דה וינצ'י תגיד

דה-וינצ'י תגיד

"דֶה-וִינְצִ'י תַּגִּיד" הִיא מְבַקֶּשֶׁת בְּקוֹל מְהֻסֶּה

"תַּגִּיד תֵּה אוֹ קָפֶה?"

חוֹשֵׁק בְּאַבְקָנֶיהָ שֶׁל דְּמוּת נָשִׁית מְתֻזְמֶרֶת פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת

דֶה-וִינְצִ'י פּוֹעֵר אֶת פִּיו - וְקוֹפֵא

מְקָרְרִים לְבָנִים אוֹ כַּלְבֵי פּוֹיְנְטֶר חוּמִים - לֹא בָּרוּר - רָצִים בִּ

שְׂדֵה חַרְצִיּוֹת לְכִוּוּן עַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת הַתְּמוּנָה אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת

גַּם כַּאֲשֶׁר הָעַיִן נוֹתֶרֶת מֵאָחוֹר לְלֹא קוֹל

כִּסֵּא קַשׁ עַל מִרְפֶּסֶת קִדְמִית בְּבֵית עֵץ לֹא מִכָּאן מַתְחִיל לַ

נּוֹעַ קָדִימָה וְאַחַר כָּךְ לְאָחוֹר וּמַהֵר יוֹתֵר עַד שֶׁהַדְּמוּת הַ

יּוֹשֶׁבֶת בּוֹ נָמוֹגָה בְּאוֹר עַז שֶׁל שְׁעַת לֹא עַרְבַּיִם

לְאַט יָנוּעַ שִׁיר לְלֹא צֶבַע צוּרָה אוֹ גַּלְגַּל יִתְנַהֵל לְאִטּוֹ

בְּמַעֲלֶה רְחוֹב צַח וְתָמִים יְבָרֵךְ כָּל מְכוֹנִית חוֹנָה לִצְדָדָיו וְ

עֵינָיו יָתוּרוּ אַחַר דְּמוּת לְעַצְמוֹ לֹא מַעֲלֶה בְּשׁוּרוֹתָיו תְּנוּעַת

מַתֶּכֶת

בְּלִיתָּוִית אֵיכוּתִית עַל קוֹלָב בַּחֲנוּת מִתְאוֹשֶׁשֶׁת מִמַּשְׁבֵּר זֶהוּת וְ

עוֹמֶדֶת כִּמְעַט כְּמוֹ נַעֲרָה בְּתַחֲרוּת נְעִיצַת גִּלְדֵי קֶרַח בְּאֶמְצָעוּת

עֵינֵי בְּנוֹת עֶשְׂרֵה: "דֶה-וִינְצִ'י...." הִיא מְבַקֶּשֶׁת שׁוּב

דורי טרופין, משורר, איש תקשורת ומחשבים. פרסם בכתבי עת ספרותיים רבים, ביניהם "עכשיו" ו"סימן קריאה", וכן בעיתונים יומיים. מספריו: "החיים בשוקולד" (עכשיו, 1997), ו"אריוס" (עקד, 1983)