"אשה היא חידה שפתרונה - באשה הבאה"
אהבה, לפי רומן היסטורי המספר על המאה ה-18 בצרפת, היא רגש מושלם. "בכל מקום שהיא מופיעה היא השלטת", ו"כל מי שמסוגל לאהוב הוא אדם מוסרי". דווקא בגלל זה היא מכאיבה
הספר, שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות (מגרמנית: יוסיפיה סימון), הוא רומן היסטורי המתאר את התקופה של האנציקלופדיסטים בצרפת, מאמצע המאה ה-18. האנציקלופדיסטים היו קבוצה של פילוסופים ומהפכנים צעירים שביקשו להוביל את צרפת, בעזרת כתיבה של אנציקלופדיה, אל עידן של השכלה ונאורות. ז'אן-ז'אק רוסו, מהפילוסופים המפורסמים ביותר, היה אחד מחברי הקבוצה.
פרנגה כתב סיפור בדיוני על חיי היומיום של האנציקלופדיסטים, אבל סיפור שמבוסס במידה לא מבוטלת על עובדות היסטוריות, כפי שהוא מבהיר בנספח לספר. ההתייחסות לשדיה הגדולים של מאדאם ד'אודטו היא אולי פרי דמיונו של הסופר, אבל רוסו היה באמת רחוק מאוד מנשגבות. אדם קטנוני, קנאי, רודף שמלות ותככן לא קטן, שלא לדבר על הילדים שלו שהשאיר בבית חולים מיד לאחר לידתם. מאוד מתאים לאינטלקטואל המזהיר הזה להיסחף בטירוף אחרי אשה רק בגלל גודל שדיה.
פיגוע קטלני סדרתי נגד הרומנטיקה
הגיבורים הראשיים של הספר הם דני דידרו, העורך הראשי של האנציקלופדיה, ואהובתו, סופי, הפילוסופית שעל שמה נקרא הספר. דידרו הוא דמות אמיתית, ופרנגה משבץ מידי פעם בספר חלק מדעותיו האמיתיות, אבל יחסיו עם סופי הם פרי דמיונו של הסופר. ככל הידוע, היתה לדידרו אהבה גדולה מחוץ לנישואים, אבל הפרטים עליה מעטים ביותר, ופרנגה בונה דמות שלמה מהמעט הזה.
התקופה היא תקופה לא קלה לאהבה. חצר המלכות בארמון ורסאי היתה פיגוע קטלני סדרתי נגד הרומנטיקה. דיברו שם רבות על הרומנטיקה, אבל זה נעשה על רקע בית זונות מלכותי שניהלה מאדאם דה פומפדור, הפילגש הרשמית של המלך, ובמהלך של נשפי חשק כמעט בלי פוסקים. האם האנציקלופדיסטים ניסו לשקם את מעמדה של הרומנטיקה, או כפי שאומר אחד החוקרים, בעצם להמציא אותה? כיצד רואה את זה מחבר הספר דרך העיניים של קבוצת אידיאליסטים, שהשפעתם על תרבות צרפת ניכרת עד היום?
אהבה, לפי הדרך בה מדמיין פרנגה את אותם מהפכנים, היא רגש מושלם, שכולל בתוכו סתירה פנימית.
מאפייני השלמות של האהבה
נראה תחילה מה הם מאפייני השלמות של האהבה וכיצד מתארים גיבורי הספר את האהבה כרגש מושלם:
אושר: "היא (סופי – א.ב.ז) נאלצה כמובן להמשיך לעבוד עבור כל פרוסת לחם שאכלה, עבור כל לגימת מים ששתתה, כפי שכמעט כל אחד אחר בעולם עושה, אבל בכל יום שהתעוררה היא ראתה הבטחה נפלאה".
כוליות: "היא (האהבה – א.ב.ז) מעצבת את הנפש, את הלב ואת המוח".
דומיננטיות: "בכל מקום שהיא מופיעה היא השלטת".
שלמות הנפש: "כשם שגוף שאינו מסוגל להוליד יש בו פגם, כך נפש שאינה מסוגלת לאהוב פגומה גם היא".
חינוך לערכים טובים: "אינני חוששת לגורל ההתנהגות הטובה מצדה של אהבה; היא יכולה רק לעשותה (את ההתנהגות – א.ב.ז) למושלמת יותר, משום שהאוהב התרגל להתאים את רצונו לזה של האהוב". וכך גם להפך: "כל מי שמסוגל לאהוב הוא אדם מוסרי".
אהבת אמת: "אהבה אמיתית היא נדירה ביותר, כמו רוחות רפאים: כל העולם מדבר עליהן אבל רק בודדים זוכים לראותן".
אהבה זקוקה לאיוּם על קיומה
דווקא בגלל שלמותה, אהבה מבוססת על סתירה פנימית. השלמות שלה גדולה מדי על האדם החי את חיי היומיום. העובדה הזו יוצרת פער מכאיב בין מצב של גן עדן למצב של חיים על פני האדמה: "מי שהיה בגן עדן לא יכול לשוב אל האדמה", אומרת סופי לדידרו. ובני אדם לא יכולים שלא לחיות על האדמה. זה המקור לסתירה הפנימית של שלמות הרגש האנושי.
חיי האדמה מרוקנים את האהבה משלמותה. מהסיבה הזו, כנראה, נזקק הרגש המושלם להזנה מתמדת: "בדיוק כמו האש, כך גם האהבה אינה יכולה להימשך בלי תנועה מתמדת, והיא תכבה ברגע שהיא תפסיק לקוות או לחשוש". יש לזה גם נוסח שוביניסטי למדי המופיע בספר: "עבור גבר כל אשה היא בגדר חידה, ואת פתרונה הוא תמיד מחפש אצל הבאה בתור".
"לפעמים חייבים להרוס משהו, כדי שמשהו חדש יקום", מסביר דידרו לסופי מדוע פגע בה. דידרו, במקרה הזה, לא חיפש תירוץ ללכת אל אשה אחרת. הוא רוצה את סופי בכל נפשו ומאודו, אבל היה עליו לחוש לשם כך שאהבתו נהרסת.
יער זקוק לאש כדי לחדש את עצמו. בלעדי האש, היער מתכלה. אהבה זקוקה לתחושה של הפסדה כדי לחדש ולרענן את עצמה. אין כמו חששות, קנאה, חרדת הנטישה וגעגועים כדי להחזיר מידי פעם את האהבה אל שלמותה. השלמות, ככל שניתן להבין מהדמויות האינטלקטואליות של פרנגה, בשל היותה רגש של בני אדם החיים על האדמה, מתכלה כמו שכל הדברים הארציים מתכלים, ויש לרענן אותה בדרך ארצית – הרס ובנייה מחדש.
האנציקלופדיה חשובה יותר מאהבה
יש עוד שלמויות, חוץ מהאהבה, וייתכן שהם נעלים ממנה. רעיונות נשגבים, למשל.
"מה חשוב לך יותר? האנציקלופדיה או הסיפור שלנו?", שואלת סופי את דידרו.
"האנציקלופדיה חשובה יותר מאיתנו", עונה דידרו בכאב לב, "היא חשובה יותר מכל אדם יחיד. חשובה יותר מכל הדברים בעולם".
"חשובה יותר גם מהאהבה?"
"גם יותר מהאהבה", מהנהן דידרו בראשו.
