בדיחה של מאסטר
ביל מאסטרס, תסריטאי "סיינפלד", "מרפי בראון" וסדרות אמריקניות נוספות, חושף בראיון מיוחד ל-ynet סודות מאולפני הצילום, מספר על דעיכת הז'אנר לטובת הריאליטי ותוהה איך קרה שבמדינת היהודים אין יותר סיטקומים
סדנאות תל-אביב - לוס אנג'לס השנתיות שנפתחו אתמול (ג') בסינמטק תל-אביב זימנו אליהן לא מעט אנשי מקצוע בעלי שמות עולמיים מתחום הקולנוע והטלוויזיה, הרצאות וכיתות אמן ליוצרים מקומיים.
בין האורחים נמצאים בימים אלה בישראל יוצר "סקס והעיר הגדולה" דארן סטאר, נינה טסלר, נשיאת חטיבת הבידור של CBS, הבמאי ג'רי לוין ("שיקגו הופ") ועוד. בנוסף נמצא אצלנו ביל מאסטרס.
מאסטרס. אחד מהאבות של "סיינפלד". שיתוף פעולה והצלחה מסחררת
מאסטרס (59) החל את הקריירה בכלל כקומיקאי. עם השנים עבר לכתיבה ובשנות ה-90 תיפקד כתסריטאי סיטקומים במשרה מלאה. הוא כתב ל"סיינפלד", "גרייס על הכוונת", "מרפי בראון" ועוד. בשבוע הבא (ב') הוא יעביר סדנת כתיבה.
"רוב התוכניות שוכרות כצוות כתיבה בין שישה ל-12 כותבים", הוא מספר בראיון ל-ynet. "אנחנו מתחילים לעבוד ביוני לקראת עונת הסתיו, כשהתסריטאי הראשי שהוא לרוב גם יוצר התוכנית מכנס את כל הכותבים לישיבה בה יושבים ומדברים על התוכנית. כולם זורקים רעיונות, ובהמשך עוברים לעבודה על כל פרק בנפרד. השלב הבא הוא כבר חלוקת המשימות לכותבים".
נשמע כמו סוג של עורך עיתון.
"בדיוק. אבל היוצר הוא גם מי שמתקשר עם רשת השידור והבירוקרטיה שהיא מכתיבה. ב'סיינפלד', למשל, היוצר ("Show Runner") הוא מי שהתקשר ל-NBC כדי להגיד להם 'יש לנו סיפור בו כל הדמויות מחכות להזמנה במסעדה סינית'. התגובות מהרשת יכולות להיות 'תוודאו שלקרמר יש מספיק דברים לעשות', הכל עובד בדיאלוג רצוף.
סיינפלד. העבודה ממשיכה במהלך העונה והכותבים "ממתיקים" את הפרקים
"המטרה היא, כשמתחילים לעבוד כאמור ביוני, היא שעד סוף חודש יולי יהיו כמה שיותר פרקים מוכנים. ברגע שההפקה יוצאת לדרך, בין אוגוסט לפברואר, הזמן מאוד דחוק. יש 22-25 פרקים לעשות, וכל אחד לוקח שבוע להפקה ועוד כמה שבועות של פוסט פרודקשן".
מפעלי סיטקום בע"מ
הכתיבה נמשכת, לדברי מאסטרס, גם תוך כדי הצילומים. "בזמן הצילומים עבודת התסריטאים מתחלקת לשניים", אומר מאסטרס. "לעבוד על שיפוץ הפרק שמצולם באותו שבוע ולהמשיך לעבוד על כתיבת פרקים חדשים. זה כמו רכבת נוסעת, אי אפשר לעצור את זה.
"פולישוק". "מוזר שאין אצלכם הרבה סיטקומים" (צילום: עודד קרני)
"חוץ מזה, השואוראנר גם עובד על הפרקים שכבר צולמו. זה נקרא 'להמתיק' את הפרק. זה בעיקר מתבטא בעריכה נכונה, סאונד, דברים כאלה. בסוף השבוע נגמר הפרק, ובשבוע שאחרי מתחילים לעבוד על פרק חדש".
עד כמה הרשת מעורבת בתהליך?
"לכל תוכנית יש נציג מהרשת שאחראי עליה. הרשת היא סוג של הקונה, ותהליך היצירה הוא שיתוף פעולה בין אנשים. תמיד יש קצת מתח, אבל לרוב כולם מסתדרים, כי כולם רוצים בהצלחת הסדרה".
מה הסוד לסדרה טובה?
"דבר ראשון, זה צריך להיות מצחיק. הדמויות צריכות להיות מעניינות, הסיטואציות צריכות להיות מבדרות, חייבת להיות אחיזה במציאות. בסיינפלד היה לנו כלל - הסיפור היה חייב לקרות לך. זה מציב את הרף מאוד גבוה והסיפורים לא היו יכולים להיות מגוחכים לחלוטין. בעונה רביעית היה לנו פרק על ילד הבועה, למשל. זה נשמע מופרך, אבל הכל שם היה מבוסס על משהו שקרה לאחד הכותבים. זה התחיל באמת מסיפור אמיתי".
התיישנות הצחוק
במשך השנים, וזו עובדה ידועה, הפכו הסיטקומים האמריקאים לאחת ההצלחות הגדולות בבידור הטלוויזיוני בכל העולם, מאסטרס לא יודע לשים את האצבע על הסיבה המדויקת לכך. "אני חושב שההומור האמריקאי עובד טוב. אצלכם בישראל אין הרבה סיטקומים, וזה די מוזר. באמריקה קומדיה תמיד היתה משהו מאוד יהודי, ההומור האמריקאי מבוסס ממש על יהדות, ואין לכם תירוץ לא להיות מצחיקים. אתם מדינה מלאה ביהודים, קדימה".
מה דעתך על האמירה שהסיטקום מת?
"אני לא חושב שהוא מת, אבל ללא ספק הוא בתקופת רגיעה. תקופת השיא היתה בערך לפני עשור, אבל אני חושב שפשוט לאנשים נמאס. עומס התוכניות יצר אווירה מיושנת וחוסר ביקוש לסיטקומים.
בנוסף, היום יש מגמה ברורה להוריד עלויות ולא לדאוג לשידורים חוזרים וחיי מדף ארוכים. למשל ריאליטי, 'אמריקן איידול' למשל. מדובר בתוכניות זולות יחסית להפקה ואף אחד לא ירצה לראותן שוב. אבל זה מספק את הסחורה".
אז למה בכלל שמישהו בימינו ירצה להיות תסריטאי סיטקומים?
"כי זה מקצוע שבוחר בך, לא אתה בו. אסור להיכנס לזה מתוך מחשבה של ביזנס וכסף. צריך רצון אמיתי לגרום לאנשים לצחוק. אני מאמין שאנשים מוכשרים ישרדו בתעשייה, לא משנה מה. וגם לא מוכשרים".
