"אני מנשק את כל ידידותיי", אמר לי בתמימות
חייכתי יפה, נעלבתי בשקט, והלכתי לי משם, בתחושה מטופשת לחלוטין. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה כאן, איך יצא שבחור שכלל לא שמתי לב לקיומו עד לפני חודש הוציא אותי דחויה, מטופשת והוזה דברים שאינם בנמצא? הפלרטטן הכרוני
פלירטוט הוא מין מנהג נפוץ כזה בין המינים, שיכול להעיד על מספר דברים וכוונות. זה יכול להיות ניסיון להראות עניין, זה יכול להיות משחק תמים ותו לא, זה יכול להיות גם מעין אמצעי לבדיקה וחיזוק של האגו. יש אנשים שנהנים מפלרטוט, גם ואולי במיוחד כשהם במערכת יחסים. בגלל שזה מעין ריגוש מותר, משחק תמים בלי כוונה לעבור את הקו, זה לא נחשב בגידה, שכן זה לא אמור באמת להגיע לשום מקום.
יש פלרטטנים שמתמקצעים באומנות הזאת, שיכולים להעביר קורסים שלמים בקיומו התקין של הפלרטוט המודרני. כשהפלרטוט נעשה בין שני אנשים רווקים ובאופן מסוים, החוקים קצת יותר מטושטשים, שכן בכל זאת יש הבדל בין הטבח החביב שמפרגן לי אקסטרה צ'יפס בצהריים לבין הבחור שעושה צעדים ברורים ואז מכחיש כל ניסיון מכוון מצידו.
אני לא יודעת לפלרטט, ממש לא, אני גרועה בזה ולא אוהבת את זה. אני בחורה ישירה, לטוב ולרע, ולכן איתותים חסרי כיוון לא מנעימים את זמני כלל וכלל, ואף להפך - הם מבלבלים אותי לחלוטין. אני לא רואה את הטעם בהם. אם אני לא מעוניינת אני לא משחקת, ואם אני כן מעוניינת אני די ברורה. לא מובן לי לשם מה אדם, ובוודאי אדם רווק, צריך לאותת סתם. לי, למשל, גם כשיש סימני דרך די ברורים, קשה להסתדר.
לאט לאט הבחנתי שהוא מחפש את חברתי
לפני כחודשיים וחצי הגיע למקום עבודתי בחור חדש. הוא לא היה מושך או מצחיק במיוחד, לא הרגשתי שום חיבור מעניין או מבדר איתו. למען האמת, בהתחלה לא ממש שמתי לב לקיומו. לאט לאט הבחנתי שהוא מחפש את חברתי הרבה יותר משאני את חברתו, מתעניין בפרטים על חיי, שואל שאלות ובאופן כללי מנסה להתקרב. בנוסף ראיתי שהוא זורק לעברי רמזים ואיתותים למיניהם. לדוגמה, הוא הודיע לי שהוא רווק ומחפש קשר רציני, הזמין אותי לפה ולשם, הציע מפגשים אחרי העבודה, בא לבקר במשרדי בהזדמנויות שונות, ביקש את הטלפון שלי, התעניין בדברים שעשיתי, חיפש כל הזדמנות לגעת בי, שמר פתקים מטופשים שכתבתי ודאג להחמיא לי ולוודא שאני מבינה שצורתי החיצונית מוצאת חן בעיניו.
ההתעניינות שלו עברה את תחומי ושעות המשרד והמשיכה בהודעות ומיילים בשעות הערב ובסופי שבוע. בקיצור, לפי כל סימן שאני מכירה, הבחור הראה עניין. עד כדי כך המצב נראה ברור, שאפילו שותפי למשרד הפציר בי להקל על חייו של הבחור האומלל ולהיענות לחיזוריו השקופים.
שנינו חובבי כדורסל נלהבים, אני אפילו קצת יותר
אחרי כחודש וחצי של היסוסים, הסכמתי לצאת איתו. שנינו חובבי כדורסל נלהבים, אני אפילו קצת יותר. כשהוא הכריז שיש בידיו כרטיסים למשחק, ולא סתם משחק, אלא פלייאוף, ולא סתם כרטיסים אלא כרטיסים למושבים שנמצאים ממש על הפרקט, באמת שלא יכולתי לסרב (האפשרות להריח את זיעת השחקנים ואולי לחטוף כדור בפרצוף קוסמת לי בצורה בלתי מוסברת).
במשך כל המשחק עדיין לא הייתי בטוחה אם אנחנו בדייט או בפגישה ידידותית. אציין מראש, אין לי המוני ידידים מהמין הגברי ובאופן כללי אני לא מאמינה גדולה בקשרי ידידות בין-מיניים. אבל אני גם ממש לא ילדה חסרת ניסיון או הבנה, ויש לי מספיק יכולת אבחנה כדי להבדיל בין בחור מעוניין לבחור מיודד. ודאי שלא כל בחור שמדבר איתי מיד נרשם אצלי כפוטנציאל חיתון.
כשכבר ניסיתי להתנתק, הוא משך אותי אליו
בתום המשחק צעדנו החוצה, הוא הניח את היד על מותני במחווה מאוד לא ידידותית ונתן לי נשיקה על הלחי. אני, בטמטום רגעי ובלתי מכוון, המשכתי בנשיקה קצת יותר רצינית. וגם כשכבר ניסיתי להתנתק, הוא משך אותי אליו והמשיך את הנשיקה. עד שתיים בלילה המשיכו הודעות ה-SMS, על המשחק ועל כל מה שמסביב, הכל חוץ מהנשיקה.
כך עברו להם כמה שבועות, התראינו במשרד, החלפנו הודעות עלומות, אבל הנשיקה ההיא לא הוזכרה אפילו במילה. אני לא יודעת למה העניין הטריד אותי כל כך. אולי כי עבדנו ביחד, אולי כי לא הבנתי את הסימנים הסותרים שלו, אבל באיזשהו שלב נשברתי וביקשתי להבין בדיוק מה קורה.
"לא היתה לי כל כוונה רומנטית", טען, "אני מת עלייך, נמשך אלייך, אבל לא התכוונתי לשדר שום עניין מעבר לידידות, אני מנשק את כל ידידותיי", אמר לי בתמימות טוטלית, "כל הרמזים כפי שהבנת אותם היו אמצעים לתחזוק הידידות שלנו ולא יותר".
ובכן, מה אומר לכם? הרגשתי מטומטמת. יכול להיות שטעיתי עד כדי כך? יכול להיות שכל מי שסיפרתי לו את המתרחש שגה גם הוא? או שמא הבחור החביב פשוט לא כזה סגור על עצמו?
למרות שבאמת הייתי צריכה לסתום את הפה וללכת לדרכי בשלב הזה, הייתי כל כך מרוגזת שאמרתי לו בפה מלא שברור לי שהוא משקר, אם כי לא ברור לי למה. אין מה להתווכח, זו גרסתו והוא דבק בה, שכנועים ודאי לא יועילו כאן, אבל.... "אני לא משקר", הוא התעקש, "אני אולי בהכחשה אבל לא משקר, כל שעשיתי היה מידידות בלבד".
האומנם?
חייכתי יפה, נעלבתי בשקט, והלכתי לי משם, בתחושה מטופשת לחלוטין. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה כאן, איך יצא שבחור שכלל לא שמתי לב לקיומו עד לפני חודש הוציא אותי דחויה, מטופשת והוזה דברים שאינם בנמצא? מילא אם הייתי אני היוזמת והמעוניינת, אולי הרצון והעניין בו היו גורמים לי לרקום לעצמי תסריט פנטזיוני ובדיוני במוחי הפורה. אבל כאן באמת שלא היה כל עניין מצידי, אז איך יוצא שגם לא יזמתי כלום וגם יצאתי דחויה ומטומטמת?
האם זה אמצעי להפגת השעמום במשרד?
עניין הפלרטוט הזה, הוא בעייתי מאוד. יש אנשים שפשוט נהנים מהמשחק, מנסים למשוך את הריגוש המרומז הזה ללא שום כוונה לממש אותו. בשביל מה זה טוב אני לא יודעת. האם זה אמצעי להפגת השעמום במשרד? האם זה מבחן לבדיקת היכולות החיזוריות וכוח המשיכה? אולי הייתי מעין בדיקה לאגו? או שמא יכול להיות שהפלרטטן החביב פשוט נהנה מתרגילי "תיחזוק ידידוּת" עם בחורות שונות ומגוונות?
נכון שמומלץ לא לבנות יותר מדי על רמזים, אבל במציאות, אנחנו ניזונים מרמזים, מאיתותים וממעשים שמצביעים על מחשבות שנמצאות מאחוריהם. לרוב הרי אנחנו לא הולכים ואומרים באופן ישיר כל שאנחנו חושבים ורוצים, בוודאי שלא בתחום הרומנטי. אז הלכתי אחרי מה שהבנתי, ואני די בטוחה שהבנתי נכון. מה עבר או לא עבר לו בראש אני לא יודעת. האם הוא אכן לא היה מודע לעצמו, או שמא פשוט שינה דעתו ולא עדכן אותי? האם קיימת הפרעה חדשה וקיצונית של פלרטוט בלתי רצוני, בה הבחור המסכן לא שם לב למעשיו? מכיוון שלרוב אני מבינה דברים בצורה די מוצלחת, המסקנה היחידה שלי היא שמדובר בזן ספציפי - הפלרטטן הכרוני.
הוא נהנה מהפלרטוט בלבד, נזהר לא להיות ישיר או ברור מדי, מערפל את מעשיו ודבריו באופן עקבי, וברגע שמגיעים לשלב של מימוש או שיחה ישירה כלשהי, הוא נבהל ומתנער מכל אחריות למעשיו.
הם קיימים במשרד, בלימודים, באתרי האינטרנט (אלה שקורצים או כותבים איזה הודעה, אבל לא באמת מגיעים ליותר מזה). אולי הוא ואחרים כמוהו רגילים לתחזק ידידות באופן שוטף ויומיומי וזה בסדר, אני רק ממליצה לבדוק שלבחורה מתאים להיות ידידה מתוחזקת, כזאת שלא אכפת לה שישחקו משחקי אגו על חשבונה.
