אבי לא נוהג לזמזם לעצמו

עָבִינוּ שְבַּשָמַייִם

אָבִי, לֹא נוֹהֵג לְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ.

הוּא אֵינוֹ מִתְגַלְגֵל מִצְחוֹק,

כּוֹשֵל בְּגִיחוּכִים.

גָם אֵינוֹ מַבְחִין בְּבְּכִי

אָבִי,

תָלְמִיד גָרוּע שֶל מָצַבֵי רוּחַ

חֵלְקֵי חִילוּף

אֲנִי אוֹהֵבֶת אוֹתְךָ,

כְּפִי שְאוֹהֲבִים חֲלוֹם.

צוֹחֶקֶת לְיָדְךָ כְּמוֹ יְלָדִים.

מְדַלֶּגֶת, מְרֻצָּה מִן הָאֲוִיר.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה

אֲנִי מְסֻגֶּלֶת.

כְּשֶׁאַתָּה מִשְׁתַּדֵּל,

הוֹ, אָז,

אֵין לִי צוֹרֵך לְהָצִיףְ אֶת הַגָזִים בְּמִילוֹתַיי.

אֲנִי מוּכָנַה לִבְהוֹת עָבוּרְךָ,

לָתֵת לְמָחְשָבוֹתֵיך אֶת הַגוֹרָל הַאֵפְשָרִי,

לָנוּחַ.

הִנֵה אֲנִי, נִשְמֶרֶת לְמַעֲנְךָ.

אֵין לִי זִיכָּרוֹן בְּלִי שְתֹאַהֲב אוֹתִי.

רונה נבון, בת 24, תושבת כפר סבא, עוסקת בתיאטרון שירה וחינוך. מופיעה מזה שנתיים בערבי שירה ותיאטרון מטעם אגודת הסופרים