גם סטרייט יכול "לצאת מזה"?
"אף גוף מקצועי לא מצדד בטיפולי המרה ולא נמצאה שיטה אחת המצליחה לשנות נטייה מינית של אדם. להיפך! כולם מזהירים מפני סכנות. ואם יש כל כך הרבה מקרים של הצלחה, למה שום מחקר לא הצליח למצוא אותם? ומה עם בחירה חופשית שהיא מעקרונות היסוד שלנו"? הרב רון יוסף, הומו דתי, כותב ליוחאי
תארו לעצמכם פסיכולוג קליני שיגאל אתכם מהחשק לנסוע לים בשבת; נסו לדמיין מרפא שמבטיח לבטל למטופליו - שאכלו עכשיו שווארמה - את תאוותם לפיצה; עכשיו חישבו רגע על תרופה דמיונית שתעקור את המשיכה המינית שלכם לנשים נשואות. סטארט-אפ מבטיח? לא נראה שתעשו מזה כסף.
הקב"ה אסר עלינו משכב זכר – האם זה בהכרח אומר שהנטייה ההומוסקסואלית מנוגדת לטבע? האם היא חייבת להיות "מחלה" שאפשר וצריך לרפא? מי שחושב כך כופר אולי באחד העקרונות הבסיסיים ביהדות – בחירה חופשית.
על מה יקבלו שכר אם את כל נטיותיהם ה"הפוכות" הם שואפים לבטל? "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", קבעו חז"ל - ואולי דווקא היצר ה"רע" והגדול הזה, ובעיקר העובדה שלא בא על סיפוקו – הם שעושים את האדם לגדול?
היש יצר גדול מזה שלנו? אנו נקרעים בין מחויבותנו המוחלטת לתורה ולהלכה לבין נטייתנו ותאוותינו בתחום המיני, שהוא מהכוחות החזקים והקיומיים שבאדם; אנו מתמודדים עם חברה ומנהיגיה שלוקים בבורות ושנאת חינם, בעוד שכמיהתנו היא לעידוד והכוונה, לתמיכה ונחמה, לקבלה באופן שווה ומוחלט; אנו מוצאים עצמנו כמעט תלושים מהקהילה הגאה ומהקהילה הדתית, במקום שנצליח להשלים ביניהן ולהכיל את המורכבות, בהתאם להלכה ולרוח היהדות.
התמודדות כנה ואמיתית
מי כמונו – ההומואים הדתיים – יודע כמה ההתמודדות עם היצר יכולה להיות קשה ובעיקר לגרום לכאב ראש - פחד, הסתרה, ההדחקה. אף על פי כן, במקום לעשות לו סירוס כימי או פסיכולוגי או לנסות לדכא אותו, אנחנו מאמינים – דתית ומקצועית – בהתמודדות אחרת, כנה ואמיתית. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
ולמי שלא השתכנע – כמה נקודות למחשבה:
הסיפור האישי שפורסם אתמול ב-ynet - מרגש ככל שיהיה - אינו מעלה או מוריד כהוא זה בשאלה האם הומואים יכולים להשתנות. העובדה שיש מי שטוען שזה קרה לו נחמדה ואולי מעוררת עניין, אבל לשמחתנו העולם המדעי לא פועל בשיטת ה"סמוך". יש דרכים אמפיריות לבדוק שיטות טיפול כאלה, ישנם מחקרים ואנשי מקצוע מיומנים.
שאלות רבות אפשר לשאול על השינוי הדרמטי שהתרחש אצל הכותב: האם יתכן שמראש הייתה נטייה מינית כלפי נשים שפשוט לא התגלתה אצלו, כאדם שגדל במגזר החרדי-דתי והיה מוקף רק בבנים? ואולי ההתנהגות האובססיבית נותרה, ורק ההתמכרות לחום ולמגע ולחיבוק של גבר רק הפכה ל"להיות כמו כולם, לחיות חיים רגילים"?
זאת ועוד, מה ניתן ללמוד מהמשפט הבא: "גיליתי שכאשר אני מרגיש טוב עם עצמי - אני בכלל לא נמשך לגברים"? זה הרי מאוד מוזר! משיכה מינית, בניגוד להתנהגות, לא אמורה להיות דבר מותנה. היא נמצאת ברובד הבסיסי ביותר ולא מושפעת מכך שבאותו היום ההורים שלך אמרו לך מילה טובה.
ואולי הנקודה הקריטית ביותר היא העובדה שאף גוף מקצועי בעולם לא מצדד בטיפולי המרה ולא נמצאה שיטה מוכחת אחת המצליחה לשנות את נטייתו המינית של האדם. להיפך! כולם מזהירים מפני סכנות אפשריות. אם יש כל כך הרבה מקרים של הצלחה אמיתית, מדוע שום מחקר לא הצליח למצוא אותם?
מאות בחורים היו בשנים האחרונות ב"עצת נפש" ובמקומות אחרים דומים ולא הצליחו להשתנות ולפתח משיכה לנשים. חלקם אף יצאו משם עם נזקים נפשיים חמורים.
אף אחד מאיתנו לא היה נכנס לניתוח, ולו הפשוט ביותר, מבלי לדעת את סיכויי ההצלחה, התופעות הנלוות וכו' - ודבר זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בשינוי מהותי בנפש האדם. מן הראוי לכל אדם לשמור נפשו ולבדוק היטב במה דברים אמורים. הראיות (או היעדרם) - ידברו בעד עצמם, ו"ניכרים דברי אמת".
אז מה הפיתרון שלנו? אנחנו בהו"ד נמשיך לבנות אלטרנטיבה – קודם כל כדי להשאיר את החברים בדרך התורה והמצוות, ולא מתוך תפיסה של "הכל או לא כלום". בנוסף, נשאף להרחיב את מגוון דרכי ההתמודדות של ההומואים הדתיים עם אמונתם ונטייתם – ולא ב"תראפיה רפארטיבית".
הרב רון יוסף הוא מנהל ארגון הו"ד - הומואים דתיים
לפנייה לכתב/ת 
