר לכל זוג בישראל לבחור באחד משני המסלולים הבאים:

     

    א. להינשא בחופה וקידושין כדת משה וישראל באמצעות הרבנות.

    ב. נישואים אזרחיים באמצעות פקיד רישום נישואין שיקבע בחוק.

     

    2. התרת-נישואין (גירושין): זוג שיבקש להתגרש יוכל לעשות זאת באותו מסלול בו נישא. נשואים ברבנות שיבקשו להתגרש יעשו זאת בבית הדין הרבני. מי שנישאו בנישואים אזרחיים יתירו את נישואיהם בבית משפט לענייני משפחה.

     

    הצעה זו מוגשת מנקודת מוצא תורנית-הלכתית טהורה מתוך כוונה להרבות כבוד שמים וקידוש ה', להאהיב את התורה ומסורת ישראל על כלל ישראל, מתוך נאמנות אמיתית, בלתי-מתפשרת, לעמדת ההלכה ולחיזוק מעמדם של רבנים ומורי-הלכה בישראל לטובת הציבור כולו.

     

    הבסיס ההלכתי להצעה זו הוא הקביעה הגורפת של רוב הפוסקים במאה וחמישים השנים האחרונות שזוג שנישא בנישואים אזרחיים איננו נחשב נשוי לפי ההלכה. רוב הנישואים (והגירושים) בעם היהודי בכללו במאה השנים האחרונות היו נישואים אזרחיים. ילדיהם מנישואים שניים של אלה שנישאו בנישואים אזרחיים,התגרשו ונישאו בשנית אינם נחשבים ממזרים ומותרים לבוא בקהל ולהינשא כדת משה וישראל. יהודים שנולדו להורים לא-נשואים או נשואים בנישואים אזרחיים (היינו הך מבחינה הלכתית) יכולים להינשא כדת משה וישראל. יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים על אף שלא הייתה להם מניעה הלכתית להתחתן ברבנות, יוכלו להינשא כדת משה וישראל בעת שירצו בכך.

     

    סידור חופה וקידושין כדת משה וישראל הנעשה בכפיה לזוגות חילונים שאינם חפצים בכך גורר לעתים סוג של עימותים בינם לבין נציגי הרבנות ותופעות שליליות עד כדי חילול ה'. אין צריך לומר שכל אלה יימנעו במבנה החדש המוצע. ישנה חשיבות רבה שבני-הזוג הבאים בברית הנישואים יהיו מודעים למשמעות ההלכתית של הקידושין כדת משה וישראל ולחומרתם של איסורי עריות. במציאות הנוכחית, נושא חשוב זה כמעט ואינו בא לידי ביטוי. רק במצב שבו כל מי שיבואו בשערי הרבנות יעשו זאת מתוך בחירה ניתן יהיה להדגיש את משמעותם זו של הקידושין.

     

    במו"מ או בקרב?

    החוקים הקיימים עתידים להשתנות ונישואים אזרחיים יונהגו בישראל. השאלה עליה אנו נקראים להכריע – האם שינוי זה יקרה לאחר מאבק חריף שקשה להעריך את נזקיו או בתהליך ציבורי אחראי, ביוזמת רבנים ובהשתתפותם, שיוביל לפתרון נאות והולם. במקרה והשינוי יתרחש מתוך מאבק קשה בין דתיים וחילונים הוא יסתיים בקרע עמוק ובערעור סופי ומוחלט של מעמד הרבנות בישראל. יהיו קבוצות שיקבלו את השינוי שיבוא בעקבות המאבק כ"התנתקות שנייה": לדידם הראשונה הייתה התנתקות המדינה מארץ ישראל וזו תהיה התנתקות המדינה מדת ישראל.

     

    אבל, דווקא אם מנהיגות רבנית תוביל מהלך ציבורי לשינוי חוק נישואים וגירושים ייתפס המהלך בתודעת הציבור לא כמהלך התרחקות מהדת אלא כשיבה אל הוויה דתית נכונה יותר והתחברות מתוך בחירה למסורת ישראל. גם בדרך זו יהיו ויכוחים ועימותים ציבוריים. עם זאת, במידה ותיושם ההצעה ברוח הדברים המוצגים כאן אנו צפויים להגיע להישגים חשובים וביניהם: נטרול אחד הגורמים העיקריים למתחים ומאבקים בין קבוצות בישראל; חיזוק מעמדה של הרבנות בציבור; שיפור השירות והטיפול לנרשמים לנישואין במשרדי הרבנות. כתוצאה ישירה משינויים אלה תהיה דווקא עליה במספר הנישאים כדת משה וישראל דרך הרבנות.

     

    מטרה חשובה לעצמה היא מניעת סבל ועוגמת נפש מציבור גדול של זוגות שהרבנות מנועה להשיאם. בנוסף, הקלת הלחץ מציבור רחב זה תתרום גם היא להרגעת המתחים ולנטרולה של אווירת הנגד אותה אנו חווים כיום.

     

    מסיבה זו ממש היוזמה הנוכחית לחוקק חוק מיוחד למסלול

    נישואים אזרחיים רק לזוגות שהרבנות מנועה מלהשיאם לא תפתור את המתח ולא תנטרל את המאבקים בין קבוצות באוכלוסיה. חקיקה כזו פסולה מעיקרה מבחינה יהודית, הלכתית, מוסרית ואנושית.הרבנות מנועה אמנם מלהשיאם אך די לנו בכך. תורת ישראל דרכיה דרכי נועם והיא איננה מבקשת להתאכזר לאף אדם. חוק מיוחד לקבוצה זו יהיה כהטלת אות קין באנשים אלה והשפלתם. דווקא בחוק מעין זה יש משום מתן לגיטימציה למי שההלכה אוסרת את נישואיהם כמו נישואים בין יהודים ללא-יהודים, כהן וגרושה וכד'. מתן אשרות לנישואים אזרחיים למעוניינים בכך, אופציה הקיימת ברוב מדינות העולם, איננה מהווה לגיטימציה הלכתית לנישואים אלה. יש להתנגד אפוא לחוק מיוחד לאוכלוסיה זו מדין תורה הן מצד דיני הקידושין עצמם והן מצד האיסור הכללי להתאכזר לבני-אדם.

     

    עדיף לשר המשפטים נאמן להוביל תיקון יסודי שיתרום להבראתה של החברה בישראל ולחיזוק הסולידרריות בעם היהודי ולהציע תיקון לחוק נישואין וגירושין באופן שיאפשר לכל זוג המבקש להינשא לבחור את מסלול הנישואים בין נישואים ברבנות כדת משה וישראל ובין נישואים אזרחיים. אם תהליך התיקון יוכן כראוי, השר יהיה מופתע לגלות שההצעה תזכה לתמיכת ראשי עולם התורה והמנהיגות הרבנית בישראל שאינם זקוקים להגנת החוק החילוני כדי לשמור על מעמד התורה וההלכה. ההצעה תזכה לתמיכתם של כל ציבור המבקשים לקדש שם שמים ברבים.

     

    הרב פרופ' נפתלי רוטנברג הוא רב היישוב הר אדר ועמית-מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים