מצעד האהבה: הנבחרת שנכנסה לפנתיאון
המסלול שהחל בזימבבווה, הענף שהפך למספר 1 בישראל, האישיות של דודי סלע, הקאמבק של הראל לוי והמים השקטים של אייל רן. ויש גם אזהרה לרפאל נאדאל. סיכום סופ"ש מטריף
גם 24 שעות אחרי החגיגות הגדולות על הפרקט ביד אליהו, שנמשכו באוהל המכובדים בהיכל ומאוחר יותר גם במועדון הקלרה בתל אביב, קשה להירגע. האצבעות רועדות, המילים מהדהדות והראש לא מבין איך זה יכול להיות. ישראל הקטנה הביסה את המעצמה הרוסית ועלתה לחצי גמר גביע דייויס?!
אין אוהד ספורט בארץ שישכח את ה-10, ה-11 וה-12 ביולי. רגע לפני שמתפנים לחשוב על ספרד ורפאל נאדאל בחצי הגמר, נסכם בעשר הערות את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הטניס העולמי.
1. אי אפשר שלא להתאהב בה
על נבחרת הכדורגל שלנו, שתוצאותיה משתפרות לאורך השנים אך רמתה רחוקה מלהלהיב, כבר דובר ונכתב המון. קריסה ברגעי האמת ואי העפלה לטורנירים הגדולים הם עניינים שכיחים בענף. המקבילה מהכדורסל דווקא יודעת לנצח פה ושם ברגעי האמת, אבל גם היא חיה בעיקר על הזכרונות מטורינו 1979. ה-נבחרת של ישראל כיום היא נבחרת הטניס.
2. נבחרת מליגה אחרת
בטור שכתב כאן ביום שישי, הגדיר עודד יעקב את חבורת גיבורי הדייויס כ'נבחרת מליגה אחרת'. לא נותר אלא להסכים עמו. מה תגידו על נבחרת שרק בספטמבר 2005 עוד נאבקה על ההישרדות בבית 1 האירופי-אפריקני במפגש חוץ בזימבבווה, ואחרי ארבע שנים עברה מהתמודדות נגד הירידה לליגה השלישית לפיינל פור של הבית העליון?
ונתון נוסף שיעזור להבין את גודל הסנסציה: רוסיה, אלופת המפעל פעמיים בעשור האחרון, מוליכה את דירוג המדינות בדייויס עם 27,897 נקודות. ישראל הקטנה, בעקבות נצחונה על שבדיה בפברואר, דורגה שמינית עם 5,394 נקודות. הלב, הנשמה והיכולת על המגרש היו שווים הרבה יותר מ-22 אלף נקודות על הנייר.
3. דודי סלע נשמה
אחד הלהיטים ביציעי רמת השרון בשנים האחרונות הוא הקריאה 'דודי סלע נשמה'. אחת המעלות הגדולות של הטניסאי מספר 1 שלנו כיום היא שהוא כזה לא רק על המגרש, אלא בעיקר מחוצה לו. קשה שלא להתרגש ולהתרשם מהאישיות של הילד החביב מקרית שמונה, שגם אחרי שזינק מהמאייה הרביעית בעולם לטופ 35 בתוך שנתיים, נשאר אותו דודי נחמד, חם ופשוט מפעם.
מעבר לתהליך ההתבגרות שעבר והיה הגורם המרכזי לפריצה שלו בסבב ומעבר לכישרון האדיר של השלישי בעולם לנוער בזמנו, כיף לראות איך ההצלחה לא עולה לסלע לראש. אין זה פלא שבחגיגות הוא התבקש להצטלם ו/או לחתום על ידי כל מי שזז - מבלונדיניות מרשימות בבר ועד לאוהדים ואזרחים מהשורה.
4. הראל לוי חי ובועט
מה לא נאמר על הראל לוי. חוץ מלהאשים אותו בכישלון במו"מ עם הפלסטינים, הוא ספג כמעט כל השמצה אפשרית. אחרי שמחק בשבדיה את תווית הלוזר שהודבקה לו והעלה את הנבחרת לרבע הגמר, לוי לא נבהל מ-200 מקומות הפרש בדירוג מול אנדרייב, נתן משחק ענק וסלל את הדרך עם ניצחון ששינה כל תסריט המפגש הנוכחי.
לוי כבר לא יחזור להיות 30 בעולם, אבל הוא שב לשחק טניס שמזכיר את אותם ימים קסומים, ימי הנצחונות על פיט סמפראס, אנדי רודיק ומייקל צ'אנג. הפציעות הקשות שעבר לא איפשרו לו לחזור לדירוג מפעם, אבל לוי חזר לרגש כמו אז. בסוף השבוע, עם רבבת צופים על הרגליים שקוראת בשמו, הוא קיבל את ההערכה לה היה ראוי.
5. הקאמבק של אנדיוני
גם אנדי רם ויוני ארליך ראויים לנתח נכבד של ריספקט. היסטוריית מפגשי הדייויס בפרט והטניס בכלל מלאה בדוגמאות של שחקנים שלא סגרו משחק, איבדו את הראש וקרסו. הפסד שלהם בשבת, אחרי שאיבדו שתי נקודות משחק במערכה השלישית ונגררו לחמישית, יכול היה לשנות את המומנטום של המפגש כולו. אבל רגע לפני שזה קורה, 'אנדיוני' נתנו פוש אחרון וקינחו את הסנסציה עם ניצחון דרמטי.
רם וארליך, נזכיר, חגגו ניצחון שמיני ברצף בדייויס, מאז ההפסד הביתי המפורסם לבריטניה במרץ 2005 (זוכרים את אלה שזלזלו בזמנו באנדי מארי? היום הוא 3 בעולם). בלי קשר ליכולת על המגרש, טוב שארליך, המצטיין התורן, סוף סוף דיבר והשתיק את כל הדיבורים על משבר ופרידה בין השניים. יוני הבהיר כי הוא מבין את רצונו של רם להעפיל למאסטרס יחד עם מירני, הסיבה בגללה השניים לא משחקים ביחד בחודשים האלה. כבר בתחילת 2010 (אם לא לפני), נשוב לראות את הצמד הישראלי הטוב בכל הזמנים יחד על המגרש, גם בסבב.
6. יש קפטן לספינה
לכל הכותרות והפלאשים, כרגיל במקרים האלה, זוכים השחקנים. אבל מאחורי ההישג המדהים יש איש נחבא אל הכלים שראוי ללא פחות קרדיט. קוראים לו אייל רן והוא הקפטן השקט והיעיל של הנבחרת. האיש שלקח את תפוח האדמה הלוהט בימי 'מרד הטניסאים' (המשבר בו השחקנים איימו לא להופיע למפגש בגלל מחלוקת על פרמיות עם האיגוד) והוליך את הנבחרת מזימבבווה עד הלום. רן והמאמן החדש נועם בר מוליכים את ישראל לגבהים חדשים ומוכיחים שאפשר להיות מאמן לאומי גם בלי רעש, צלצולים ותקשורת מלטפת.
7. גם איגוד הטניס קפץ כיתה
אחרי החגיגות והריקודים, הגיע הזמן לתת מילה טובה גם לאיגוד הטניס. היו"ר מיכאל קליין והמנכ"ל משה חביב שחו נגד הזרם ולמרות כמה רגעים לא נעימים במאבק מול מרכזי הטניס ברמת השרון (כולל איומים על חייו של קליין, שהגיש תלונה במשטרה), הלכו כל הדרך על הימור העברת הביתיות ליד אליהו. האווירה בהיכל נוקיה והתוצאה הסופית השתיקו כל ביקורת על 'אובדן היתרון הספורטיבי' והראו שגם במחוזותינו אפשר להרים אירוע ספורט אמיתי וליהנות ממנו עד הסוף.
8. ספורט 5, פלוס מינוס
אלו שלא התמזל מזלם ליהנות מהסנסציה בהיכל, עקבו אחר המשחקים בטלוויזיה. מהמעט שראיתי בשידורים החוזרים ומההרבה ששמעתי ממכרים שעקבו אחרי השידורים, מגיעה מילה טובה לערוץ הספורט על השדרוג בהעברת המפגש הנוכחי. סוף סוף ראו את הכדור, הצילום היה באיכות גבוהה וכך גם הסטטיסטיקה שליוותה את המשחקים. אלא שכרגיל, לא הכל ורוד, וגם הפעם היו לא מעט שסבלו מהיציאות הלא ברורות של שלמה צורף.
טארפישב בהיכל. לא זז מילימטר (צילום: אלי אלגרט)
9. טארפישב, אתה חי?
לא נעים מקפטן רוסיה הוותיק, שמיל טארפישב, שנראה איש חביב וספג את אחד ההפסדים המביכים בתולדות נבחרתו. בדצמבר 2006 ראיתי אותו בגמר הדייויס במוסקבה בין רוסיה לארגנטינה, ומאז נדמה שהוא לא הניד עפעף או זז ממושבו. כך גם במפגש הפדרציה של רוסיה בארץ וגם בסופ"ש האחרון. אפילו בדרמה מורטת העצבים בזוגות, הוא נשאר בפוזה הקבועה על הספסל, רגל על רגל, בלי לקום או לזוז מילימטר. איש מיוחד, עמוס בתארים והישגים ברזומה, אבל מוזר.
10. נאדאל, אל תזלזל
אחרי שנירגע קצת מחגיגות ההישג האדיר, ניאלץ להתחיל להתכונן לתחנה הבאה במסע החלומי, ספרד. אז נכון שגם לפני שבדיה ורוסיה לא האמנו שהנבחרת שלנו תעבור את המשוכה, אבל הפעם זה באמת נראה בלתי עביר. בטח אם רפאל נאדאל יתאושש מפציעתו וישוב למדי מחזיקת גביע דייויס. אבל אחרי מה שקרה לסאפין, רפא, מומלץ לך לא לזלזל בחיות הדייויס בכחול-לבן.
