אובמה לא יוותר לכם

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לא יוותר לממשלת ישראל בנושא ההתנחלויות. גם הוא וגם מזכירת המדינה הביעו בצורה חדה וחסרת תקדים את נחישותם בנושא: "לא עוד לבנה אחת".

התנגדותה של ישראל לדרישה האמריקנית, עלולה להוביל למתיחות אמיתית בין ירושלים לוושינגטון, מתיחות כמותה לא ראינו זמן רב. בפגישתו עם השליח המיוחד, ג'ורג' מיטשל, צריך ראש הממשלה להציג אלטרנטיבה, פשרה, שלא רק תשמח את הממשל ותוביל להתקרבות בין הבירות, אלא גם תקרב אותנו לפתרון הסכסוך. פשרה זו היא חוק פינוי-פיצוי. במקום הקפאת התנחלויות, ישראל תוביל מהלך לפיו לראשונה מזה למעלה מ-40 שנה, ישובו מתנחלים מבחירה לתחומי מדינת ישראל.

לא בכדי בחר אובמה בהקפאת התנחלויות כנושא הראשון בדרישותיו כלפי ישראל. נושא זה נתפס בעיני הפלסטינים והעולם הערבי כראייה המרכזית לאי נכונותה של ישראל לסגת מיהודה ושומרון כחלק מהסכם שלום הכולל הקמת מדינה פלסטינית.

אם נסתכל על המציאות כפי שרואים אותה הפלסטינים, הרי שהסיבה ברורה. לאורך כל השנים, לא משנה מי ראש הממשלה, מי בקואליציה ומי המפלגה השלטת, המדיניות אחת היא: בנייה בהתנחלויות. מספר המתנחלים באיו"ש גדל תחת כל ראשי הממשלות. בזמן חתימת הסכם אוסלו חיו באיו"ש כ-220 אלף מתנחלים. כיום: כמעט 500 אלף, בתקופה שאמורה הייתה להוביל להקמת מדינה פלסטינית.

אפילו ממשלת שרון, שפינתה כ-8,000 מתנחלים מרצועת עזה, הוסיפה נטו של כ-50 אלף מתנחלים ביהודה ושומרון. אין פלא, אם כן, שהפלסטינים מאמינים שכוונתה האמיתית של ישראל היא למשוך זמן, להמשיך ולבנות, לקבוע עוד עובדות בשטח, חומה ומגדל. מאחז הופך להתנחלות, התנחלות גדלה לגוש, וגושים הרי אי אפשר לפנות.

אובמה יודע היטב שבאמצעות הישג בנושא ההתנחלויות, הוא יוכל לדרוש צעדים קונקרטיים גם מהפלסטינים וגם מהערבים. רק כך יוכל להחזיר את אמינותה ויעילותה של ארצות הברית כמתווכת לגיטימית בין הצדדים. אין המדובר בהפסקת התמיכה בישראל או בדרישה ממנה לשלם מחיר עבור האמריקנים.

מדובר בנסיון אמריקני אמיתי לעזור לישראל, ולהביא לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. זהו אינטרס ישראלי אמיתי.

אובמה בחר את נושא ההתנחלויות, גם כי הוא יודע שעל אף שהדעות בקהילה היהודית-אמריקנית חלוקות בנושאים כמו ירושלים, גבולות ופליטים, ישנו קונצנזוס או לפחות רוב משמעותי בקהילה בנושא זה: הקפאה. גם אם יישמעו קולות המבקרים את מדיניותו, היהודים יהיו מאחוריו בעניין זה. כ-78 אחוזים מיהודי ארצות הברית הצביעו ועודם תומכים נלהבים בנשיא. גם אם ינסו ראש הממשלה או שר החוץ להפעיל עליו לחץ דרך הקהילה היהודית, הרי שימצאו עצמם מעמיקים את הפער בינם לבין הממשל.

הפתרון: פינוי-פיצוי

אז אם אובמה לא יוותר, על ישראל להחליט בין תשובה שלילית בוטה, או הצעת אלטרנטיבה. אם מישהו שכח לרגע את גודל התלות של ישראל בארצות הברית, מספיק להיזכר שבזמן מלחמת לבנון השנייה נדרשנו לרכבת אווירית אמריקנית על מנת לספק תחמושת ללוחמינו. ברור הרי שעדיפה אלטרנטיבה. וזו קיימת. חוק פינוי-פיצוי במקום הקפאת התנחלויות, יכול להביא לסיפוק אמריקני, מחירו למדינת ישראל שולי, והוא אינו מהווה סיכון ביטחוני.

חוק זה מוכרח לכלול לפחות שני אלמנטים: תושבים ממזרח לגדר ההפרדה הבוחרים להעתיק את מקום מגוריהם לשטח מדינת ישראל זכאים לפיצוי, וקביעת תאריך פקיעה לאחריו לא יקבלו המתנחלים הנותרים פיצוי גם אם ישראל תחליט לפנותם.

ישראל יכולה לבקש את עזרתו של הממשל והקונגרס בתמיכה כלכלית ביישום החוק. המאבק הפנים-קואליציוני של ראש הממשלה יהיה פחות קשה, אף שלא יהיה קל. אחרי הכל, זוהי אחריותה של ישראל לתת לגיטימציה ופיצויים לאלו מבין המתנחלים שמעוניינים לחזור לתחומה. מבלי זאת, הם כלואים כשבויים על ידי מדינתם.

אלטרנטיבה ישראלית בדמות חוק פינוי-פיצוי תתקבל על ידי הממשל מכמה סיבות: בראש ובראשונה, אף אחד בוושינגטון אינו מעוניין בהתנגשות פומבית עם ישראל. לשני הצדדים יש הרבה מה להפסיד מהתכתשות שכזו. מה גם שהממשל ישמח מאד להימנע ממשא ומתן אינסופי על פרטי "הקפאת" התנחלויות, והעלות שבמאמץ לאכוף אותה.

בניגוד להקפאת ההתנחלויות, המשמר מצב בעייתי, חוק פינוי-פיצוי הוא צעד פוזיטיבי. אפילו אם רק עשרה אחוזים מהמתנחלים יחליטו לעזוב, בפעם הראשונה יחזו הפלסטינים בתנועת מתנחלים מערבה. האמריקנים יוכלו להצביע על כך שישראל מוכיחה במעשים שהיא אינה רואה את עתידה בהתיישבות ביהודה ושומרון, ובכך תרוסק תדמית הסירוב שנוצרה לה בנוגע לשלום.

מיקי ברגמן, יועץ מיוחד במכון אספן, שעובד בשותפות עם מחלקת המדינה האמריקנית בפיתוח הכלכלה הפלסטינית