משחק החיים: באמת שלא רציתי להיות מניאק
אמא תמיד חינכה אותי להיות הילד הכי טוב. הכי נחמד. הכי מתחשב. אבל היא שכחה ללמד אותי דבר אחד, להיות גם הכי רע. עם הזמן, לנוכח המציאות כפי שחוויתי אותה, לימדתי את עצמי
"טוב, אני מחר חוזר לבסיס, אז ניפגש מתישהו, הא?"
היא הסתכלה עליי כאילו אני הגבר הכי מניאק שקיים, לקחה את התיק, ובחמש בבוקר ירדה למטה ותפסה מונית.
אומרים ש"עדיף לאהוב ולאבד, מאשר לא לאהוב בכלל". המשפט הזה מיועד לפתטים שעדיין נותנים לגיטימציה למעשים הטיפשיים שלהם כשהיצר כובש אותם, או כמו שהם קוראים לזה - כשהם מאוהבים.
אמא תמיד חינכה אותי להיות הילד הכי טוב. הכי נחמד. הכי מתחשב. אבל היא שכחה דבר אחד, להיות גם הכי רע. אבל את זה תבינו קצת בהמשך.
זה התחיל כבר בכיתה ד', אחרי שעברנו את כל המשחקים שבנות זה איכסה והבנו שיש בהן משהו. אז התחלתי לכתוב מכתבי אהבה, לקנות להן מתנות, להציע חברויות. אבל שום דבר מזה לא עבד, ולא הבנתי למה. מה,הבנות היו כל כך רעות שלא הייתי מספיק טוב בשבילן? נראיתי טוב, הייתי חמוד ואפילו שיחקתי כדורסל בנבחרת בית ספר. אז למה הן תמיד הלכו לבנים שהתייחסו אליהן הכי חרא?
חשבתי שהבנות יראו כמה אני משקיע ויתאהבו בי
בגלל אותן בחורות הפכתי לילד ביישן, חסר ביטחון עצמי ובודד. אבל לא ויתרתי. אחרי בית הספר היסודי הגעתי לבית ספר חדש וחשבתי שהמצב יהיה שונה. חשבתי שהבנות יראו כמה אני משקיע ויתאהבו בי, כמו שאני התאהבתי בהן.
אבל אז, אחרי הרבה דחיות, החלטתי לעשות שינוי. רציתי לנקום באותן בחורות ולראות אם המצב הזה עובד גם הפוך. אם אני אתנהג אליהן כמו חרא הן יתאהבו בי? ובדיוק כשהתחלתי להבין איך העולם הזה עובד - היא הגיעה.
הגיעה הבחורה הזאת, זאת שפשוט לא יכולתי לעמוד בפניה, זאת שברגע שראיתי אותה ידעתי שלא יעזרו כל המשחקים שלי עליה. היה בה הכל: היא היתה גבוהה, בלונדינית, עיניים לא מהעולם הזה, והיא ידעה בדיוק מה שהיא רוצה. ושוב, התאהבתי. או לפחות ככה חשבתי.
חשבתי שאני מאוהב, אבל אז הבנתי משהו: כשמישהו רוצה חברה, והבחורה מולו רוצה את אותו הדבר - הם יהיו ביחד.
האנשים האלו מולנו כל הזמן, גבר ובחורה שכולם יודעים שהם לא מתאימים מבחינת אופי, מבחינת מראה, מבחינת בגרות. אבל הם עדיין ביחד. אהבה, או נוחות?
אבל אני הייתי באשליה של עצמי, שאני מאוהב, שרק איתה אני רוצה להיות, שלא משנה מה יקרה, אנחנו נהיה ביחד.
ההמשך לא מעניין יותר מדי אבל חשוב להמשך הסיפור: היא בגדה בי עם החבר הכי טוב שלי. זאת היתה נקודת המפנה שלי. ברגע ההוא הבנתי שצדקתי לאורך כל הדרך, והחינוך הזה שקיבלתי "להיות ילד טוב" לא באמת עובד על בנות. הן אוהבות משהו מסוג אחר, הן אוהבות שקשה להן. מצאתי את הנוסחה להצלחה - תתנהג חרא ותשיג את הבחורה.
מאז עברו שנים, צברתי ניסיון. הבנתי בדיוק איפה ללחוץ ואיפה להפסיק כדי לגרום לבחורה להרגיש שהיא פגשה את האחד. אבל גם כשאני גלוי לב עם הבחורה ואומר לה שאני מחפש רק סטוץ ולא יותר מזה, היא עדיין חושבת שהיא יכולה לשנות אותי.
לא מזמן יצאתי עם חבר לפאב להתחיל עם בחורות, ומיד כשנכנסנו שאלתי אותו: "למה כשבחורה יוצאת לפאב הן לבושה בלבוש מינימלי, שולחת חיוכים מזמינים, וכשבחור ביישן הולך אליה אחרי שאסף את כל הביטחון העצמי שלו, אחרי שרק נתן לה מחמאה, היא מעיפה אותו? למה גבר צריך להתנהג לבחורה כמו אל חתיכת בשר כדי שהיא תרצה אותו יותר?"
אז אחרי שעשיתי הכל לפי הספר, והבחורה ראתה שאני לא שם עליה, שאני מתנהג אליה כמו אל זבל, היא רצתה אותי יותר ורק חיפשה אותי בכל פינה. לא פתטי?
ולמרות זאת, אני מקווה שאני בכל זאת לא צודק. אני מקווה לא להגיע למסקנה שבאמת אין כזה דבר אהבה.
אם אני אתנהג אליהן כמו חרא הן יתאהבו בי?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
