שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שלוש שנים אחרי: האם ה-MLRS יירה שוב?
    הוא נחשב לאחד מכלי הנשק הקטלניים ביותר בלוחמת היבשה. ב-2006 נעשה בו שימוש לראשונה, דבר שגרר ביקורת קשה בעולם. האם גם במלחמה עתידית ייעשה שימוש ב"מנתץ"? בצה"ל סבורים כי אין מערכת מרתיעה יותר וכי לקחי לבנון הופקו. ביקור ראשון בגדוד "רעם", שלוש שנים אחרי המלחמה

    השימוש במערך פצצות המצרר MLRS ("המנתץ") הוא אחד הזכרונות הבולטים והשנויים במחלוקת ממלחמת לבנון השנייה. שלוש שנים אחרי המלחמה, ערך ynet ביקור ראשון בגדוד "רעם" האחראי על הפעלת האמצעי - הנחשב לאחד הקטלניים ביותר בלוחמת היבשה - ושוחח עם חיילים על הביקורת הרבה סביב השימוש בו.

     

    "צבא נבנה גם למלחמה קלאסית ולצורך כך יש לנו סל רחב של אמצעים, ואחד מהם הוא האמצעי שלנו. איני חושש שבגלל מה שקרה בעבר האצבע על ההדק תהיה קשה ובעתיד לא נקבל אישור. מי שיהיה צריך לשקול את הדברים, יעשה זאת ויקבל את ההחלטות הנכונות. צריך לזכור שמלחמה אינה דבר עדין, לפעמים הורגים בשביל לא להיהרג", אומר ל-ynet מפקד הגדוד, סגן-אלוף חן אלמוג.


    ה"מנתץ" בפעולה (צילום ארכיון: אביב דיבון, דובר צה"ל)

     

    MLRS היא מערכת שיגור מתנייעת בעלת 12 קנים, המסוגלת לירות 12 רקטות תוך דקה למרחק עשרות קילומטרים בעומק שטח האויב. בכל רקטה ישנן כ-600 פצצות קטנות המתפזרות ברדיוס של עשרות מטרים סביב המטרה ולכן אפקט האש שנוצר הוא רב עוצמה.

     

    בדצמבר 2008 חתמו 96 מדינות על אמנה בינלאומית נגד השימוש בפצצות מצרר, אך ארה"ב, רוסיה, סין, ישראל וכמה מדינות נוספות סירבו לחתום עליה. מנתוני האו"ם וארגונים בינלאומים עולה כי 98% מהנפגעים מפצצות אלה הם אזרחים וכי במהלך מלחמת לבנון השנייה התפזרו ברחבי לבנון כ-4 מיליון פצצות כאלה.

     

    יותר מ-20 אזרחים לבנונים נהרגו לאחר שוך הקרבות בין צה"ל לחיזבאללה כתוצאה מהתפוצצות נפלי המצרר, ובין ישראל והקהילה הבינלאומית ניטש ויכוח עז בנוגע לאישור שניתן לירי. שני קצינים בכירים מונו לבחון את השימוש ב-MLRS, וגם הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, נדרש לעניין. ועדת וינוגרד קבעה כי הבעייתיות של השימוש במצרר נובעת מפיזור הפצצות ומהעובדה שחלקן אינן מתפוצצות, נותרות בשטח, ועשויות לפגוע לאחר מכן בחפים מפשע. הוועדה קבעה כי יש לבחון מחדש את הכללים והעקרונות של השימוש בנשק זה בצה"ל.


    סוללת MLRS בימי מלחמת לבנון השנייה (צילום ארכיון: ניב קלדרון) 

     

    עם תום תחקירי המלחמה, הודו בצה"ל כי היו חריגות במתן האישורים, אך עצם השימוש בנשק היה חוקי. ישראל העבירה מפות של אזורי הירי ואף הדריכה את הכוחות הבינלאומיים כיצד לפרק נפלים שנותרו בשטח. למרות הביקורת סביב עצם השימוש ב-MLRS, סבור סא"ל אלמוג כי המנתץ הוא נשק אסטרטגי שעצם הימצאו גורם לאויב "לזוז באי נוחות".  

     

    בימים אלה עורכים לוחמי גדוד רעם אימון שגרתי ברמת הגולן. סא"ל אלמוג מבין היטב שהאתגר העיקרי שלו הוא לשמר את רמת המוכנות הגבוהה של הכוחות, מול העובדה שהמערך אינו מופעל בשגרה. "האימונים מפרכים. החיילים צריכים להתמודד גם עם אתגרים נוספים כמו האפשרות שיפגעו בהם וינסו לחטוף חייל תוך כדי ירי. הם גם מתורגלים בפעילות עם מסכות אב"כ, בפינוי פצועים ותרחישים מורכבים אחרים", הוא אומר. מטרתו היא להזכיר ללוחמיו בכל רגע, כי בידיהם "נשק שיכול להכריע מלחמות".

     

    מחוברת ההדרכה ועד לשדה הקרב

    בשל הקטלניות הרבה של הפצצות המשוגרות מתוך קני המנתץ - הנשק כלל לא היה אופציה לשימוש במבצע "עופרת יצוקה" והגדוד נערך לעימות נגד צבאות סדירים. המנתץ אינו רק מכונת ירייה משוכללת, הוא גם מאפשר איסוף נתונים על המטרות ולאחר מכן ביצוע ירי רציף בכל תנאי שטח ומזג אוויר.

     

    אל"מ ערן כץ היה אחד מאלה שפעלו להביא את ה-MLRS מארה"ב לישראל בשנת 1994. עבורו, השימוש המבצעי הראשון במערכת לפני שלוש שנים היה מעין סגירת מעגל. "זה החל כחיפוש למערכת נשק משלימה לתותחים המתנייעים והסתיים במערכת המנתץ, שניתן היה לרכוש אותה מכספי הסיוע של ארה"ב", הוא נזכר. "התחלנו ללמוד על מאפייניה של המערכת והתהליך כלל כתיבה של חוברות הפעלה ואחזקה".


    סא"ל אלמוג באימון (צילום: חנן גרינברג) 

     

    "זה לא היה דומה לשום דבר שהכרנו בעבר", מספר רנ"ג (מיל') ששון יוסף, שנמנה אף הוא על חברי המשלחת לארה"ב. סא"ל (מיל') מארק בנון, מספר שכבר בשלבים הראשונים היה ברור שמדובר במערכת בעלת עוצמה אדירה. "כאשר הגענו לארץ והתחלנו בתהליך הכנסתה לשימוש, ראינו את הדאגה בצד הסורי", הוא מוסיף.

     

    "אני לא צריך שום ייעוץ משפטי"

    הביקורת על הירי והנזקים הסביבתיים והאנושיים שהוא גורם מוכרת היטב לכל מי שבמערכת, אך סא"ל אלמוג סבור שעם כל הכבוד למבקרים, רק המשימה נמצאת מול עיניו. "הפקנו את הלקחים שלנו. יש לנו אמצעי לחימה מאוד משמעותי, מסוג שהמדינה שחותרת לשלום מחזיקה כדי להשתמש בו רק כאשר אין ברירה, לא בכדי לפגוע במי שלא רוצים. זה לא מיועד לאיומים מקומיים, אלא למקומות אחרים שרואים ומבינים איזה עוצמת אש קיימת כאן. אין ספק שזה מערך הרתעתי גם מבלי שירה ירייה אחת".

     

    מאז מלחמת לבנון השנייה הגבירו בצה"ל את המאמצים לצמצום הנזקים הסביבתיים שגורם ה-MLRS. קצין תותחנים ראשי, תא"ל דוד סויסה, אינו חושש שהביקורת תגרום לבכירי צה"ל להימנע מלהפעיל את הנשק בעתיד אם יהיה צורך.

     "המערך יבוא לידי ביטוי כי אנחנו עומדים בכל ההגדרות, לרבות צמצום אחוזי הנפל עד לרמה של אפס. כבר היום אנחנו עומדים במקום אחר בהשוואה למה שהיה במלחמה. נבדוק טוב את הנושאים הללו, יש לנו הגדרות ונעמוד בהן", הוא אומר.

     

    בין היתר, הרחיב צה"ל את ההצטיידות ברקטות מתקנות מסלול (רמ"מ) מתוצרת התעשייה הצבאית, על-מנת לדייק את הפגיעה במטרות ולצמצם את כמות הנפלים. מבחינת סא"ל אלמוג, כאשר יתקבל "האור הירוק" ללחוץ שוב על ההדק - לא תהיה שום סיבה לגל נוסף של ביקורת. "אני לא צריך שום יעוץ משפטי צמוד ושום סניגור. הנושאים האלה נידונים בדרגים למעלה. מג"ד צריך לאמן את החיילים שלו ולהכין אותם למלחמה, ולא לחשוב מה יגידו אחר-כך".

     

    "זאת מערכת שאמורה להגן על המדינה. אם יורים עליך - אתה תשיב אש כדי להפסיק את זה", מוסיף אל"מ כץ. "גם בפרספקטיבה של זמן, אני חושב שהצבא עשה עסקה טובה והביא מערכת מרתיעה מאוד שתדע לעשות את העבודה בזמן אמת".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סויסה. לא לאיומים מקומיים
    באדיבות ביטאון "ביבשה"
    עסקה טובה. כץ
    צילום: דודו אזולאי
    לא חושש, סא"ל אלמוג
    צילום: חנן גרינברג
    מומלצים