די לכיבוש (העולם)

זה קרה באמצע מלחמת לבנון השנייה. לחיל-האוויר חסרו פצצות מסוג מסוים, וגבי אשכנזי, אז מנכ"ל משרד הביטחון, התקשר לראש משלחת הרכש של המשרד בניו-יורק, כדי לזרז את הגעתן לארץ. "אני בקנדה", השיב לו האיש. "מה אתה עושה שם?", תהה אשכנזי, "יש בארץ מלחמה". "נסעתי לאירוע משפחתי", השיב השליח, "גם הסגן שלי פה איתי".

הפצצות הגיעו בסוף, אבל מי שעוד נזקק להוכחה שהגיע הזמן לרפורמה דחופה ומקיפה במשלחות הרכש הגדולות והיקרות של משרד הביטחון ברחבי הגלובוס, קיבל אותה. חמש משלחות רכש מרכזיות בכאלה ישנן, בארצות־הברית, צרפת, גרמניה, הודו ובמדינה נוספת במזרח הרחוק. לצידן פועלות משלחות מצומצמות במדינות נוספות, שמטפלות ביצוא הביטחוני. בחלק מהמדינות מכהן גם נספח צבאי, שאמור אף הוא לעסוק ביצוא ביטחוני.

רק בארה"ב מונה המשלחת 211 עובדים, מתוכם 38 שהגיעו לשם במיוחד, ועולים למשלם המסים 200 אלף דולר בשנה כל אחד. בדיקה עלתה שלא תמיד דוברים העובדים את שפת המדינה שאליה נשלחו. אז איך זה שהמשלחות עדיין קיימות, מה הקשר לעובדה שמכהנים בהן בכירים במשרד הביטחון, ומי בכלל עוד צריך אותן?

• הסיפור המלא – בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"