בְּקַלֵּי קַלוֹטוֹ
תעשו לעצמכם טובה, ותפסיקו למלא לוטו, טוטו וחישגד - ממילא הסיכויים שלכם לזכות מיקרוסקופיים. לא עדיף לשים בכל שבוע את הכסף הזה בצד? אגב, ככה גם תעשו לי טובה - ותגדילו את סיכויי הזכייה שלי
הרעיון לכתוב טור מקנן בתוכי כבר זמן רב, אני לא מיוחס או בן של, לא עשיר ולא עני; טוב הכול עניין יחסי. בעצם אני "האיש הממוצע" שמתמודד עם קשיים בדיוק כמו שלך: עבודה, אבטלה, תשלומים, נישואים. החיים כמו שאתם מכירים אותם.
אני בן 32, גר במרכז תל-אביב, נשוי טרי + כוונה - שזה בעצם אומר שעובדים על דור המשך, אבל עוד לא תפס. אני מביא לכם את זווית הראייה שלי על המתרחש בעולמי, שהוא בעצם עולמם של הרבה אנשים כמוני. מקווה שתיהנו.
פרמיית האשליות
"אין כמו הקפה של הבוקר. קניתי מכונת אספרסו חדשה, שעושה קפה כמו של בית קפה איטלקי קטן בסמטה צדדית ברומא, אני יוצא למרפסת ככה עם העיתון של הבוקר, השעה 9:00, עובר על הכותרות, השקט קורע את האוזניים.
"ב-10:00 אני יוצא לבריכה לאימון עם האלפא החדשה שלי שקורצת לי מהחנייה, צהריים ב- 13:00, שנת צהריים (נא לא להרעיש בין 14:00 ל-16:00), קפה של אחה"צ מלווה באיזה ספר טוב...."
ואז צילצל השעון בדיוק כמו שהוא מצלצל בכל בוקר ב-07:15, והתעוררתי לעוד יום עבודה.
איזה כיף זה למלא לוטו ב-58 שקל, טופס דאבל (זוכים רק פעם אחת בחיים, אז לפחות שיהיה כפול ובלי Extra - אני לא מתעסק עם כסף קטן). אפשר לקנות חלום לכל החיים.
"מותק, אני קופץ ליצחק" (המוכר בדוכן הלוטו בפינה. בכל פעם הוא מבטיח לי שנרקוד יחד אם אני זוכה. באופן מפתיע, אף פעם עוד לא יצא לנו לרקוד).
"אולי תפסיק עם זה כבר", אשתי צועקת עליי, "אין לנו כסף לזה". מה, אני אומר לה, תחשבי על זה כעל תרומה לקהילה, בטוח יש על שמנו כבר איזו כיתה באופקים או לפחות אולם ספורט. "אולם זה נבנה תודות לפראייר התורן, שחושב שהוא באמת יזכה אי פעם בלוטו".
"עזוב אותך, מוכרים לך אשליות, לך תעבוד!" צועק לי עובר אורח, כשאני עומד בתור בדוכן של יצחק (מאז "חגיגת" הפיטורים של החודשים האחרונים, נדמה שהתור למילוי לוטו, חישגד וחבריהם רק גדל מיום ליום).
למה לא לשים בכל יום 10 שקלים בצד?
אשליות, זה מה שהולך היום בשוק, וזה נכון. כל מי שממלא לוטו בטוח שהנה ממש או-טו-טו הוא זוכה בפרס הנחשק ויוצא לפנסיה. "לגור בדירת פאר / לחלום שאתה מיליונר..." כמאמר המשורר. ממש ערוץ החיים הטובים.
אבל אם נבחן את זה רגע לעומק, 58 שקל פעם בשבוע, בחודש זה יוצא 232 שקל, בשנה 2,784 שקל! וזה לא כולל הגרלות מיוחדות ופרסים גדולים במיוחד.
בקיצור זה יכול להגיע עד 3,000 שקל בשנה! 3,000 שקל בשנה יכול להיות חשבון ארנונה שנתי, או 30 פעם להעמיד את האוטו באדום לבן (כי אין כוח לחפש חנייה באמצע הלילה), או סתם לשים את זה בצד לכל מקרה שלא יבוא. אני בטוח שכל אחד יימצא שימוש לסכום כזה.
חשבתם פעם על ההוצאות היומיומיות הקטנות שלנו? אם נחשב אותן, זה מצטבר לסכום שבסוף השנה יכול להיות משמעותי. נניח שנשים כל יום 10 שקלים בצד; זה לא סכום גדול שלא תוכלו לעמוד בו, ופתאום תמצאו את עצמכם עם כמה מאות שקלים שלא היו לכם קודם.
עכשיו, אין לי בעיה עם זה שהסיכוי שאזכה שואף לסיכוי של נבחרת ישראל לעלות למונדיאל עוד בתקופת חיי (אני בן 32, זה אומר שנשארו לי משהו כמו 50 שנה פלוס-מינוס. אולי הנכד של בניון יעלה אותנו שלב).
אין לי בעיה כי כך אני מרוויח את רגעי "האושר" שלי, שמתחילים מהרגע שמילאתי את הטופס ועד ההגרלה עצמה (אני משתדל למלא בד"כ בערב, כך שהאכזבה לא תהיה כל כך גדולה).
תחשבי על זה, אני אומר לאשתי, נוכל להמשיך לגור בתל-אביב, נקנה רכב חדש (לא משהו מפואר, איזה ג'יפון קטן), את סניף זארה בסנטר אני מסב על שמך, נשים תמונה גדולה שלך בכניסה, ושלט גדול באותיות זהב - "תודות לתרומתך", נצא לפנסיה מוקדמת בגיל 35 (אני נותן לאנשי הלוטו מקסימום 3 שנים עד שאני זוכה בפרס הגדול).
האשליה של הזכייה הרבה יותר חזקה ממני ומכל רציונאל שאומר שהסיכוי לזכות הוא אחד לכמה מיליונים טובים (אני לא ממש בקיא במספר המדויק, אבל זה לא ממש משנה אם זה אחד ל-20 מיליון או 18 מיליון).
אז עזבו אתכם משטויות, ובכל פעם שאתם רוצים למלא לוטו שימו את הכסף בצד. בטוח תמצאו לו שימוש הרבה יותר טוב, וככה גם הסיכוי שלי לזכות יגדל. בהצלחה לכל המנחשים.
