ק.ט.מ 990 סופר-מוטו - כלי השלמות
ה־KTM 990 SMT הוא סופרמוטו אידיאלי: חזק, מהיר, מענג על כל דרך. זה כאילו שתיקחו כמה כלים מעולים, תערבבו אותם לדגם מנצח - ואז חפשו מישהו שיכול לקנות אותו
החיים הם לא תוכנית כבקשתך. כמה פעמים כבר אמרו לכם את זה האנשים המסכנים והאפורים שאתם מסתובבים לידם? ואני אומר: כמה טיפשי להשתמש במשפט כזה בהקשר של ניחומים. הרי החיים הם בהחלט תוכנית כבקשתך. רק שכמו בכל תוכנית כזאת, יש בהם עוד בקשות. אז מה הפלא שאת השיר שלך משמיעים שם רק מדי פעם? ה־KTM 990SMT למשל, הוא השיר שלי. מהאופנועים הנדירים ששמתי עליהם עין עוד לפני ששמתי עליהם את התחת. רע הוא לא יכול להיות, חשבתי לעצמי, כי הוא בנוי על בסיס ה־SM990 שפגשתי בעבר - אופנוע שמהמטרים הראשונים עליו הבנתי שאני צריך. שהוא בדיוק מי שאני. שיש לו אופי כמו שלי, נתונים פיזיים כמו שלי, ובדיוק את הגישה שלי לרכיבה. אהבה מגז ראשון.
+ כל האופנוע
- המחיר, אחושילינג, המחיר!
אבל עברו קצת יותר משנתיים מאז, ואני קצת השתניתי. קצת התפנקתי. החיים עם האפריקה־טווין שלי הרגילו אותי לתנאי רכיבה שיכולים להיחשב כלוקסוס: נוחות, יכולת נשיאת ציוד, מיגון רוח אדיר ויכולת לנוע בקצב שפוי, כזה שמאפשר לך ליהנות גם מהנוף ולא רק מהקווים הלבנים והצהובים שעל האספלט. אבל כשראיתי לראשונה תמונה של ה־SMT, היה לי ברור לגמרי שגם הוא השתנה: הוא נראה כאילו כמה אוסטרים שיכורים ביקרו לי בתוך הראש, והוציאו משם רשימת משאלות.
יש חיה כזאת
קודם כל, הסבר מהיר. לא מדובר באופנוע שהשתנה מהקצה אל הקצה. אנשי KTM פשוט לקחו את הסופרמוטו 990 האדיר שלהם, והוסיפו לו מסכה ומשקף, מושב מדורג ונוח יותר, ומגיני חום על האגזוזים עם הכנה לתיקי צד ולארגז. וכדי שלא יהיו טעויות, הם הקפידו להבהיר כי משמעות ה־T בשם הדגם היא לא Touring, אלא Travel. לא תיור אלא טיול, כי תיירים יושבים באוטובוס ומצלמים מהחלון, אבל טיילים מרגישים את הארץ. נכנסים בה ראש בראש ובאמת מבינים את הראש. אין ספק שזאת הצהרה יח"צנית פלצנית, אבל אם המכונה הזאת אכן עומדת מאחורי ההצהרות, יש מצב שמדובר בשילוב מנצח בין האפריקה טווין שלי לסופרמוטו ההוא.
השעות הראשונות של מבחן הדרכים היו קצת מאכזבות, בטח יחסית לציפיות. מניסיון קודם עם סדרת ה־LC8 של KTM (מנועי וי־טווין), תמיד קיבלתי בעיטה בראש; מדובר באופנועים שמעיפים לך את המכסה כבר בסל"ד סרק. זה לא היה המקרה עם ה־SMT. הוא לא התחיל איתי ככה. חיכיתי להתאהבות טוטלית, אבל זה לא הגיע. הכל הרגיש נורמלי מדי, רגיל, מתבקש ומוכר. אבל דווקא האכזבה היחסית פינתה אותי להישאר המום בכל פעם מחדש מטווח הפעולה של המכונה הזאת.
ראשית, לא מדובר באופנוע שמושך אותך באף לקצב גבוה. השיוטים מתבצעים עליו בקלילות באזור ה־150 קמ"ש, אבל לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי משייט בגבולות הסביר במהירות הרבה יותר נמוכה. משהו בתנוחה המרווחת, במנוע הרגוע ובמושב הנעים, גורם לך להסתפק במה שיש לך באותו רגע. בלי לחתור לעוד אטרף ולעוד עוצמות. עד שאיזה משהו מדליק אותך ואתה מושך בגז של ה־SMT - ואז משתחרר לו הקוף.
תבינו, אני בוחן אופנועים כבר כמה שנים טובות, והתמזל מזלי לרכב על כמה מכונות באמת משובחות. בטח במסגרת המגזין הזה, שבהגדרתו דורש ממני לשים את הכוונת על אופנועים מיוחדים וקצת אחרים. כמעט לכל אחד מהאופנועים היה טווח מהירויות או סגנון רכיבה שעשה ממנו כוכב אמיתי, ובשם אותן יכולות היה שווה לשים עליו את הכסף. אבל מה שמפוצץ את הראש ב־SMT, זה שהוא לא מככב לפרקים, אלא כמעט בכל מצב, ושהוא עושה את זה באופן כמעט מובן מאליו.
למשל, אין שום בעיה להתנהל איתו בתוך העיר כאילו היה קטנוע קליל - ה־200 קילו שלו נעלמים כלא היו, הכידון עובר מעל המראות של המכוניות, ואחר כך לשייט איתו בשדרות תל אביב עם קצב ופאסון של אצולה אירופית מתוצרת ב.מ.וו. ואם פתאום איזה מכונית מגיעה לפנייה ימינה קצת מוקדם מדי ואתם רוצים לפנות לפניה, אין שום בעיה לדלג על המיקום שלה בנגיעה ואז לבלום קצת מאוחר מדי, להחליק את הזנב אל הפנייה, לצאת בפרפור שהופך לווילי כאילו הייתם על הוסקוורנה 610 - ואז להעלות שני הילוכים במכה, להירגע שוב, ולהתקדם עם התנועה כמו הונדה הורנט מתורבת ומדויק. זה יוצא שבטווח של 50 מטר קיבלתם תחושות וביצועים מעולים של ארבעה אופנועים שונים, וה־T עבר ביניהם חלק ובלי דרמה, כאילו כלום. אבל זה, ידידי, בעצם הכל.
ואליום פור מאני
כבר הרבה זמן אני מחפש את הבלתי אפשרי בעולם האופנועים הישראלי. אני רוצה אופנוע שיחיה איתי ביומיום האפור, ויעשה את זה בשילוב קטלני של נוחות וחריפות; אני רוצה מכונה שתרגיש טוב בתוך מגרש, בתוך העיר, בכביש הררי מפותל, בסדום־ערד הפתוח יותר או בכביש בית גוברין הסופר־מהיר; אני רוצה כלי שייקח אותי ואת ענת לטיולים ארוכים, שיוכל לנסוע לאט במקומות יפים ומהר מאוד במקומות משעממים; אני רוצה אופנוע שאפשר לדפוק עליו ווילי וסטופי וברנאאוט והחלקות ומה לא; אני רוצה הכל מהכל, ויודע שאין דבר כזה. שאם המכונה שלך מהירה ונוחה היא לא יכולה להיות אופנוע פעלולים, ולהפך. אבל הנה באה KTM והוכיחה לי אחרת.
במהלך כמעט 1,500 קילומטר של מבחן נסעתי בזוג למרחקים ארוכים, דפקתי וויליז של מאות מטרים, התגלגלתי בסטופיז עשרות מטרים, השכבתי עד הרגליות, נסעתי לסידורים, הייתי במסע השחזות לסדום־ערד - שם אפילו תיפקדתי כרכב צילום שרדף אחרי אופנוע ספורט - וגם סתם התניידתי ביומיום כאילו זה האופנוע שלי ואין בו שום דבר מגניב מדי. ובכל אותם רגעים הייתי מרוצה עד מעל הראש.
לא היתה פעם אחת שהאופנוע נאנק תחתי ורמז שזה לא בשבילו. לא היה רגע אחד שהעדפתי אופנוע אחר, והיו סביבי כלים מאוד מגניבים במהלך שלושת הימים האלה. לא היה ביצוע אחד שלא הייתי מסופק ממנו באופן מלא. אם אני חייב להתלונן על משהו, אז הנה: המנוע פולט קצת יותר מדי חום בעמידה ברמזור, ומיגון הרוח די מעפן. והמשקף לא מספיק גבוה ולא מספיק נמוך, משגע לך את המוח עם מערבולות, ורק בא לפרק אותו ולזרוק בצד הדרך. מה שכן, בקטלוג השיפורים של היצרן כבר מחכה אחד - ובכן, משופר.
אני לא יודע אם הייתי מספיק ברור עד כאן, אז בואו רק נוודא שאתם מבינים שמדובר במכונה באמת משובחת. לא מלהיבה; משובחת. כל-כך משובחת שקל לקחת את האיכויות שלה כמובנות מאליהן, עד שמגיעים אל מה שאי אפשר לקחת כמובן מאליו בשום מקרה.
אני מדבר על הכסף: הבן זונה הזה עולה לא פחות מ־129 אלף שקל, וזה כבר לא מחיר החדרה, אלא מעשה סדום. אבל אם עבדתם קשה או שהתמזל מזלכם, אם אתם מסוג האנשים שלא מתפשרים על שום מכלול במכונה שנקראת אופנוע, אם אתם יודעים לרכב ועושים את זה במקומות שהאופנוע שלכם נדרש לתת את מה שיש לו, אם נמאס לכם לקבל את התחושות האלה באריזה אכזרית ומינימליסטית - אם אתם באמת כאלה, אז בתוכנית של KTM מנגנים עכשיו את השיר שלכם. מצאתם את האופנוע הכי טוב בעולם.
הכתבה התפרסמה במקור במגזין בלייזר
