"למדתי לשתוק קצת ולהקשיב יותר"

האם משפחה חלק ב' שונה ממשפחה חלק א'? איך מסתדרות הילדות הגדולות עם אייל? למה נתתם לקטנה לישון איתכם? למה צילמת את הילדות כשהן ביקשו שלא? איך שכנעת את כולם להצטלם ולחשוף את עצמם? אלו רק חלק מהשאלות ששאלתם את מירי חנוך, המחוברת שחושפת את עצמה ואת משפחתה בסדרת "מחוברות".  מירי דיברה על ההלם הראשון שהגיע עם החשיפה, הצורך להתמודד עם הבעל והילדות, הקלות בה מתרגלים למצלמה, היחסים עם הבעל, לא רק מול המצלמה, על הזיכרונות שיישמרו לתמיד, ועל כך שתשמח להמשיך לצלם את כולם. 

עוד שאלות מתוך הפורום -

הי, אני ממש נהנית לראות אותך ומתרשמת ממי שאת, מהכנות מהאיכותיות ובכלל - משהו מאד אמיתי. ויחד עם זאת אני תמיד שואלת את עצמי למה בעצם? איזו מטרה זה משרת. הרי עם כל היופי שבסדרה לי ולאחרים זה מספק יצר של הזדהות וגם - לא פחות מציצנות. אבל מן הסתם יש מחירים שאת משלמת ואם לא את אז בטח ילדותייך שגם אם הסתגלו - לא ממש בחרו את הסיטואציה. אני לא מתכוונת לשפוט - פשוט שואלת מה שאחרים סביבי גם שואלים ( אנחנו בהחלט דנים בנושא....) מה המניע וזה- למרות היופי , העניין וההערכה שיש לי לסדרה. (מתעניינת)

תראי מתעניינת, אין לי על זה תשובת מחץ אחת, זה כמו השאלה למה לכתוב ספר או טור אישי או בלוג שקשור לחייך ומן הסתם לחיי אחרים שאתך, מחירים יש לכל דבר, וזה לא סיבה לא לעשות. בכלל מהנסיון שלי מצטערים על דברים שלא עושים, ופחות על דברים שעושים, כשזה קשור ביצירה, ביטוי ונסיון להבין מחדש של מי החיים האלה , אני רואה בחשיפה כלי, אחרי הכל חשיפה עצמה היא לא אויב היא משהו שאת עושה אצל פסיכולוג או רופא או עם חברים טובים או בני זוג, השאלה היא מה רוצים כאן לעשות מה היא הכוונה ודורון צברי ואני ביחסים שהתפתחו לאורך הסדרה היינו מאוד מכוונים על אותו תדר, מחפשים משמעות, מנסים לפרוץ את גבולות המשפחה הסגורה שבתוכה יכול לקרות הכל ואיש לא ידע, מין מחקר שהוא חלק מהמחקר הגדול של הגינום האנושי, מישהו היה צריך להתנדב לקבוצת המחקר.

הפער בין הבנות הגדולה והקטנה לא מתיש? (טליה)

מתיש מצד אחד כי יש בבית פעילות 24 שעות ביממה אבל הקטנה הזו זוכה בשלוש אמהות וכולנו מאוד אוהבות להשתכשך יחד, בעיקר כשאין איומי מצלמה, בית ספר וגן, כן להיות שוב אמא לקטנים זה מעייף אבל שומר אותי צעירה.

בתחילת התכנית נראה שלמשפחה, לילדות ולאייל, מאד קשה עם המצלמה ועם החשיפה הגדולה, אבל בהמשך אייל משתף פעולה והילדות כבר פחות עצבניות -איך הצלחת לשכנע אותם? האם הם היו שותפים לעריכות ולמה שהראו? האם היה להם say במה שתצלמי? (שני)

בהתחלה זה היה כמו בהתחלה, שוק והלם, ומה פתאום וגם איזה מין משימה זו לצלם את החייים, והחיים האלה הם לא רק שלי והמון לבטים, לאט לאט שאלתי את מה שלא שאלתי בהתחלה מי מוכן למה, ומרגע שהדברים הונחו על השולחן היה הרבה יותר ברור מה עומד לפנינו, ברור זה כמובן, לא קל, אבל זיהוי הבעיה בהחלט הפך פה לחצי מהפתרון, זה מעולה לעשות ניקוי אורוות כזה וטריגרים הם רק טריגרים. כמובן שלא הכרחתי אף אחת מהן לשתף פעולה אני ממש מכבדת את רצונן בעניין הזה, אפילו הפלגתי בדמוקרטיות ואמרתי שהם יכולולת גם לשנוא את הסדרה וגם לכעוס עלי, בעוד עשר שנים אני בטוחה שגם הן יראו בזה חלק מהגיבושון של ההסטוריה המשפחתית.

היה קטע כשהקטנה אמרה שהיא לא רוצה שיצלמו לה את הבית לטלביזיה, זה היה די מדהים שהיא מבינה ומודעת בצורה כזו. איך היא מגיבה לסדרה כשהיא רואה אותה בטלביזיה היום? (צופה)

היא מאוד שמחה לראות את עצמה בטלוויזיה. אני חושבת שכשהיא תגדל היא עוד יותר תאהב את הפרוייקט הזה שתיעד חמישה חודשים בחייה כילדה, הלוואי שהיה לי מסמך כזה לעצמי.

רוצים עוד? היכנסו לפורום

פספסתם קטעים מ"מחוברות"? היכנסו לאתר