מה כל כך נורא ביותר מדי אינטימיות?

כשסיגלית ודוד, בני זוג בעלי מקצועות חופשיים, בשנות הארבעים המוקדמות לחייהם, הגיעו לטיפול היה נדמה שהתקשורת ביניהם מצוינת: במהלך הפגישה הם החזיקו ידיים והתבוננו אחד בשני כל כמה רגעים. היה ברור כי הם מכירים אחד את השני בפרטי פרטים: דוד הסביר מה מתסכל את סיגלית במקום עבודתה, סיגלית תיארה במדויק את הקושי שדוד חווה עם מות אביו. כשסיגלית דמעה, דוד מחה את דמעותיה בעדינות ונראה היה כי הוא עצמו מוצף בעצב נוכח הרגשתה. נראה היה כי מערכת היחסים ביניהם מעולם לא כללה ביקורת, פגיעה או השפלה. בירור קצת יותר מעמיק גילה כי סיגלית ודוד עושים הכל - אבל ממש הכל - ביחד, ושהקרבה ביניהם כה גדולה עד שלא נותר להם מקום או פנאי לאנשים אחרים, וגם לא להתבודדות ולעצמאות, מצבים הדרושים לקיום רגשי מאוזן.

מרבית התלונות של זוגות הפונים לטיפול עוסקות בהיעדר אינטימיות, ומרבית הטיפולים וספרי העזרה העצמית מוקדשים לאפשרות לשפר את האינטימיות ולהגביר את הקירבה בין בני הזוג, אבל יש זוגות שהבעיה שלהם נובעת דווקא מן המצב ההפוך: יש ביניהם יותר מדי אינטימיות. בני הזוג מתפקדים כספקים הבלעדיים של כל הצרכים האנושיים: הם המאהבים זה של זה, ורק הם החברים, השותפים ואפילו ה"הורים" זה של זה.

מה זה יתר אינטימיות?

נהוג למנות שישה מאפיינים, המבדילים בין יחסים אינטימיים לאחרים: במערכת יחסים אינטימית בני הזוג יודעים יותר אחד על השני, והידע הזה כולל מידע שאיננו חשוף לאנשים אחרים; הקשר הרגשי והדאגה זה לזה חזקים יותר; יש בין בני הזוג תלות והדדיות רבה יותר; הם נוטים להתייחס ל"אנחנו" ולא רק ל"אני"; יש ביניהם יותר אמון וציפייה שבן/בת הזוג יתייחסו אליהם באופן הוגן, חם ומכבד; מערכת היחסים ביניהם מתאפיינת במחויבות גדולה יותר ובציפייה להשקעה רגשית יציבה ומתמשכת.

יחסים שהם "יותר מדי אינטימיים" מתאפיינים בכל התכונות החיוביות הללו, אך בנוסף להן מתקיימת הסתגרות בתוך המערכת הזוגית, כאילו שהיא תשלים את כל החסרים האישיותיים של כל אחד מבני הזוג ותספק אהבה בלתי מותנית, טיפוח והגנה. כיוון שהציפיות הללו מבני הזוג וממערכת היחסים אינן ריאליות הסיכוי להתאכזב גדול.

יתר אינטימיות כרוך באובדן הגבולות בין בני זוג, ומעיד על בעיות קשות של חוסר ביטחון, חרדה וערך עצמי נמוך אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם. ממש כמו הקיצוניות המוכרת יותר - היעדר אינטימיות וניכור בין בני הזוג - גם יתר אינטימיות עלולה להוביל לשבר ביחסים.

לקחת פסק זמן

במערכות יחסים בהן נעדרת האינטימיות, בני זוג מתקשים לשוחח אחד עם השני, בעיקר בשעת מצוקה ובעיות. אחת הנטיות המוכרות בקשרים כאלה היא ההימנעות אחד מהשני בשעת קושי. כשבני זוג כאלה נתקלים בקושי במערכת היחסים ביניהם, הגבר יכול לבחור, למשל, לצאת מהבית וללכת לחברים "עד יעבור זעם". עם שובו הוא עלול למצוא את אשתו סגורה, לא מתקשרת וקשה להשגה. על אף שהימנעות מקשר במצבים אלה היא כמובן שלילית, הימנעות כשלעצמה איננה בהכרח בלתי בריאה. האפשרות לקחת פסק זמן זה מזה, לחשוב ולעבד את מה שקורה, קודם כל ביניכם לבין עצמכם, יכולה להוביל לפתרון חיובי. פסק זמן קצר של חצי שעה, שעתיים, יום או יומיים, יכולים לאפשר לכל אחד מבני הזוג להבין מה קורה, מה הוא או היא מרגישים ומה הם רוצים מבני הזוג - רגשות שבתוך עננת הריב אינם מובנים. בני אדם עצמאיים זקוקים לא רק לקשר עם אחרים אלא גם לקשר עם עצמם. מה שנראה לעתים כחשש מאינטימיות, יכול להיות ביטוי חיובי: אם הקרבה רבה מדי, "דביקה" מדי, חודרנית מדי, העצמי מרגיש ב"סכנה" ומסמן מחדש את הגבולות שלו. אינטימיות בריאה היא אינטימיות דינאמית, כזו שיש בה תנועה תמידית בין קרבה ומרחק. הקדשת זמן לעצמי וזמן לאנשים שאינם בן הזוג שלי, חשובה ל"הטענה מחדש" של העצמי, ולהפחתה מהעומס המוטל על הקשר הזוגי.

"פגשתי מלאך"

כמו שאין אנשים מושלמים או הורים מושלמים, אין אינטימיות מושלמת. אינטימיות טובה ובריאה היא זו שנותנת מקום לאכזבות הבלתי נמנעות של החיים המשותפים, אכזבות שמתאזנות בעזרת חוזקו של הקשר ורגעי ההנאה הרבים שבו. קשר טוב הוא לא קשר מושלם, וציפייה למושלמות של הקשר עלולה לפגוע ביכולת לקבל רגעי משבר במהלכו.

כשאלי וויקי פנו לטיפול, רק שלושה חודשים אחרי שנישאו, ויקי טענה כי היא רוצה להתגרש, והציגה באכזבה קשה ובזעזוע את העובדה שבחופשה האחרונה אלי רב איתה ויצא מהחדר בכעס. ויקי עלתה לארץ בגיל 30 בעקבות הקשר עם אלי, והותירה חיים שלמים מאחוריה. כאן היא הקדישה את כולה לאלי, לא פיתחה קשרים חדשים ולא השתלבה מבחינה מקצועית, על אף שהייתה אחות בית חולים בעלת ניסיון. כשנשאלה מה גרם לה לנטוש את חייה הקודמים בשביל הקשר עם אלי, אמרה: "פגשתי מלאך. כשהכרתי את אלי היה נדמה לי שמצאתי את הניגוד המוחלט לאבי ולבעלי הראשון. הוא היה עדין, קרוב, זמין, רגיש, יכולנו לדבר על הכול והוא טיפל בי למופת". אולם לאחר אותו אירוע בחופשה, השוותה ויקי את אלי לאביה האלכוהוליסט ולבעלה הראשון, והשתמשה במילים "טראומה" ו"אלימות" כדי לתאר את המריבה ותוצאותיה. היה ברור שהציפייה של ויקי שאלי שיספק את כל צרכיה, שיהיה כולו טוב ולעולם לא יכעס ולא יהיה מתוסכל, הכניסה את אלי למצב בלתי אפשרי: כל ביטוי של שוני או מרחק נתפס בעיני ויקי כאלימות והפך את אלי לאחד מה"אנשים הרעים" מעברה של ויקי. כשהכנסנו את האירוע לפרופורציות, וראינו כיצד האירוע תפח לממדי ענק, כיוון שהושווה לאירועים מעברה של ויקי ולא עלה בקנה אחד עם הפנטזיות שלה על מושלמות הקשר, היא הבינה שחוסר השלמות הוא חלק חיובי מהיחסים. אלי יכול היה להרגיש אשם פחות על היותו בלתי מושלם.

הכותבת היא פסיכולוגית