מהחיוך שלו הבנתי: אנחנו הולכים על הזוג בסלון
גילי ואריק, שנראו נרגשים ומבולבלים, היו בני 30 פלוס. ערן התיישב ליד גילי, ואני התמקמתי מול אריק. "היי", אמרנו ביחד וצחקנו. "זו פעם ראשונה שלנו", אמרה הבחורה, וערן אמר, "הכי כיף בפעם הראשונה". סיפור לשבת, למבוגרים בלבד
הוא הסתכל עלי במבט עייף ואני רק חייכתי. עמדנו שנינו לפני הדלת, אני מסדרת את המעיל והוא מותח את צווארו מצד לצד, כאילו מתכונן לפעילות גופנית אינטנסיבית.
"מוכנה?", הוא שאל, ואני הנהנתי. ארבע וחצי שנים שאני עושה את זה - ברור שאני מוכנה.
צלצלתי בדלת, ואחרי המתנה קלה, פתחה אותה אשה כבת 50 בעלת גוף אתלטי ופנים נעימות, לבושה בחצאית מיני ובחולצה עם מחשוף עדין. התנשקנו על שתי הלחיים, כל אחד בתורו, ונכנסנו לדירה. עשינו סיבוב קטן ביחד, התנשקנו עם כל האורחים האחרים, אבל מיד ידעתי, ומהחיוך שלו הבנתי שגם הוא, שאנחנו הולכים על הזוג שיושב בקצה הסלון.
עם כל כך הרבה ניסיון בתחום, היינו כבר ממש מקצוענים וידענו לזהות את הזוגות החדשים בשניות. מלבד גילי ואריק, כך קראו להם, היו עוד שני זוגות חדשים במסיבה - זוג בני 50 פלוס שנראה שכל מה שעניין אותם זה רק להתרחק זה מזה, וזוג באמצע שנות ה-20 שלו, שנראו חסרי כל בושה ובעלי ניסיון מיני לא מבוטל.
ידעתי שיהיה לי קשה
גילי ואריק, שנראו נרגשים על גבול המבולבלים, היו בני 30 פלוס. היא ברונטית עדינה בהירת עור, והוא ג'ינג'י בעל גוף חסון. ערן התיישב ליד גילי, ואני לקחתי כסא והתמקמתי מול אריק. "הייי", אמרנו ערן ואני ביחד וכולנו צחקנו. "זו פעם ראשונה שלנו", אמרה הבחורה, וערן חייך ואמר, "הכי כיף בפעם הראשונה".
עוד מבט:
"שנהיה כולנו יחד, או שנתחלק קודם לזוגות?"
דוד ס. לודמר
"גם לי היה קשה לעשות את זה בפעם הראשונה עם גבר זר. התביישתי. בכיתי למחרת, אבל אחר כך, בהמשך, התחלתי להרגיש טוב עם זה. המפגשים האלה מוציאים אותי מהשגרה. זה טוב לגוון במין, הרבה אנשים עושים את זה, ואין לך במה להתבייש", אמרה דורית. פרק מספר חדש, למבוגרים בלבד
ניהלנו שיחה משותפת, גילי סיפרה שהיא מורה לאמנות, חובבת יוגה וסרטי פעולה, ואריק מתכנת בחברה קטנה, בשעות הפנאי ואוהב לבשל. רק כשישבתי לידו שמתי לב לעיניים המדהימות שלו ולכפות הידיים המושלמות, וידעתי שיהיה לי קשה.
אחרי מספר דקות ניווטנו את השיחה הכללית לדיאלוגים אישיים יותר, ובאיזשהו שלב ערן תפס את גילי ביד ושניהם עלו במדרגות שהובילו לקומה השנייה. "נלך גם?", שאל אותי אריק, שרצה להדביק את הקצב, ואני קמתי והובלתי אותו לחדר שינה גדול שהיה באותה הקומה.
סגרנו את הדלת. הוא אמר שאני יפהפיה ומיד החל לנשק אותי. לכמה רגעים הסתחררתי ונסחפתי איתו, אבל כשנזכרתי מה אני עושה שם התעשתתי. דחפתי את הלשון שלי עמוק ככל שיכולתי, ואחרי שהוא השתעל מספר פעמים הוא לא ניסה לנשק אותי שוב.
"תתפשט", ציויתי עליו, והוא שאל אם אני לא רוצה להפשיט אותו. "ככה אני אוהבת", אמרתי ונחלצתי בתוך שניות מהנעליים, השמלה והחזייה. נשארתי בגרביים ותחתונים, ואריק, מעט נבוך, התחיל להוריד את בגדיו בעצמו.
"אתה מטביע אותי ברוק!"
נשכבתי על המיטה, והוא נישק אותי בצוואר. "לא, לא לא!", צעקתי עליו, "אתה מטביע אותי ברוק! בעדינות, בלי לשון!".
ועוד אחד:
רוצה אורגיה. לא בשביל הסקס, בשביל החוויה
אורי שטרנפלד
כאדם רוחני אני חייב לעצמי לנסות את זה לפחות פעם אחת לפני שאוכל לגלוש לחיקה של בורגנות משמימה. אחרי הכל, כדי לשפר את הכתיבה שלי, אני מוכרח להעשיר את עולמי. נחמת רבים
"אתה יכול להשתמש גם בידיים", לקחתי את ידו והכנסתי אותה לתחתונים שלי, "למעלה", "חלש יותר", "תמשיך", כיוונתי אותו. הוא הוריד לי את התחתונים והתחיל לרדת לי. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה, אבל לא הרשיתי לעצמי להיאנח בקול. היה לי כל כך קשה להיות שקטה ולא להעריץ את יכולתו הלשונית, יותר קשה מאימוני כושר של השב"כ. שנייה לפני שידעתי שעלול להיות מאוחר מדי, עצרתי אותו.
"עזוב", אמרתי, מקווה שגם הפעם התגובה תישמע אמינה, "זה אף פעם לא עשה לי את זה". לא הרבה אחרי שהתחלתי אני להחזיר לו טובה, הוא עצר אותי בטענה שאני מכאיבה לו עם השיניים והעדיף להמשיך הלאה.
"וואוו אריק, איזה גוף יש לך", אמרתי תוך כדי כך שהוא מעלי, "זה גנים משפחתיים?".
"יש גנים טובים אצלנו, כן", הוא חייך סופסוף.
"זה בטח אמא שלך, הא?", אמרתי, "ספר לי על אמא שלך".
"אמא שלי מהממת", הוא התלהב, "אמא שלי כוסית על", המשיך תוך כדי תנועה, "אמא שלי מדהימה, אמא, אמא, אמא!".
הוא גמר כל כך מהר, ואני הייתי כל כך בשוק שלא ידעתי מה לומר. "תודה מותק, היה כיף", לחש לי באוזן ואני מלמלתי, "אמא'לה...".
"איזה ג'וב יש לנו, הא?"
כשיצאנו מהחדר גילי וערן כבר חיכו בחוץ. היא היתה חיוורת לגמרי, וכשערן נישק אותה על הלחי היא ממש נרתעה.
"איזה ג'וב יש לנו, הא?", אמר ערן אחרי שהם הלכו. "מי היה מאמין שבאנו מטעם השב"כ".
"אני עדיין חושבת שזה מקסים מצד המדינה לממן משימות שמוקדשות כולן לתפארת המונוגמיה", אמרתי וידעתי שהוא לא מסכים אתי. ערן חשב שהעובדה שאנחנו הורסים לבחור ובחורה את החוויה של חילופי זוגות מחבלת באפשרות שלהם ליהנות או לא ליהנות מהגילוי בעצמם, אבל עשה את זה בשביל הכסף. אולי גם קצת כדי להגיד שהוא בשב"כ.
"נראה לי שפישלתי היום", אמרתי בעצב, "אני לא בטוחה שהזוג הזה לא יחזור שוב".
"היא בטוח לא תחזור, הוצאתי לה את החשק לעשות סקס עם מישהו אחר לכל החיים. אם ראש המחלקה לשלום בית היה צופה בי היום, הייתי מקבל צל"ש".
"אתה לא מבין מה קרה לי...", התבאסתי עוד יותר לנוכח ההישגים של ערן, "הכל היה בסדר עד הקטע של אמא שלו. שתלטנות, אדישות, שיניים... עשיתי הכל. הייתי בטוחה שהוא אצלי בכיס, אבל כשדיברתי עליה, במקום לסגת זה רק הדליק אותו עוד יותר. ארבע וחצי שנים של מסיבות חילופי זוגות - דבר כזה עוד לא קרה לי".
"אוי מותק, זה נשמע ממש סוטה, אבל לא יכולת לצפות את זה - פעלת אחד לאחד לפי הנהלים של 'שלום בית'. כולנו בני אדם, לומדים מטעויות", ניסה ערן לעודד אותי.
"שוסטר עוד יקים לי ועדת חקירה, ובאמת שאין לי כוח לשטויות שלו", אמרתי.
"מוועדות חקירה רק לומדים", אמר ערן, שהשתתף באיזו ועדה או שתיים במהלך חמש השנים שאנחנו מכירים. "אם תבואי מוכנה יהיה בסדר. תכתבי איזה פרק נוסף לספר, זה ירגיע אותו".
"הלך לי הסופ"ש", נאנחתי. כמה עבודה הולכת להיות לי... כתיבת נספח שלם לספר "זוגות זוגות" בנושא תסביך אמא.
"יהיה בסדר", ערן היה אסרטיבי כתמיד ומילא היטב את תפקיד הידיד הכי טוב שלי, "מחר בצהריים אני אצלך, נעשה סיעור מוחות ונחשוב על פתרונות".
"מבטיח?", שאלתי, והוא ענה בחיוך, "בטח. באמא שלי".
האימייל של נעה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
