שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כן בבית ספרנו

    מה הסיפור מאחורי ה"חוק הצרפתי" שכולם בשוק הספרים מדברים עליו, מה באמת קרה בצרפת, ולמה ספר הוא לא מוצר צריכה רגיל. רוזלין דרעי, מי שהעלתה פה לראשונה את הצורך בחוק הזה, מנסה לעשות קצת סדר

    לפני ארבע שנים, בכינוס נדיר מסוגו של השחקנים העיקריים בענף הספרים, העליתי את הצורך לאמץ את "חוק המחיר הקבוע" (שקיבל במשך הזמן את השם "החוק הצרפתי"), שיאפשר אך ורק למו"ל לקבוע את מחירו של ספר חדש ויגביל למשך שנתיים את ההנחות שניתן להציע עליו.

     

    באותה עת הרגשתי כקול קורא במדבר. מאז התעוררו אנשים לפעולה בעקבות התחרות הפרועה בין שתי רשתות השיווק העיקריות, היעלמותן הכמעט מוחלטת של חנויות הספרים העצמאיות, הריכוזיות הגוברת והולכת של מספר הוצאות ספרים על חשבון אחרות, הירידה הדרמטית בתמלוגי סופרים (להוציא הידועים ביותר), והדלדול של מצאי הספרים בחנויות.


    הכל התחיל לפני ארבע שנים (צילום: עופר עמרם)

     

    ח"כ לשעבר מיכאל מלכיאור, ביושבו בראש ועדת תרבות וחינוך בכנסת הקודמת, הבין את דחיפות המצב, התגייס לדבר וניסה לקדם ככל יכולתו הבאת חוק תואם לשוק הישראלי, אך ללא הצלחה. כעת נרתם למשימה ח"כ ניצן הורוביץ. 

     

    אז למה "חוק צרפתי"? בשנות ה-70 מצב שוק הספרים בצרפת הידרדר בפתאומיות עם הופעת רשת חנויות

    הספרים הראשונה "פנאק", שהחליטה למכור את הספרים ב-20 אחוז פחות ממחירם המומלץ על ידי המו"ל. מהר מאוד רשת המרכולים "לקלר" הגיבה והציעה 40 אחוז הנחה.

    בהנחה שזה מה שיתקן את המצב - הכריז שר האוצר דאז רנה מונורי על מחיר חופשי לספר. התוצאות היו מיידיות: רוב חנויות הספרים נסגרו, מספר רב של הוצאות ספרים פשטו את הרגל,  וכתוצאה מכך, נפתח אז המאבק על חוק המחיר הקבוע של הספר.

     

    יש לזכור כי בתחילה רוב הגורמים בשוק הספרים לא היו משוכנעים. לעומתם, המצדדים בחוק הבינו במהרה כי לרעיון הזה אין כל סיכוי להתממש אם הוא יוצע על ידי משרד האוצר, ושצריך להכין אותו ולהציגו על ידי משרד התרבות. מסיבה זו נקרא החוק "חוק לאנג" (ע"ש ז'אק לאנג, שהיה באותה תקופה שר התרבות). למעשה, הבלבול שנוצר בעקבות החוק נבע מהצורך להחשיב את הספר כמוצר מסחרי, אך בו בזמן תרבותי.

     

    תעשיית התרבות הגדולה ביותר

    בסופו של דבר, חוק המחיר הקבוע לספר התקבל ב-1981. כיום התייצב מחיר הספר והתייקר בכמחצית מיוקר המחייה הכללי. בנוסף לכך, תעשיית הספרים בצרפת היא כיום תעשיית התרבות הגדולה ביותר, עם מחזור כספי של 5 מיליארד יורו בשנה.

     

    יש כמה דברים שחשוב לזכור במסגרת הדיון על "חוק המחיר הקבוע".

    1. "חוק המחיר הקבוע" מונע עליית מחירים ולמעשה גורם לירידת המחיר לצרכן. כדי לעמוד בסחרור המטורף של ההנחות, או במלים אחרות - בכדי לשרוד, חייבות ההוצאות לאור לייקר באופן עקבי ומלאכותי את המחיר הנקוב של ספריהן.

    ב-1997 בוטל באנגליה הסכם מחיר קבוע לספרים (וריאציה על "חוק המחיר הקבוע") שהיה בתוקף מאז 1900.

     

    מאז עלה מחיר הספרים בכמעט 50 אחוז, בעוד שיוקר המחיה עלה רק ב-27 אחוז. מאז 2005 עלה המחיר הממוצע לספר באנגליה ב-16 אחוז. בצרפת, שם קיים "חוק המחיר הקבוע" מאז 1981, עלה המחיר הממוצע לספר מאז 2005 רק ב-5 אחוז. ענף הספרים הוא ענף התרבות הגדול והרווחי ביותר שם, ומגלגל 5 מיליארד אירו בשנה.


    מה יעשה חוק המחיר הקבוע? (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

     

    2. החוק מעודד מגוון רחב יותר ומספר גדול יותר של חנויות ספרים; כך נוצר איזון מוצלח בין חנויות עצמאיות ורשתות, ספרים נשארים זמן רב יותר על המדפים, ובסופו של דבר כולנו נהנים מנגישות רבה יותר לספרים שאנחנו רוצים.

    באנגליה, מאז ביטול "הסכם המחיר הקבוע", מספר חנויות הספרים ירד ב-30 אחוז, ובכמה ערים בסקוטלנד אין עוד חנויות ספרים בכלל.

     

    בצרפת, לעומת זאת, יש יותר חנויות ספרים משיש בכל ארצות הברית. כמעט מחציתן הן חנויות ספרים עצמאיות. רבי מכר רבים כמו "אלגנטיות של קיפוד" מאת מוריאל ברברי (יצא לאחרונה בעברית בהוצאת "כתר"), חבים את הצלחתם להמלצותיהם של מוכרים בחנויות כאלה.

     

    3. "חוק המחיר הקבוע" אינו חוק אנטי-תחרותי. להיפך. החוק מעביר את התחרות ממישור המחיר למישור השירות. לספרים יש הן היגיון תרבותי והן היגיון כלכלי. צריך למצוא את האיזון בין השניים, לייצב את השוק ולתת לו תנופה לעשייה התרבותית. מלחמה פרועה על מחירים תסתיים בלא פחות מחיסולה של התרבות הכתובה בארץ.

     

    4. החוק המוצע ייתן לכל ספר וספר סיכוי הולם; הוא יאפשר למו"לים לטפל באופן שונה בז'אנרים שונים ולהוציא גם ספרים "מסחריים" בתחלופה מהירה (ספרי מתח, בישול ואחרים) וגם ספרים שזקוקים לזמן רב יותר כדי למצוא את קהלם. אלה ואלה חשובים לבניין התרבות שנשאיר לילדינו.

     

    הדוגמה האנגלית היא שלילית ומובהקת כל כך, כשב-2008, כאשר ניסו שני צירים ממפלגת הרוב בבית הנבחרים בצרפת להוריד את תקופת המחיר הקבוע משנתיים לשנה, עוררה הצעתם התנגדות כללית מצד כל הגופים והשחקנים בענף הספרים, ונעלמה כלעומת שעלתה.

     

    חשוב לזכור: "חוק המחיר הקבוע" אינו מטרה כשלעצמה אלא אמצעי שיאפשר את התמקצעות הענף, יעשיר את אפשרויות הבחירה של כולנו כקוראים, וייתן כבוד לכל חוליה בשרשרת חייו של הספר: סופרים, מתרגמים, עורכים, ספרנים, מוכרים, וקוראים.

     

    ואיך זה קשור לקוראים?

    אך מה לקוראים ולכל הרעש סביב הצעת החוק הזו? בשבוע הספר אפשר היה לקרוא ויכוחים סוערים בין המו"לים, למפיצים, לרשתות השיווק, ויכוחים שעל פניהם לא מעניינים את הקוראים והצרכנים. מה אכפת אם מו"ל כזה או אחר מרוויח יותר או פחות? מה איכפת אם הוצאה מסוימת מיוצגת באופן בולט ברשת חנויות ספרים מסוימת? או אפילו אם סופר אחד מרוויח פחות מרעהו? הרי לא תמיד חשוב לקוראים לדעת באיזו הוצאה ראה אור הספר שהם מחזיקים.

     

    בכל אופן, הדיון המקורי כאן, כמו בצרפת, כן צריך ליסוב על הישות הזו שנקראת "ספר"; במקום לדבר על ההשלכות של "המצב" על ענף המו"לות, רצוי להחזיר את הדיון חזרה לקוראים ולסופרים, ולהבין איך המצב הזה משפיע עליהם בדיוק.

     

    חשבי, קוראת יקרה, שאת מחליטה לקנות לילדך ספר ליום הולדתו. את רוצה ספר מיוחד, ספר שיפתח את עיניו לעולם, שיחדד את סקרנותו, שהוא יזכור את תוכנו גם כשיגדל. מבעליה של חנות הספרים השכונתית את כבר לא יכולה לבקש עצה, כי היא נסגרה.

     

    לא נותר לך אלא לפנות אל מוכר באחת הרשתות, מבקשת ממנו המלצה על ספר, והוא ממליץ לך בכלל על... מחיר, נכון יותר על "דיל"! על שניים בעשר! כעבור שעה קלה את יוצאת מהחנות קצת מבולבלת, עם ארבעה ספרים, כמו שפעם היית יוצאת מהמשביר עם שקית של דוגמיות קוסמטיקה או גרביים במבצע. אז מה אם ילדך לא יאהב אף אחד מארבעת הספרים האלה.

     

    האם את זוכרת את הימים שהיית ילדה או נערה, יצאת מבית הספר לשוטט בחנות ספרים, והמוכר תמיד מצא בשבילך בדיוק את הספר שעליו חלמת? לשווא ניסיתי למצוא עבור בתי את "גן עדן לאישה" של אמיל זולה, בתרגומה היפה של עדה פלדור שיצא לאור רק לפני שלוש שנים. הוא אזל מהמלאי. לא משתלם היום להחזיק ספרים כאלה על המדפים. שבועות על שבועות חיפשתי, ומה לעשות שבתי רצתה דווקא את הספר הזה ולא את רבי המכר המוצגים לראווה.

     

    ואיך זה קשור לסופרים?

    ואתם, סופרים יקרים, לוחמיה של שפה ייחודית שקמה לתחייה, ומי שמגנים עליה בלהט במות כנסים ודיונים – הרי אתם יודעים שהקהל שלכם הוא לא רב, הוא קהל שחי בארץ קטנה, והוא הקהל היחיד שחולם וקורא בעברית. האם יצירותיכם חשובות בעיניכם כה מעט שאתם מניחים להן להימכר במבצעים משפילים, כמו היו תחתונים וגופיות מתוצרת סין?

     

    ואם יאמרו לכם שכך זה גם בארצות הברית, אל תשכחו שספר שיוצא לאור שם יכול להימכר בכל

    העולם, ואילו ספר שלכם יכול להימכר רק כאן. עברית איננה אנגלית. עם "דילים" כמו אלה שנהוגים כיום ברשתות הספרים, לא ירחק היום ונגיע לכדי מכירת ספרים במשקל?

     

    בסופו של דבר ספר אינו מוצר צריכה נסחר (קומודיטי) ככל האחרים. הוא כלי שדרכו עוברים ידע, חינוך, יצירתיות ומסרים שהקורא יכול לעבד ולהתמודד עמם באופן אינטימי ולהתפתח רגשית. הוא שער לעולם התרבות האנושית. יש לו ערך תרבותי וחברתי שעולה על סך מרכיביו. יש לו תפקיד פוליטי והיסטורי ייחודי. הוא מקור לחוויות ארוכות טווח ולעיבוד רגשי חוזר ונשנה.

     

    רוזלין דרעי עלתה ארצה בשנות ה-80'. היא בעלת תואר שני בספרות צרפתית, מרצה לספרות צרפתית עכשווית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומזה 13 שנה משמשת כנספחת לענייני ספרות ומו"לות במכון הצרפתי לתרבות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    החוק הצרפתי. מה זה אומר?
    צילום: מורן שביט
    לאתר ההטבות
    מומלצים