פינוי מאחזים - לסדום היינו?
כשמערכת המשפט נוטלת לעצמה חירות לעסוק בשאלות פוליטיות כמו פינוי מאחזים, נדמה שאנו כפופים לחוקי סדום, שבה החוטאים היו הצדיקים דווקא
על פי החלטת בג"ץ נדרשת המדינה לפרק את המאחז ה"לא חוקי", היובל, שליד היישוב עלי, וכך יגורשו מביתם אלמנתו ושני יתומיו הקטנים של רס"ן רועי קליין ז"ל.
קליין שירת כקצין כשנהרג במלחמת לבנון השנייה כאשר קפץ על רימון שהשליכו כוחות חיזבאללה, וכך הציל את חיי חייליו. על מעשה נאצל זה הוא זכה לעיטור העוז, והצטרף לפנתיאון הגבורה הישראלי. סביר מאוד כי אפילו במקום מנוחתו, קרסו עליו השמיים כשהגיעה אליו הידיעה אודות ההחלטה האכזרית והאטומה הזו. הוא ודאי מתקשה להאמין כי לאחר שהקדיש את זמנו ואף את חייו למדינת ישראל, כזה יהיה גורל משפחתו.
אך זהו פרי הבאושים של מערכת המשפט הפוליטית של מדינת ישראל. לא כאן המקום לדון בשאלת החוקיות של המאחז, כי הנושא העיקרי כאן אינו משפטי. זאת יודעים כולם, החל מנשיא ארצות הברית דרך שופטי בג"ץ וכלה באחרון נערי הגבעות המתנחל זה עתה בנקודה נוספת בשומרון. מדובר בשאלה פוליטית מובהקת שאין מקומה בבית המשפט.
כשהכריע בית המשפט שהוא דן בשאלות אלה, מתוך מדיניות משפטית פוליטית, הוא הפך את עצמו לצד במערכת. ככזה הוא גם הצליח לספק את הסחורה המבוקשת.
על כן "שלום עכשיו" קיבלה מעמד של תובע לגיטימי בבית המשפט, למרות שאין לה כל קשר לאדמות הנדונות. זו תנועה פוליטית מובהקת, ארגון קטן שמקבל מבתי המשפט מעמד על של נציג המוסר והצדק. כך הפכו רועי קליין ומשפחתו לעברייני בנייה מהזן הנחות ביותר.
משפחת קליין אינה סתם עבריינית בנייה, אלא מתנחלת. המתנחל רועי קליין היה בחור צעיר חדור תחושת שליחות למען עמו ומדינתו, ולכן הקדיש את חייו לצבא. במקביל בנה את ביתו על גבעה שוממת בשומרון. כתלמיד מצטיין בטכניון שעתידו המקצועי מובטח – היה יכול להתרכז בעצמו ובעתידו, כצעירים רבים בארץ ובעולם. אולם הוא לא נהג כך אלא החליט לחיות חיי הגשמה. לכן הוא מרגיז, מאיים ומערער על עולמה התרבותי של מדינת תל אביב, ועל כן משפחתו מועמדת לגירוש.
בעיר סדום הידועה לשמצה, התנהלה מערכת חוקית מסודרת שתכליתה מניעת עזרה לחלשים. העבריינים נענשו בכל חומרת הדין משום שהיו טובים מדי, ולכן מפחידים ומאיימים. בסדום הכל היה חוקי, למרות שהמערכת כולה היתה מושחתת ולא מוסרית מיסודה.
מערכת המשפט במדינת ישראל דנה דין צדק ומגנה על החלשים כל עוד היא עוסקת בשאלות המשפטיות המובהקות שבין אדם לחברו ובין אזרח למדינתו. אולם כאשר היא בוחרת להתערב גם בנושאים פוליטיים, היא נוהגת כמנהג סדום: הופכת את הטובים לרעים ואת התוקפנים למותקפים.
כך קרה עם שי דרומי, שהגן על עצמו והפך לנאשם. כך נהגו בשוטרים שעצרו בגופם את הפורעים במהומות 2000 והפכו לנחקרים בוועדת אור. כך גם בנוגע למשפחת קליין בפרט ולמתנחלים בכלל.
אמונתו התמימה והטהורה של קליין, אורח חייו ומותו מהווים מגדלור של ערכיות ומסירות בלתי מוכרת ולכן מאיימת. כך הוא הפך יחד עם חבריו המתנחלים לנאשמים ולפורעי חוק. כבסדום כך במדינת ישראל השופטת את מתנחליה – תמיד ניתן למצוא את הסעיף החוקי המרשיע המבוסס על מדיניות פוליטית לא מוסרית, שרואה בניסיון ליישב את יהודה ושומרון פשע יסודי שאין לו תקנה.
אנשי היושר והמוסר המעטים בסדום ודאי התאמצו שלא לקיים את חוקי סדום שנכפו עליהם, ובניגוד לחוק התאמצו בכל מאודם לעזור לחלש הנדכא והמיוסר. כך מוטל על כל רודפי הצדק והיושר - לעשות ככל הניתן לא לאפשר את פשע החרבת ביתו של גיבור ישראל רועי קליין יחד עם שאר בתי מאחז היובל.
