שתף קטע נבחר

נער מלוד שנשר מביה"ס: איך יעזרו לי הלימודים?

נתוני הזכאות לבגרות הראו ירידה מדאיגה - במיוחד במגזר הערבי. "היה חסר כסף בבית וכך מצאתי את עצמי עובד", סיפר ל-ynet נער בן 17 מלוד, שלפני שנתיים עזב את הלימודים ועבר לעבוד במוסך. תלמיד אחר: לא אכפת להם, סילקו אותי

הנתונים הקשים, שפרסם בצהרים (יום ה') משרד החינוך אודות הירידה התלולה באחוזי התלמידים הזכאים לתעודת בגרות, פסחה על אוזניהם של כמה בני נוער מלוד - שדווקא הנשירה מהלימודים נתפסת בעיניהם, באופן אירוני, כאחד משלבי הבגרות.

 

"פשוט חיכיתי להגיע לגיל המתאים. מראש ידעתי שבית הספר לא מסגרת בשבילי", אמר ל-ynet מוחמד אלברקה, בן 17 מלוד, שנשר לפני כשנתיים מהלימודים בבית ספר ומאז הוא עובד במוסך.

 "היה חסר כסף בבית וכך מצאתי את עצמי עובד. אין לך כסף, אתה לא שווה - זה כזה פשוט. החלטתי לעזוב, כי אפילו המצב של המורים היה לא טוב מבחינה כלכלית - אז בשביל מה אני צריך ללמוד. העדפתי לעבוד ולתת לאמא ואבא שלי. עכשיו כבר יש לי מוסך משלי, יש לי מקצוע. איך יעזרו לי הלימודים?"

 

למרות זאת, אלברקה לא מייעץ לאחריו לנהוג כמותו. "הייתי ממליץ לילדים שיישארו בלימודים, כי החיים קשים ומהר מאוד מבינים את זה. כשאין השכלה קשה להתנהל. אני הצטערתי שעזבתי, אבל לא הייתה לי ברירה", אמר.

 

פחות מ-32 אחוז זכאים

בקרב התלמידים הערבים, נתוני הזכאות לבגרויות מדאיגים במיוחד. 31.94% בלבד השלימו בגרות מלאה, כ-28% פחות משיעור הזכאים בקרב התלמידים היהודים. באסם אבו-לבן, רכז נוער בעמותת "אזרחים בונים קהילה" בלוד סבור כי מקור הבעיה בחוסר החשיבות שמייחס חלק מהציבור הערבי בעיר לתעודת הבגרות.

 

"יש ילדים שלא מבינים למה הם צריכים בגרות. שואלים אותי כמה אני מרוויח וכשאני אומר 4,000-5,000 שקלים הם צוחקים. הם מסבירים לי שאם יעבדו בעבודה פיזית - הם ירוויחו 7,000-8,000 שקלים. הבעיה במדינה שלנו היא שמורים, שכן למדו ואמורים להיות דוגמה, מרוויחים כל כך מעט וחלקם עובדים בשתי עבודות. הצעירים עושים אחד ועוד אחד ומבינים שעדיף להם לעבוד. אני בעצמי מנסה בעצמי להתפרנס ומתקשה, אז יש לי סימפתיה למצב שלהם", הוא מגלה.


 

הנשירה נובעת, לדברי אבו-לבן, משלל סיבות. "המצב הכלכלי מאוד גרוע. הנוער רוצה כסף כדי לקנות חולצות ובגדים יפים. הם אומרים, 'אני אלך לעבוד ואתן להורים שלי כסף כדי שישתקו, שלא יגידו למה הוא הולך לבית הספר'. הבנות נושרות כי הן מתחתנות מוקדם. אחר כך הן מתחרטות, אבל זה מאוחר מדיי. חוץ מזה, העבריינות והסמים מושכים את הילדים מחוץ לבית הספר".

 

רכז הנוער בלוד הוסיף כי לדעתו - יש מה לעשות: "בלוד אין מסגרות אחרי בית ספר, חוץ מהמועדון שלנו שהוקם על ידי עמותה - והנוער משוטט ברחובות. חוץ מזה צריך להחזיר למורים את הכבוד שלהם, שיוכלו להתפרנס. במגזר הערבי מעט מדברים על בגרויות, על החשיבות שלהן. זאת גם רשלנות שלנו".

 

עבור באסם אלברקה, אחיו הצעיר של מוחמד, זה כבר מאוחר מדי. הוא הצטרף לאחיו במוסך לאחר שבמוסד החינוכי בו למד לא עשו לו הרבה בעיות כשביקש לעזוב. "עשיתי קצת בעיות והמנהל אמר לי, 'קח את הילקוט שלך ולך הביתה'", הוא נזכר. "תפסתי את התיק ואמרתי - 'מספיק'. עכשיו אני לומד מקצוע. זה לפחות מכניס כסף. לפעמים אני חושב על לחזור ללימודים, אבל נהנה מהעבודה, חבל על הזמן. אני כבר מסודר בלי לימודים. לא חושב שאשלים בגרות".

 

גם ראעד, תושב העיר בן 17, לא נתקל בהתנגדות נמרצת מדיי מצד מערכת החינוך או משפחתו כשהחליט להפסיק להגיע לבית הספר לפני כשנה. "בבית הספר לא היה מה שצריך. היה חסר שם הכל. לא אכפת להם מהתלמיד - כלום. ברגע שיכולתי הלכתי. המשפחה שלי לא אמרה כלום ובבית הספר סילקו אותי כי הפסקתי להגיע".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"לא היתה לי ברירה"
צילום: גדי קבלו
מומלצים