רק לטובת העשירות
כשאת אשת עסקים מצליחה, אולי חוק המטפלות יכול לסייע לך. אבל מי שמקדם אותו שוכח מה באמת חשוב לרוב הנשים שמנסות לעבוד למחייתן בישראל
לפני מספר שנים, כשהחלו להנהיג משמרת שנייה בבתי המשפט ולנהל דיונים בשעות אחר הצהריים עקב העומס, נזדעקה לשכת עורכי הדין, בין השאר בטענה שהנוהל החדש יפגע בעורכות-דין אמהות. בעלי המשרדים שבעצמם מעסיקים עורכי דין עד שעות הערב, נזכרו פתאום שיום עבודה ממושך מדי מהווה פגיעה בזכויות האמהות העובדות.
הוועדה למעמד עורכת הדין בלשכה היא זו שהנהיגה את המאבק. כל עורכות הדין בוועדה הן עצמאיות, ואין זו יד המקרה. שכירים ממילא עובדים עד שעות מאוחרות, ולא משנה להם אם צריך להיות בזמן הזה במשרד או בבית המשפט. לעורכי הדין העצמאיים, לעומת זאת, זה משנה מאוד, כי הם יכולים לעשות בזמן שלהם מה שהם רוצים. אך בגלל השינוי החדש הם הוגבלו.
זמן קצר לאחר מכן שטף את המקצוע גל של פיטורי עורכות דין בהריון. הפעם היתה תגובתה של הוועדה למעמד עורכת הדין בלשכה קלושה. היא הסתפקה בפרסום הודעה לקונית באתר הלשכה, אותה ניתן למצוא גם כיום, הקוראת לציבור עורכי הדין לנהוג כמעסיקים הוגנים וכאנשי חוק.
אין זה מקרי שכל עורכות הדין בוועדה הן עצמאיות ובעיית הפיטורים בעת ההריון היא בעייתן של עורכות הדין השכירות. כעצמאיות המנהלות משרדים משל עצמן, יש להן אינטרס ברור לא ליצור תקדים בו הלשכה מתערבת בפיטורים שנוקט המעסיק.
נזכרתי בפרשיות האלה לאחרונה, כשהחלו לדבר על "הכרה בהוצאות מטפלת כפטורות ממס". גם הפעם עורכים ארגוני הנשים רעש גדול סביב הנושא ומציגים אותו כקריטי למעמד האשה. הם רק שוכחים לספר ששכרן של רוב נשות המדינה, לא עובר את סף 5,000 השקלים, רצפת המס. לפיכך הן ממילא לא משלמות מס, ולכן התיקון הזה לא נוגע להן. כך גם לגבי נשים שמשתכרות מעט יותר - בעלות משכורות בינוניות שמשלמות מס בגובה כמה מאות שקלים בלבד - הניכוי אינו משמעותי.
בנוסף, רוב המטפלות שעובדות מבלי לדווח על כך לרשויות המס, יאמרו מעתה למעסיקותיהן: "את רוצה להצהיר עלי? בסדר. שלמי לי את ההפרש שאצטרך לשלם למס הכנסה". ברור שבעלות האמצעים יוכלו להגדיל את הסכום שהן משלמות למטפלת, ואילו החלשות יותר יעדיפו בהרבה מקרים לוותר על ההטבה מאשר להגדיל את שכר המטפלת.
אם כך מי המרוויח האמיתי? שוב אותה שכבה מצומצמת של נשים מהמעמד הגבוה, שכמו במקרה של לשכת עורכי הדין, היטיבה את מצבה האישי, תוך התחזות למי שדואגות למצבן של כלל נשות ישראל.
במקביל, בשקט בשקט, קרו עוד שני דברים משמעותיים, שזכו לסיקור מצומצם בהרבה:
הראשון הוא שמס הכנסה ביטל את נקודת הזיכוי לנשים עובדות, מה שהביא לעצומת נשים באינטרנט לביטול הגזירה.
השני הוא שמטפלות משפחתוני התמ"ת החלו להתארגן למלחמה על זכויותיהן. את המשפחתונים הקים משרד הרווחה בשנות ה-80, כדי לאפשר לנשים קשות יום לצאת לעבודה. במשך השנים נשחק שכרן של מטפלות, שהועסקו בשכר נמוך לעיתים אף משכר המינימום. הן סבלו גם מהלנת שכר ומהיעדר זכויות סוציאליות. המצב הזה נמשך כבר שנים, אבל רק בחודשים האחרונים החלו המטפלות להתארגן, והיום יצאו לראשונה להפגין מול משרדי הממשלה.
קשה שלא להבחין בהבדל שבין המאבקים. מול מכונת יחסי הציבור המשומנת שיכלה לממן קמפיין מסודר ואגרסיבי של שלטי חוצות עליהם הופיעה תמונתו של שר האוצר, יובל שטייניץ תחת הכיתוב "הוא לא רוצה שתעבדי", בולטת הנאיביות של שני הקמפיינים האחרים, שנהנים מהרבה פחות משאבים וזוכים להתעלמות מצד ארגוני הנשים.
נדמה שיש מי שמנוסות ובקיאות בהווית העולם ויודעות שמשאבי מדינה הם דבר מוגבל. אם המדינה תותיר על כנה את נקודת הזיכוי לאמהות עובדות, סכום שאינו משמעותי כשאת אשת עסקים מצליחה, אבל יכול להיות קריטי לאשה מהמעמד הנמוך, או שהמדינה תיטיב את מצבן של מטפלות התמ"ת - היא לא תוכל לעמוד בהחזרי המס האדירים שהיא עתידה לספק לנשות עסקים בעקבות חוק ההכרה במטפלת.
ייתכן שבשלטי החוצות עליהם מופיע שר האוצר, יש מקום גם לתמונות של מי שמוביל את המאבק למען חוק המטפלות?
תמר הר-פז, נשות הליכוד
לפנייה לכתב/ת 
