"אין דבר כזה לחץ פיסי מתון"

מדוע בני אדם מענים בני אדם? מדוע שירותי ביטחון ואנשי צבא של מדינה מודרנית עוסקים במסגרת תפקידם בעינויים? זו היתה תשובתו של וולטיר: “אנו חיים בזמנים מוזרים מלאי ניגודים מדהימים, מצד אחד היגיון ומן הצד האחר קנאות אבסורדית... בנפשו של כל אדם מתחוללת מלחמת אזרחים". דבריו של וולטיר נאמרו זמן לא רב לפני משטר הטרור של המהפיכה הצרפתית, זו שעל דגלה היתה חקוקה סיסמת הדמוקרטיה "חירות שיוויון ואחווה".

הדרך אל הדמוקרטיה, כך מלמדים אותנו וכך גם ראינו במו עינינו, רצופה מעשי דיכוי שבהם עינוי עצירים, אסירים ושבויים הוא מעשה יומיומי. שיטות העינויים הנהוגות בזמננו אינן חדשות. עינויים התרחשו בכל מקום מאז ומעולם. לא המדינה המודרנית, לא משטרי העריצות ואף לא הדמוקרטיות המציאו את העינויים. משטר העינויים, בין שהוא מוסדר בחוק כמו במדינת ישראל ומכונה "לחץ פיזי מתון", ובין שהוא נעשה במחשכי כלא גואנטנמו, נחשב לא פעם כאמצעי לגיטימי לשם השלטת חוק המדינה, או בשירות המשטר.

חוקרי ארצות במאה התשע עשרה שפגשו קניבלים מתארים מפגש שבו קניבלים אוכלי בשר האדם, קיצצו את זרועו של הקורבן, בישלו את הזרוע בקדירה של מים רותחים ואילצו את הקורבן לאכול את בשרו עצמו. בזמנים שבהם בקרב בני האדם הייתה מקובלת אכילת בשר אדם, אפשר להבין שהורגים ואוכלים. אולם לאיזו מטרה נועדו העינויים של הקורבן טרם הריגתו? בניגוד לדוגמה זו של עינויים הגורמים הנאה למענים, הרי שבמרתפי השב"כ או בסיורי כוחות צה"ל בשטחים, העינויים משמשים לכאורה למטרת השגת מידע או לשם הפחדה.

המענה הופך את הקורבן ל"לא אדם”. צילום אילוסטרציה: יואב לף

אולם ייתכן כי מעבר לתכלית המעשית, מבצע העינויים משדר לקורבנו ואף לעצמו רצון לעוצמה טוטלית ואת יכולתו להגיע לשליטה מלאה בזולת. המענה הופך את הקורבן ל"לא אדם”, הופך אותו ליצור חי שאיבד כל יכולת להרגיש, לחשוב, לרצות או לדבר, בעת שהכאב והפחד משתלטים על כל הווייתו והופכים אותו לאובייקט, לחפץ הנשלט שלטון ללא גבול בידי המענה.

"חפץ הנשלט שלטון ללא גבול בידי המענה"

נוכחותו של האדם כאובייקט, מעין גוף בלבד, שממנו נשללו רוב תכונות האנוש שלו, מציבים את המענה בעמדה של כל יכול, בדומה למעמדו של המלך או של האל. הכאב, שהוא כה ממשי ואינסופי עבור קורבן העינויים ובאותו זמן כה רחוק וערטילאי עבור המענה, אותו כאב מהווה גשר צר שעליו צועדים שלובי-זרוע שני חלקיו של

צמד מקאברי: הכאב האבסולוטי מחד, והאשליה של הכוח האבסולוטי מאידך. כל שליטה של אדם באדם היא מולקולה. הצטברות המולקולות של השליטה לצובר עצום של גרעיני שליטה, אלה מהווים את חומרי הבסיס, תשתית ההתנהגות שממנה עשויה כל מדינה.

העינויים הם רק גולת הכותרת האכזרית והמכוערת של מגוון אופני השליטה של אדם באדם. אנו יודעים כי עינויים הם לחם חוק של זרועות הביטחון לסוגיהן בכל המדינות. ובכל זאת אנו נקראים לעמוד על המשמר כדי לצמצם את השימוש בעינויים על ידי רשויות המדינה שבה אנו חיים. גם אם ההתנגדות והמחאה לא יעבירו מן העולם את שיטת העינויים, אנו חייבים להיאבק בהם על מנת להסיר את החרפה של מתן לגיטימציה לעינויים באמצעות הכינוי המשפטי "לחץ פיזי מתון". בעולם ממשי אסור להפסיק להתנגד, גם אם הסיכויים כי ההתנגדות תישא פרי שואפים לאפס.

• לפרטים נוספים לחצו כאן לאתר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"למרות האיומים - אני לא בוגד, אני תורם לחברה"

"נלחמים במשבר במאה ה-21 עם חוקי המאה ה-20"

"הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב"  

"האם היה שווה ליהודי אתיופיה להגיע לארץ?"

"מגיפת המין החרדית"