חתונה: ברית בין אוהבים או עסקה מוצלחת?

באחרונה התבשרנו כי מפלגת הבית היהודי התגייסה לאתגר של ריבוי הנישואין במגזר הדתי. לא סוד הוא שגיל הנישואין במגזר הדתי-מודרני הולך ועולה. הסיבה העיקרית לכך היא המודרניזציה וערכיה: הרצון של הצעירים (ובמיוחד הצעירות) להגשים עצמם לפני הקמת משפחה, הפער המתרחב והולך בין המינים במגזר הדתי – בגלל החינוך הנפרד והשינוי הדרמטי במעמד האישה, הצורך בהתבססות כלכלית לפני הנישואין, ועוד. 

הפתרון שהוצע הוא העסקת רכזי שידוכים במוסדות העל-תיכוניים. האם בא לציון גואל? פתרון טכני זה רק נראה כפתרון, אך אף אינו קרוב לעומק הבחינה שסוגיה זו דורשת.

בעיית הנישואין במגזר הדתי מפגישה שתי תפיסות עולם מנוגדות. זו המסורתית, בה לאשה תפקיד פונקציונאלי בלבד, וזו המודרנית, המעניקה לאשה שיוויון ואורח החיים הזוגי בא להיטיב ולהצמיח את שני בני הזוג בו זמנית.

לפי התפיסה המודרנית השוויונית, נשואין הם ברית אותה כורתים שני בני זוג בוגרים מתוך אהבה הדדית על מנת להקים יחידה משפחתית שתגביר את רווחתם ואת אושרם, ובהתאם לרצונם גם יגדילו את המשפחה בהבאת ילדים לעולם. 

לפי התפיסה המסורתית, נישואין הם המסגרת הטובה ביותר לקבל את הצעירים למסגרת החברתית הקיימת ולמנוע את נשירתם, כיון שמיסוד החיים מונעים את החיפוש העצמי שמתאפשר לכל צעיר וצעירה בעודם חופשיים מעול המשפחה. יתר על כן, נישואין לפי ההלכה הם חובה המוטלת על הגבר על מנת להשיג כמה מטרות בהן האשה משמשת כאובייקט ומאפשרת לבעל להגשימן.

בשירות הגבר, בשירות האומה

המטרה המוצהרת והנחשבת למצווה הראשונה בתורה היא הולדת ילדים, מצוות פרו ורבו, שמוטלת על הגבר. לפי ההלכה, אם האשה אינה יכולה ללדת עליו לגרשה לאחר עשר שנים ולשאת אחרת שתוכל להוליד לו את הילדים ולהביא לכך שיגשים את המצווה. למרבה האבסורד, למרות שהאשה פטורה ממצווה זו, רבנים כיום מחייבים אותה להוליד לאורך כל שנות הפוריות, כאילו הייתה היא

 החייבת במצווה. זאת למרות הקושי הגדול והמחיר האישי הכבד שהאשה משלמת על היותה ולדנית מגיל כה צעיר - בהתפתחות האישית, בפיתוח קריירה, ברווחה ובבריאות.

גם המטרה השניה, מרכזית ביותר אך פחות מוצהרת בגלוי, ממוקדת בגבר: על האשה להרגיע את יצר המין שלו. או בלשון חכמים: "בן עשרים ולא נשא אשה (...) כל ימיו בהרהור עבירה" (בבלי, קידושין כח, ב). ברור שהאשה משמשת כאובייקט מיני ומגשימה את דברי חז"ל: "אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים" (תעניה לא, א, כתובות נט, ב).

המטרה השלישית של החברה המסורתית היא חברתית – לאומית, מה שקרוי "הרחם בשרות האומה". הצורך להגדיל את האוכלוסייה של חברה מסוימת או של העם מביא לעידוד הילודה בחברה

המסורתית-דתית-חרדית,

ללא התחשבות ברווחתה ובבריאותה של האם. באחרונה קרא אחד מרבני הציונות הדתית לכל אשה להינשא כמה שיותר צעירה, כאשר כוחה במתניה, וללדת 12 ילדים לפחות. האשה איננה נתפסת כאדם שראוי להתפתח ולצמוח לקראת הגשמת אישיותה, רוחניותה, כישרונותיה ומאווייה האישיים. היא כלי לריבוי דמוגרפי.

נשים חרדיות הממלאות פונקציות אלו משלמות בבריאותן. תוחלת החיים שלהן היא הנמוכה ביותר בארץ, בעוד שנשים אחרות נהנות מתוחלת חיים ארוכה אף יותר מן הגברים. נישואין מוקדמים הם תמיד על חשבונן. על חשבון התפתחות מקצועית, על חשבון הגשמה עצמית וצמיחה רוחנית.

• ההרצאה ניתנה במושב פרלמנט נשים על "נישואי בוסר" שהתקיים אתמול בפרדיס