רהט: נהיה העיר הבדואית הירוקה הראשונה

כשעברו הבדואים בישראל להתגורר ביישובים ובערים בנגב, עברה החברה שלהם שינוי דרמטי. כיום הם מקיימים חיים מודרניים וחשופים לתרבות הצריכה, ולכן גם טביעת-הרגל האקולוגית של בני המדבר השתנתה לאין שיעור.

בכל חודש מיוצרים ברהט אלף טונות של פסולת, כשכל תושב מייצר כ-22.7 ק"ג פסולת בחודש. ברחבי העיר פזורים אתרים פסולת בלתי חוקיים, ובשל ליקויים בתשתית האיסוף נוצרים מפגעי ריח ותברואה. התושבים נהגו במשך שנים להשליך גרוטאות לרחוב, לאזור התעשיה או לשטחים הפתוחים בפאתי העיר. עקב קיצוצים, את הפסולת אספו בעיר פעם בשלושה ימים, כך שחלפו בין 12 ל-15 יום עד שהפסולת נאספה מכל אזור בעיר. סקר של הלמ"ס מ-2007 גילה כי 86 אחוז מהתושבים אינם מרוצים מרמת הניקיון באזור מגוריהם, אך בעירייה לא ידעו איך לגרום לתושבים ללא מודעות סביבתית לשמור על הסביבה.

כאן נכנסו לתמונה סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון, שכתבו עבור רהט תוכנית סביבתית מקיפה. המהלך יצא לדרך הודות להיכרות מוקדמת בין ראש לשכת ראש העיר, אחמד עמראני, ובין פרופסור אלון טל, מומחה סביבה מהחוג לאקולוגיה מדברית באוניברסיטה השכנה. כשהבין טל את הפוטנציאל לשינוי ממשי שניתן לעשות בשטח, החליט להטיל את המשימה על התלמידים שלו. בשבוע שעבר הציגו הסטודנטים את התוכנית בפני העירייה באירוע חגיגי במתנ"ס העירוני, וגורמים השותפים למהלך אמרו כי הם פועלים על מנת לגייס כסף שיבטיח שהיא תיושם בעתיד הקרוב.

במקום עבודה תיאורטית - שינוי בשטח

"כשפנו אליי (מהעירייה - א.ק) אמרתי שבדיוק אני מעביר קורס בנושא, והצעתי שבמקום שהסטודנטים יכתבו עבודות אקדמאיות תיאורטיות, הם יכתבו תוכנית אב לטווח ארוך לרהט כדי לשפר את המצב הסביבתי", סיפר טל. "בתוכנית הם התמקדו בטיפול בפסולת, בשטחים ציבוריים פתוחים, בהקמת יחידת אכיפה סביבתית, בשיקום נחל גרר ובחינוך סביבתי".

אחת ההצעות של הסטודנטים הייתה לנצל את חוק הפיקדון כדי להקים קרן מקומית בה ירוכזו הכספים לטובת הקמת פארקים, ויישום פרויקטים ויוזמות סביבתיות.

אך בשונה מגיבוש תוכנית על פי מודלים כללים, במסגרת העבודה הם נתקלו באתגרים ייחודיים למקום ולאופייה של החברה המקומית. כך למשל גילו הסטודנטים כי במהלך אירועים וחגיגות משפחתיות מצטברות כמויות גדולות של בקבוקים, והדבר יכול לסייע בהעלאת המודעות לשמירת הסביבה בקרב התושבים. הם ניצלו את המסגרת השבטית ליוזמות של איסוף בקבוקים למיחזור, ואת אופי המגורים הייחודי להקמת מוקדי איסוף אזוריים.

בעיה בולטת נוספת בעיר הייתה ההצטברות של פסולת בניין. כדי להתמודד עם המפגע הזה הציעו הסטודנטים להנהיג אכיפה המבוססת גם היא על שיטת הפיקדון. השיטה עובדת כך: היזם מחויב להעביר לוועדה המקומית פיקדון כספי בשווי העלות הצפויה של פינוי פסולת הבניין שהוא מייצר. את דמי הפיקדון הוא יקבל רק לאחר הצגת חשבונית המעידה על פינוי הפסולת לאתר מורשה, ואישור על ההטמנה במטמנת פסולת הבניין. כך מובטח שפסולת הבניין תגיע ליעדה ולא תושלך ברחבי העיר.

"אנחנו חסידים גדולים של איכות הסביבה ואני מעוניין לקדם את הנושא", אמר ראש העיר, פאיז אבו סהיבן. "דיברתי על כך במסגדים וחילקתי פליירים לתושבים. אני איש חינוך ומבין את החשיבות של השמירה על איכות הסביבה, אך רשות לבדה לא תוכל לעשות את העבודה ויש צורך בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע ומשרדים נוספים".

ראש לשכתו, עמראני, הוסיף כי בקרב תושבי העיר יש נכונות לשמור על איכות הסביבה, אך מעולם לא ניתנה להם ההזדמנות. "אין לנו פחי מחזור, בעיר אין פארק משחקים לילדים וכמעט ואין מגרשי כדורגל. רהט צריכה להוות דוגמא לכל היישובים הבדואים באזור. התוכנית הזו היא התחלה של שיתוף פעולה בין עיריית רהט והאוניברסיטה, כדי לקדם את איכות הסביבה בעיר. לאחר שראינו את המצגות של הסטודנטים, הנהלת העירייה החליטה לאמץ את תוכנית הסטודנטים כתוכנית אב לקידום איכות הסביבה בעיר. כולנו תקווה שהתוכניות הללו יאירו לנו את הדרך, ורהט תהפוך לעיר הבדואית הירוקה הראשונה בישראל".