שתף קטע נבחר

בחילות בוקר: מכתב לילד שלי שלא נולד

בעודי כותבת, אתה מדגדג לי את הבטן. אני מלטפת ולוחשת לך שאתה פרי מתוק של אהבה בלתי אפשרית, שעות חסד רבות כנגד כל הסיכויים. סיכויים קלושים אותם עקפת, פרצת מחסומים של הגנה, סכרים של גומי ושאר התקנים

בחילות של בוקר. הראש מסתובב, קרוסלת מרצפות ממנה אני רוצה לרדת. התקרה מעולם לא נראתה שקועה כל כך. מתנדנדת בין חוסר הבנה לחוסר יציבות מוחלט, עולה לבסוף על גלגל ענק של כאבי ראש. המתח שוב עושה ממני צחוק.

 

אני משכנעת עצמי שהאסלה יפה מאי פעם וממציאה את עולם מי הניקוז מחדש, בניסיון להרגיש פחות מגעיל.

 

וזה לא נגמר. כוחי הולך ואוזל לקראת הקאה נוספת. הבטן נפוחה. בחיוורון הזה אני מתיישבת לכתוב לו.


 

נמרוד,

 

כשתגדל, אל תשאל מדוע בחרתי דווקא בשם הזה. שאל אותי למה. כל מיני "למות" שרק מתחשק לך. אשתדל להעניק לך תשובות. יהיו ודאי סוגיות שלא אדע לפתור בעבורך, שאלות על צדק, למשל, גדולות מנשוא. סיבות שתיאלץ להבין. לאסוף ידע וללמוד דברים חדשים נוספים. אשמח ללמוד כיצד להיות לצידך.

 

בעודי כותבת, אתה מדגדג לי את הבטן. מאפשר לי להכיר בך מבעדה. אני יושבת, מלטפת ולוחשת לך שאתה פרי מתוק של אהבה בלתי אפשרית, אהבה שעטפה שעות חסד רבות כנגד כל הסיכויים. סיכויים קלושים אותם עקפת, פרצת מחסומים של הגנה, סכרים של גומי ושאר התקנים.

 

אספר לך שאת אביך אהבתי מאוד. שהיה זה הוא שלימד אותי להתקרב, להיכנע למלחמה ברגשות. לנפנף מולה בדגל לבן ולהודות שהכניעה היא כוח כשמדובר באהבה.

 

ואבקש שתבטיח לי לא לכעוס עליו.

 

לעד תהיה חלק בלתי נפרד ממחשבותיו, מגעגועיו. הוא ייקח אותך למשחקי הגמר החשובים, יישא אותך על כתפיו כדי שתוכל להביט יותר גבוה.

 

הוא לא מוכרח לגור איתנו כדי להיות.

 

מייחלת שתזכה במבטו, בעדינות העוטפת את עיניו. אני יודעת שבאמצעותה תוכל לכבוש כל מה שרק תחשוק.

 

אני מאחלת לך אהבה כנה ופתוחה, נמרודי. אחיזת ידה של זו שתנתק ראשך מדאגות. מישהי שבמחיצתה השאר יעצור מלכת.

 

שלרגע לא תחשוב שהבחילות האלה באות במטרה להוציאך מתוכי. הן טבעיות כמו הפחד מהעתיד לקרות. אני מעניקה לך בזאת רשות לפחד לפעמים. מבקשת שתזכור שהאומץ אינו נמדד בנצחונות, כי אם באמירת האמת. שתפנים שבעיות זקוקות לזמן כדי לשרוד. אל תקדיש להן את ההווה שלך והשתדל להפטר משליליות.

 

אני מדמיינת אותך בתלתלים שחורים קטנטנים, פרועים ושובבים, עם חיוך שיגשר בין עולמות. חיוך שלבטח ימיס אותי בכל פעם מחדש, גם בפעמים שתבעט חזק כמו עכשיו. פעמים שתתעקש להחליט בעצמך ולהוביל את עצמך אל המקומות הראויים.

  

דרכים רבות יהיו לי ולך, יחד ולחוד. אשתדל כמיטב יכולתי לשמור עליך ולגונן. לחבק ולפנק אותך, להציב גבולות ולהעניק בידך את הכלים הנכונים. אני מסוגלת לראותי נרגשת בכל טקס שיציין שלב נוסף בחייך, נמנעת מבושות, מנשיקות עם אודם בפומבי. גאה בבגרותך הערכית.

 

אני מבטיחה לקחת אותך אל רצועות החוף היפות ביותר ולספר לך שהקצף לעולם לא נגמר. שהים כל כך גדול כדי שנבין שהבעיות קטנות. מבטיחה לקחת אותך למקומות בהם שמי התכלת נראים נמוכים, מקומות בהם נוכל להקשיב לשקט ולהמציא לנו שקט משלנו.

 

באשר יהיה דע תמיד שאני ניזונה מאושרך, מהיותך התזכורת היומית שלי לתום, ליופי ולשמחת החיים.

ההוכחה שלי לכוח הבלתי נתפש של הקיום.

 

הבוקר נודע לי על קיומך. הוצפתי תחושות שלא ניתן להעלותן על הכתב, ובשבריר החלטה בחרתי להביא אותך לכאן. עם דמעות בעיניים, עם נטל האחריות. הפכת לחלק ממני, יצור קטן...


 

בחילה נוספת מבקשת אותי להניח לדף, לעט המשמש כיונת דואר הנושאת קולות ממני החוצה. בחילה שמרימה אותי מהספה שבסלון ומבקשת שאציץ בשעון הקיר.

 

ארבע דקות ו-37 שניות חלפו מאז מתן השתן.

 

את צבעי החיוורון מחליף פס ורוד אחד. אחד ולא שניים.

 

תוצאה שלילית.

 

הגלגל הענק נעצר. אני שבה להכיר בנשימותיי. מקמטת את המכתב, יוצרת כדור נייר שבשורותיו מילים מסחררות ומשליכה אל פח השירותים.

 

זה סתם וירוס, נמרודי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
אספר לך שאת אביך אהבתי מאוד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים