עריכה היא חווית קריאה מועצמת
אלי הירש חושב ששבוע הספר הוא תגובת הנגד של תרבות הזילות והמבצעים. דן שביט חושב שמדובר במשהו אנכרוניסטי לגמרי, אבל לא בהכרח היה מוותר עליו. עורכי ספרים מדברים, מיוחד לשבוע הספר
השאלון של אלי הירש
1. האם צריך בכלל את שבוע הספר?
"תרבות מבצעי החיסול שהשתלטה על הרשתות היא הרסנית מסיבות רבות, בין השאר משום שהיא מבוססת על הבחנה לא הגיונית בין קבוצה מוגבלת של ספרים זולים מאוד – אלה שבמבצע – ושאר הספרים, שמחירם דווקא עולה מאוד וסיכויי המכירה שלהם קטנים".
"לא רק היצרנים, כלומר המו"לים והסופרים, נפגעים מהמדיניות הזאת, אלא גם הצרכנים: במקום לשמור על הזכות לבחור על פי טעמם בין כל הספרים שרואים אור, הם מגבילים את עצמם מסיבות מובנות לקבוצת ספרים מצומצמת שמישהו בחר למענם משיקולים זרים".
צריך בכלל את שבוע הספר? (צילום: עופר עמרם)
"שבוע הספר מייצג את הרוח ההפוכה, המרוכזת בטובת היצרן והצרכן במקום ביצר התחרות של המתווך: מבצע ההנחות מקיף את הספרים כולם, בלי שום אפליה, והירידים בכיכרות מגדילים אפילו יותר את הצע הספרים שהקונים יכולים לדפדף בהם ולבחור מתוכם. במלים אחרות: אני בעד שבוע הספר".
2. כמה כתבי יד אתה קורא בחודש, וכמה מתוכם ממשיכים הלאה?
"קורא הרבה, וכמעט אף אחד לא ממשיך הלאה".
3. איזה ספר פסלת ואתה קצת מצטער עליו?
"פסלתי הרבה ואני לא מתחרט על כלום".
4. מה הספר שהכי קרוב ללבך בזמן האחרון, שהתחלת איתו את התהליך של בחירה ועד לעריכה וגימור?
"רוב הספרים שאני עורך קרובים לליבי, אבל חווית העריכה של 'על גג העולם', ספרו של אמיר בן דוד, היתה מיוחדת במינה, בגלל תכונה נדירה של הספר הזה – הוא דומה לראי מלוטש, שהקורא עצמו משתקף בו. לכאורה זה נכון בכל ספר, אבל בספר הזה מדובר בחלק משמעותי מהדרמה, וכעורך זה דרש ממני זהירות מיוחדת – לא לכפות על הראי הזה את הפרשנות שלי לעלילה".
5. איזה סופר שלא מההוצאה שלך הכי היית רוצה לעבוד איתו?
"לציין שם של סופר ידוע נראה לי לא ספורטיבי, ולכן חשבתי על ספרי הביכורים שקראתי לאחרונה. זה שעשה עלי את הרושם הגדול ביותר הוא 'בעין החתול' של חביבה פדיה – ספר שאינו מציית לכללי הפרוזה המקובלים, מבלבל בין מציאות ובדיון, סיפור-מעשה והגות, ריאליזם חריף והפלגות מיסטיות, ואף על פי כן הוא מרתק, סוחף, פראי, אולי אפילו אכזרי בעוצמתו. גיבורי הספר, דרך אגב, הם חתולי רחוב וידידיהם המועטים מקרב בני האדם".
6. מהם רגעי הסיפוק הכי גדולים בעבודה הזאת?
"רגעי הסיפוק הגדולים ביותר נמצאים בעריכה עצמה. עריכה היא חווית קריאה מועצמת, שבה לקורא - העורך - יש רשות מסויימת, אבל גם מחוייבות, לחוות את הטקסט עד תומו ואפילו להתערב בו. אהבת ספרות היא אהבת קריאה ועריכה היא הקריאה האולטימטיבית".
7. כמה פעמים קורה שאתה פוסל כתבי יד מעולים כי הם אינם מסחריים מספיק?
"לא קורה. אם כתב היד באמת מעולה – כלומר טוב באופן יוצא דופן – הוא יתפרסם. כתבי יד (וספרים) כאלה הם מעטים כל-כך, שאין בהם שום איום מסחרי על שום הוצאה".
8. איזה סוג של כתבי יד אתה שואף לקבל ואתה לא מקבל בכלל?
"אין כאלה; תפקיד העורך הוא להיות קשוב ככל האפשר לכתבי היד שכן מגיעים, ליופיים החדש או הלא נודע, וציפיות מוקדמות ספציפיות או מנוסחות מדי פוגעות בקשב הזה".
9. מה חסר לך בזירת הספרות המקומית?
"הזירה הספרותית המקומית מאופיינת בקיטוב לא סימפטי, שחוצה את המערכת לשני כוחות מנוגדים-לכאורה: כוח מסחרי עיוור מצד אחד, שמקדם פאסט-פוד תרבותי נחות, ושמרנות אינטלקטואלית לא מודעת לעצמה הנפוצה מאוד באקדמיה ובביקורת, שאוהבת ספרות רק אם היא מתה או מתחזה למתה. חסר לי מרחב ביניים אינטיליגנטי, מעורב ומחוייב, שיגן על היצירה הספרותית המתהווה מפני שני המחנות העוינים האלה".
10. מי הדמות הספרותית שמעוררת בך השראה?
"אני לא יודע אם היא בדיונית, אבל אין ספק שהיא ספרותית – המוזה".
- אלי הירש, עורך ספרי המקור של "הוצאת חרגול", לשעבר עורך ספרי המקור של "מודן". כמו כן, פרסם שלושה ספרי שירה, בעל טור על שירה בידיעות אחרונות, וכמו כן מנחה סדנאות באוניברסיטת תל-אביב
חסר מרחב ביניים אינטיליגנטי (צילום: גלעד קוולרצ'יק)
השאלון של דן שביט
1. האם צריך בכלל את שבוע הספר?
"השינויים שהתחוללו ומתחוללים בשוק הספרים הופכים את שבוע הספר במתכונתו הנוכחית לאנכרוניסטי, אבל נראה לי שמכוח האינרציה ומאזן האימה המתקיים בין ההוצאות, הוא לא ייסגר בקרוב, ואולי טוב שכך".
2. כמה כתבי יד אתה קורא בחודש, וכמה מתוכם ממשיכים הלאה?
" קשה להאמין כמה הרבה ישראלים רוצים להיות סופרים: מגיעים אל שולחני עשרות כתבי יד בחודש. המיומנות המצטברת מאפשרת לי לקבוע בשלב מוקדם של הקריאה אם מדובר בסופר של ממש (מיעוט שבמיעוט), בסתם מספֵּר (אחוז מסוים), או בכתבן חסר תקנה (רוב ניכר). מן הסך המצטבר אקרא כחמישה אחוזים עד תום ושני אחוזים מאלה יהיו לספר".
3. איזה ספר פסלת ואתה קצת מצטער עליו?
"לומר את האמת: אני לא זוכר כרגע כתב יד שפסלתי ואחר כך ראה אור בהוצאה אחרת והצטערתי שלא יצא אצלנו".
4. מה הספר שהכי קרוב ללבך בזמן האחרון, שהתחלת איתו את התהליך של בחירה ועד לעריכה וגימור?
"אהבתי מאוד את הרומן-בסיפורים "כמה זמן אפשר לברוח מאיש אפור", מאת קרייג אריאב, שראה אור בעריכתי לפני כמה חודשים. לצערי הוא לא זכה לתהודה ראויה. זהו ספר ביכורים למחברו, צלם במקצועו, שאינו מחובר לסצנה הספרותית על כל גחמותיה ומוראותיה. הוא בא אל הכתיבה ממקום מאוד תם ונקי, וזה היה, לטעמי, יתרונו הגדול".
5. איזה סופר שלא מההוצאה שלך הכי היית רוצה לעבוד איתו?
"הייתי רוצה לעבוד עם ס. יזהר, כשעוד היה עמנו, אף כי אני מניח שזאת היתה משימה קשה למדי. הכרתי את יזהר ונראה לי שאצלו מילה היתה מילה, תרתי משמע".
6. מהם רגעי הסיפוק הכי גדולים בעבודה הזאת?
"הסיפוק הראשוני והעיקרי מתרחש כשאני עובר על טקסט שערכתי ומשווה אותו לזה שקיבלתי. השלב המענג הבא מתרחש כאשר מחבר הטקסט הזה לוחץ את ידי בחום".
7. כמה פעמים קורה שאתה פוסל כתבי יד מעולים כי הם אינם מסחריים מספיק?
"לא קרה שהערכתי והחשבתי כתב יד, אבל החזרתי אותו לבעליו מפני שנראה לי לא מסחרי".
8. איזה סוג של כתבי יד אתה שואף לקבל ואתה לא מקבל בכלל?
"אני עדיין מחכה שיגיע אל שולחני אותו רומן אולטימטיבי שהשורה הראשונה שלו תחסיר אצלי פעימה, העמוד
הראשון יעצור את נשימתי, ובסוף הפרק הראשון תיפלט מתוכי צווחת וואו! ענקית. אני מתעקש לקוות שהחוויה הזאת עוד מצפה לי".
9. מה חסר לך בזירת הספרות המקומית?
"חסרה לי יותר סלקציה, בעיקר בספרות המתורגמת, אך גם בזו המקורית. מכיוון שאני אדם חפץ חיים אמנע מלהסתכן ולפרט את רשימת הספרים שמוטב היה, לטעמי, אילו לא ראו אור עולם משראו אותו. מצד שני, כבר אמר מי שאמר שעל טעם ועל ריח אין להתווכח".
10. מי הדמות הספרותית שמעוררת בך השראה?
"הדמות הספרותית שבזמנו הלכתי אחריה שבי היה רט באטלר מ'חלף עם הרוח', אבל אין ספק שהדמות רבת ההשפעה ביותר, מבחינתי, הוא סטיפן דאדלוס, גיבור "דיוקן האמן כאיש צעיר" של ג'יימס ג'ויס".
- דן שביט, עורך ספרי מקור, עיון ותרגום בספריית הפועלים, פרסם ספרים רבים, ביניהם "פתאום ראיתי אותו", אנה ואני" ועוד
לכל השאלונים, הדעות והספרים החדשים של שבוע הספר 2009 לחצו כאן
