כולנו חרמנים

כל מי שביקר לאחרונה בהופעה של להקת מרסדס בנד, יכול לחשוב שגל תורן, סולן הלהקה, הוא־הוא הרוקר האולטימטיבי. במשך 11 שנות פעילות הלהקה, ובעיקר בשנים האחרונות, הצליח תורן, 34, למצב לעצמו תדמית כהכי סיד וישס של הלבנט - הוא מקלל על הבמה, מדבר על סמים ואורגיות, משדר תדמית של אדם שנושם את הרוק'נ'רול מהבוקר ועד הערב.

הרוקר האולטימטיבי (צילום: כפיר חרבי)

בהופעות הוא מפציץ את הקהל בתדמית פרועה למדי, שכוללת קפיצות על הבמה, צרחות מפה ועד רמלה, אדי אלכוהול והמון, אבל המון, סמים בקהל. לא מאמינים? בשבוע הקרוב מתכננים בלהקה שתי הופעות חגיגיות, שמשיקות את האלבום החדש, "תביאו בירות", שגם הוא, כמיטב המסורת, הכל על רוק'נ'רול.

מצד שני, לא הכל סקס, סמים ושיגועים בעולם של תורן: במציאות מתגלה כי הוא מנהל חיים די בורגניים: חי עם אשתו, הבמאית קרן חכמה ("רד בנד"), ועם הבת אילי, בת השנתיים וחצי, בשכונת הדר יוסף המנומנמת בתל אביב, מנהל עסק לעיצוב פסקולים לסדרות טלוויזיה, ובמפגש פנים אל פנים מתנהל בצורה מיושבת ורגועה למדי. מצד שלישי, חמש דקות לתוך הראיון כבר הודלק הג'וינט הראשון.

"מה זה חיים של רוקר?", הוא שואל כשאנחנו נפגשים באולפני טוקטוק, שבבעלותו ובבעלות דודו שטרית מלהקת הדג נחש (שם הם עובדים על הפסקולים של "ארץ נהדרת", "רמזור", "עבודה ערבית" ועוד). "בשנה האחרונה הופענו ביותר מ־100 הופעות. אני מוצא את עצמי הרבה מחוץ לבית".

"אני נמצא הרבה במועדונים ובמקומות לא כל כך בורגניים. ברוב המקומות שאנחנו מגיעים אליהם אנחנו עוברים חוויה טוטלית. איכשהו, לא יודע איך, אנחנו מצליחים כמעט כל פעם להישפך על הקהל, להתפוצץ עליהם. אנחנו חווים את זה על כל מה שמשתמע מכך".

מה זה אומר? שאתם שותים? עושים סמים?

"בוא נגיד שאנחנו במסיבה".

קשה לנהל ככה חיים. מצד אחד אדם מיושב, מצד שני להתפוצץ 100 פעמים בשנה?

"אז אני אומר שאצלי זה ההופעות, חיים רגילים וזהו. אין מקום לעוד דברים. תמיד יש תקופה שאין הופעות ואז אני מנסה לחיות בריא. לישון, לאכול, להזיז את הגוף, כל מיני דברים שבזמן האחרון אני מגלה שהם חשובים לי. אני אבא, בעל עסק ובעל שאוהב את החיים ואת האמנות, אז אני מקווה שכל האלמנט הזה של ההרס העצמי מנוטרל כמעט לחלוטין. אין לי שאיפות לגמור בתעלה איפשהו. ההופעות עם הלהקה זה הזדמנות להתפרק, אבל זהו מבחינתי. אני לא חי ככה כל הזמן".

התחלה של חריקות

תורן הוא ירושלמי במקור. למוזיקה הוא התגלגל רק במהלך טיול אחרי הצבא לארצות הברית, שם עבד קצת ביהלומים והתחיל לכתוב שירים לזכר חבר שנהרג. לאט לאט התגבשה סביבו הלהקה ומשם הם יצאו לדרך ארוכה ביחד. למרות שבתחילת הדרך הם סומנו כהבטחה, ואף הוחתמו בלייבל לבנטיני של קובי אוז, עד מהרה התחילו להרגיש חריקות. "לא היה פשוט בכלל מול חברת התקליטים", הוא אומר.

מרסדס בנד. גדלו בהופעות (עקב טעות לא צויין כי צלם תמונה זו הינו אסף חטב)

"את האלבום הראשון גנזנו כי הוא היה חרא. בשנים שאחרי זה התחילה מגמה מעורבת שליוותה אותנו הרבה זמן. מצד אחד גדלנו בהופעות, הפכנו למשהו אימתני. מהצד שני, כל ההתנהלות מול חברת התקליטים הפכה להיות סיוט. באיזשהו שלב הבנו שאנחנו צריכים להקליט לבד".

את האלבום הראשון, "מרסדס בנד", הם הוציאו בשנת 2004. הוא לא ממש הצליח, אבל ההופעות המשיכו לגדול. "נכנסנו להקליט את האלבום השני ב-2006", הוא מספר. "כשסיימנו להקליט אותו נהיה בלגן. 50 אחוז מהלהקה עזבו (רונן כוכבי ואריאל שרבוקובסקי - נ.ד)".

"צירפנו את גיא שמי הגיטריסט ויוני כהן, אח של אסי כהן. התחלנו לעבוד ואז באו אלינו התסריטאית שירלי מושיוף והבמאי יובל שפרמן וביקשו שנעשה להם תקליט פיקטיבי, ושנלמד שחקנים איך להתנהג כמו להקה. למה הם פנו אלינו? כי אנחנו הכי טובים בשוק. בסוף החלטנו שיהיה יותר פשוט ללמד מוזיקאים לשחק במקום ללמד שחקנים לנגן".

תביא ילד, תעשה לי בירה

כך יצא שמרסדס הצטרפה לפרויקט הטלוויזיוני שהפך ל"תעשה לי ילד", והאלבום עליו עבדו, "תביאו בירות", הפך לסוג של פסקול הסדרה. אחרי ש"תעשה לי ילד" נגמרה, הם הוסיפו כמה שירים שהוקלטו במהלך הצילומים, והוציאו את האלבום במהדורה מוגבלת למעריצים. באפריל האחרון הוא יצא לקהל הרחב. "הקלטנו כמעט את כל השירים שהיו בסדרה", מספר תורן. "הוספנו כמה שירים שלא, וכמה שירים שנולדו במהלך הסדרה. אני חושב שיצא אלבום חזק, סקסי ונוגע לנפש".

הסדרה עשתה לך שירות טוב?

"כן, לא רע", הוא מחייך. "בוא נאמר שהרבה אנשים שלא ידעו מי אלה מרסדס בנד, יודעים עכשיו. אני גם לא חושב שהייתי מקבל את הראיון הזה ב'פנאי פלוס' אם לא הייתי משתתף בסדרה. הסדרה מציגה איזו פנטזיה. רוק'נ'רול אמור להיות קיצוני ופרוע ומצפצף על כל החוקים".

"בחיים הפרטיים שלי אני מתבגר. עשיתי כמה החלטות שבין מסעות ההרס העצמי לבין הבגרות. מה

שאהבתי ב'תעשה לי ילד' זה שהיא גרמה לאנשים להגיע להופעות שלנו בגלל אורח חיים שאנחנו חיים לכאורה, אבל הם נשארו בגלל המוזיקה".

אבל מה עם האנשים שחושבים שאתם באמת מתנהגים ככה, עם האורגיות והסמים והרוע?

"אז שיחשבו. יש הבדל גדול מאוד בינינו לבין הלהקה שהוצגה בסדרה, אבל אין לנו אג'נדה להגיד לאנשים שזה לא ככה במציאות. יש אולי איזו אג'נדה עיתונאית למצוא מה ההבדל בין הסדרה למציאות. אבל ברור שזה לא ככה. ברור שאני לא חרא כמו הדמות שלי".

"אם זה באמת היה ככה לא היינו מראים את זה. זה איש אחר, אלה דמויות. אספתי את זה מכל מיני אנשים, מכל מיני חוויות שאני מכיר, אבל זה לא אני. אף אחד לא חושב שמשה איבגי הוא מאפיונר, נכון? אבל אנשים כל הזמן מתבלבלים ביני ובין הדמות שלי. צועקים לי 'רם' בהופעות".

את הראיון המלא עם גל תורן ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס