הנדוניה של נתניהו לאובמה

החלטת ישראל לצמצם את מבצעי המעצרים של צה"ל בארבע ערים פלסטיניות בגדה היא לכאורה "צעד בונה אמון קלאסי" - מהלך זהיר אך משמעותי שנקטה ישראל כדי לשפר את יחסיה עם הרשות הפלסטינית. זהו גם תמריץ לכוחות הביטחון של הרשות שהפגינו לאחרונה יכולות ונחישות ראויה לציון במאבקם בג'יהאד האיסלאמי וחמאס. אך לא פחות מכך זהו צעד בונה אמון וריכוך שנועד לכתובת אחרת - ממשל אובמה בוושינגטון - לקראת נסיעתו של השר אהוד ברק לוושינגטון.

לא במקרה ביקשה ישראל לדחות את הפגישה שנועדה להתקיים אתמול בפריז בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשליח האמריקני למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל. הנושא העיקרי בפגישה אמור היה להיות הקפאת ההתנחלויות וליתר דיוק, הפשרה שמבקשת ישראל להשיג בעניין זה. 

נראה שנתניהו העריך נכונה כי צפוי לו עימות חזיתי עם שליחו המיוחד של אובמה, בתנאים שאינם נוחים לו. במקום, הוא העדיף לשלוח את שר הביטחון למפגש עם מיטשל בוושינגטון ביום שני הבא ולצייד אותו מראש ב"נדוניה" שתקל עליו

להתמקח בנושא הבנייה בהתנחלויות. זו הסיבה שמערכת הביטחון פרסמה בהבלטה כי מספר המחסומים המגבילים כעת את תנועת הפלסטינים בגדה הצטמצם לאחרונה ביותר מחצי.

זו כנראה גם הסיבה לעיתוי המפגש המתוקשר בין בכירי צה"ל לבכירי הביטחון הפלסטיני אתמול בבית לחם. כתוצאה ממפגש זה, כפי שתוכנן מראש, הודיע אלוף פיקוד המרכז כי צה"ל יצמצם את כניסותיו לרמאללה, לבית לחם, לקלקיליה ויריחו כדי להעניק חופש פעולה רחב יותר לכוחות הביטחון של אבו מאזן. מדובר בגדודים הפלסטינים שהגנרל האמריקני דייטון מאמן ומצייד בירדן ואשר נכנסו לפעולה בגדה בהצלחה יחסית לפני כשנה. לשני צעדים אלה אפשר להוסיף את הפעילות של מערכת הביטחון שגברה לאחרונה נגד מאחזים לא חוקיים בגדה.

חבילה לבניית אמון

חבילה זו של צעדים בוני אמון אמורה להעניק לשר הביטחון יכולת מיקוח משופרת בוושינגטון בנושא הקפאת ההתנחלויות. סביר להניח שברק יציע למיטשל בשבוע הבא "תמהיל בונה אימון כולל" שיכלול גם צעדים כלכליים ואחרים. זאת, במטרה לענות על רוב דרישותיה של ארה"ב וכן לאפשר לרשות הפלסטינית לרדת מהעץ ולחדש את המו"מ המדיני עם ישראל.

תמהיל זה, כך מסתמן, מורכב מהרבה הקלות בתנועה, באיכות החיים וביכולת של הפלסטינים בגדה להתפרנס. כמו כן, הוא נועד להגביר את סממני הריבונות הפלסטינית כדי לחזק את מעמדם הפוליטי של אבו מאזן ואנשיו ברחוב הפלסטיני להגביל באופן משמעותי - אך לא מוחלט - את הבנייה בהתנחלויות. אפשר להניח שברק ידגיש באוזני מיטשל כי ממשלת ישראל נוטלת על עצמה סיכונים ביטחוניים ופוליטיים בהתחייבותה לבצע תמהיל זה. בתמורה הוא ידרוש הבנה להצעות הפשרה הישראליות בעניין הבנייה בהתנחלויות. 

ישראל מביטה מערבה. פגישת אובמה ונתניהו בחודש שעבר (צילום: AFP)

ההחלטה לצמצם למינימום הכרחי את כניסות צה"ל לארבע ערים פלסטיניות ולהיתר לכוחותיו של אבו מאזן לפעול שם 24 שעות ביממה למעשה לא תשנה באופן דרמטי את היכולת לסכל שם את הטרור. השב"כ כנראה ימשיך להפעיל בחשאי את מקורותיו ואת אמצעי האיסוף שלו גם בערים הללו, ואם יזהה התארגנות מתקתקת או פיגוע קרוב ל"הבשלה" - ייכנס צה"ל ויעצור את המבוקשים.

במקרים פחות קריטיים שמסוכנותם פחותה, יועבר המידע לכוחות הביטחון הפלסטינים והם אלה שיבצעו את המעצרים ואת פעולות הסיכול. לאחרונה היו כמה מקרים כאלה - מוצלחים מנקודת ראות ישראלית - שבהם עצרו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כמה התארגנויות של הג'יהאד האיסלאמי וחמאס. יתרה מזאת, נרשמו לא מעט פעולות יזומות של כוחות הביטחון הפלסטינים שפעלו לאסוף מודיעין באופן עצמאי. אחת מהן היתה קרב של ממש שהתנהל בקלקיליה לפני מספר שבועות שבמהלכו נהרג פעיל חמאס ושניים ממקורביו. שלושה אנשי ביטחון פלסטינים נהרגו אף הם בתקרית.

חורים ברשת השב"כ

אף על פי כן, להסדר החדש כמה חסרונות. הוא מגביל את יכולות צה"ל והשב"כ לבצע מעצרי חשודים (להבדיל ממבוקשים) בארבע הערים. כתוצאה מכך, מתכרסמת יכולת השב"כ לאסוף ולצבור מידע אקראי באמצעות מעצרים וחקירות. ממידע זה מפיקים לעתים קרובות מידע ממשי על התארגנויות טרור. במלים פשוטות: החורים ברשת שפורשים צה"ל והשב"כ בארבע הערים האלו יגדלו, וייתכן ששביבי מידע חיוניים יחמקו ממי שמחפשים אותם.

מגבלה נוספת היא העובדה שחמאס והג'יהאד האיסלאמי יעבירו חלק מפעילותם לערים אלה, מתוך הנחה שכישורי איסוף המודיעין של מנגנוני הביטחון הפלסטינים פחותים מאלה של ישראל. בעיה אחרת היא הצורך של צה"ל לתאם מראש עם כוחות הביטחון הפלסטינים כניסה לארבע הערים לצורך מעצר "פצצות מתקתקות". תיאומים כאלה אמנם מתבצעים גם היום, אבל הם נעשים רק באופן כללי ומתוך הבנה בין הצדדים שצה"ל פועל בלילה, כאשר בשאר שעות היממה פועלים בשטח הכוחות הפלסטינים.

מעתה ואילך, כשיצטרך צה"ל לתאם כניסה לרמאללה או לקלקיליה, זה יעורר תשומת לב ויש סכנה ברורה שהמידע יזלוג למבוקשים. זו, אגב, הסיבה שההסדר החדש אינו מיושם בערים פלסטיניות הידועות כחממות טרור פעילות ומסוכנות, דוגמת שכם וג'נין.

ההחלטה על הגבלת הכניסה לארבע הערים נדונה במערכת הביטחון באינטנסיביות במשך חודשים ארוכים. בישראל נרשמה שביעות רצון מהפעילות היעילה והמוצלחת להפתיע שהפגינו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה, אחרי השתלטות חמאס על עזה, וכתוצאה מהאימונים שעברו בהנחייה ובפיקוח אמריקני.

למערכת הביטחון יש אינטרס לעודד צעדים אלה - להקטין את החיכוך עם הפלסטינים ולחזק את אחיזתה הפוליטית והביטחונית של הרשות הפלסטינית בשטח ובאוכלוסייה. למניע זה יש להוסיף את הלחץ הישיר שהפעילו

הגנרל דייטון ואבו מאזן על ישראל בניסיון להגביל את "נראותה" בערים הפלסטיניות וגם את הלחץ שהפעיל היועץ לביטחון לאומי של אובמה, הגנרל ג'ים ג'ונס, שהגה את הרפורמה במנגנוני הביטחון הפלסטינים בימי הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן.

בגלל כל זאת, החליטו שר הביטחון והרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, בהתייעצות עם אלוף פיקוד מרכז ומתאם הפעולות בשטחים, לקחת סיכון מחושב אבל סביר. עתה נותר לראות אם ההסדר יניב את התוצאות המיוחלות בשטח - ואז יורחב המהלך לערים נוספות - ואם האמריקנים יגידו כן לעסקה, שהסדר זה הוא חלק ממנה ויתגמשו בשאלת הבנייה בהתנחלויות.