מישהו חידש את הזרם

עם כל הכבוד לשלל המוזיקאים שריגשו אמש במופע העשור למותו של מאיר אריאל בקיסריה, שיא הערב נרשם עם סיום המופע, כאשר עלתה להקת "תמוז" להעניק משיריו של אריאל. חלקה של "תמוז" בהחלט לא עבר חלק, בשל ויכוח שהתגלע בין החברים, אבל היא סחטה מחבר הלהקה אריאל זילבר הבטחה מסעירה: "תבואו להופעה של תמוז. אני מבטיח שנעשה הופעה של תמוז, ואז נשיר את כל השירים, לא עכשיו". אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

אל מול השיא שנרשם בסיום הערב, אין ברירה אלא להתנצל בפני שאר המוזיקאים שריגשו אמש במופע. לדורי בן זאב, ששימח עם "סוף שבוע בכפר" שכתב לו אריאל והרחיב את טווח השיר כששירבב אליו איזכור אקטואלי של לאונרד כהן; לשלומי סרנגה שריגש ב"נגה", למיקי קם ששרה בפעם הראשונה את "אנא הישאר" עם מילים של אריאל, לחן פורטוגזי וביצוע וירטואוזי.

בקשת מחילה גם מהאחים אריאל, הבנים של מאיר, שהקסימו באנרגטיות עם "קוצים א'", שילבו במנגינה את "אדון הסליחות" וסיכמו אותו ב"חטאנו לפניך"; מאהוד בנאי, שזכה בכבוד מוצדק לשיר שלושה שירים רצופים - "לילה שקט עבר על כוחותינו", "שיר תת מודע זמני" ו"בלוז כנעני" שכתב על אריאל.

טייב לוחצת. זעם תמוה בביצוע ל"שלל שרב" (צילומים: חגי אהרון)

סליחה גם מתרצה אריאל, שהזכירה בנאומה את גלעד שליט ואת הרצח במוצ"ש. "לא ייתכן שתעבור על זה לסדר היום", היא פנתה לשמיים. ואפילו מנינט טייב, שביצעה בזעם תמוה את "שלל שרב". מאחורי הקלעים סיפרה שזהו כבר המופע השלישי לזכרו של אריאל בו היא משתתפת, ושהיא כבר "מרגישה חלק מהמשפחה, אם מותר לי".

יהיה לנו טוב, טוב מאוד

נבקש סליחה מהם, ומכל שאר המוצלחים, על כך שהשיא הגדול, כאמור, היחיד בעוצמתו במהלך הערב, היה שייך ללהקה שכבר לא קיימת, שנוכחותה החלה להסתמן לקראת סוף המופע. האחים אריאל שרו את "מודה אני".

חנוך וזילבר. "תקראו לשלום"

אהוד אריאל המשיך את המנגינה לצד יהודה עדר, המנהל האמנותי של המופע. שחר עזב את הבמה, אהוד עמד לעזוב, ואז עלה שלום חנוך, נישק אותו, והמשיך במקומו את השיר שטרם הסתיים - תחילה בנגינה ואז בשירה: "יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד", והוא נשמע כל כך משכנע.

קוטנר וזילבר. "נראה מה יהיה"

בינתיים על הבמה, התארגנות תזזיתית. חנוך נתבקש למשוך זמן. על המסך קטע וידיאו ובו מאיר אריאל הצעיר שר "שיר כאב". חנוך המבוגר ליווה אותו על הבמה. בסרט נראה גם אריאל זילבר הצעיר מנגן בקלידים. ופתאום זילבר המבוגר הגיע, בלבוש חרדי מלא ומגבעת, וכהשתקפות מראָה פלאית התיישב ליד הקלידים הנוכחיים והצטרף לחנוך, עדר, מאיר ישראל ואיתן גדרון, שכבר איישו את הבמה. הקהל קם על רגליו ולא חזר יותר לשבת. וכך, התחיל האיחוד של להקת "תמוז".

אל תתנו לזה לחלוף

ככה הם רצו אותם

יואב קוטנר המנחה הפציר בהם: "רוצים עוד, עוד קצת", אבל זה לא עזר. חצות וחצי. רוח באה מהים ולא הצליחה לצנן את הכמיהה. קוטנר הכריז בעצב על סיום המופע: "לילה טוב. תודה. גם אני רציתי עוד".

הקהל סירב לעזוב את השטח. זה לא היה "משחק הדרן". המופע באמת הסתיים, אבל עדיין נקלטו תזוזות מאחורי הקלעים. קוטנר עדכן: "יש אופציה לארבע-חמישיות תמוז", ועודד את עדר ואת גידרון, שנותרו על הבמה, לנגן. "נראה מה יהיה".

הקהל המשולהב בקיסריה. ידעו מה הם רוצים לשמוע

הקהל תמרן אותם לשיר "ככה את רצית אותי". פתאום הגיע זילבר והסביר במבוכה את הקושי האמיתי שלהם לחזור ולהופיע הפעם: "חבר'ה, זה ערב למאיר אריאל ולא בסדר שנשיר שירים שמאיר לא כתב. אנחנו לא במצב טוב עכשיו. עובדה - מאיר (ישראל) לא כאן, וגם שלום לא. תקראו לשלום".

הקהל קרא - וחנוך התייצב, מבולבל מעט. "ככה את רצית אותי" התנגן וחנוך הוסיף את הגיטרה ואת קולו, כשהוא מוחה ואומר שאינו זוכר כלל את השיר, והוכיח כשטעה במקצב ונכנס שלא במקום.

בזכות מאיר אריאל, ובזכות אוהביו, "תמוז" נעתרה להמשיך. חנוך הגביר הילוך, זילבר התאים אליו את קלידיו. הם ביצעו שוב את "סוף עונת התפוזים" וחנוך אמר: "שלא תחשבו שלא אכפת לנו. זה רק בגללכם".