רב עלילה
לכל שוחר קריאה יש את הסופר האהוב עליו, זה שבלעדיו הספרות היתה אחרת. שישה רבנים סיפרו לנו מי הסופר שלהם. חושבים שתוכלו להשתרבב ברשימה עתידית? מהרו לשלוח סיפור לתחרות "אגדתא" של ynet ובני עקיבא, שנסגרת מחר
הרב חיים נבון
סופר: חורחה לואיס בורחס
אם אני צריך לבחור סופר שאני אוהב, אזכיר את בורחס - סופר דרום אמריקאי שחי במאה ה-20. פעם התגלגל לידי ספר שלו, התחלתי לקרוא אותו ב-10 בלילה והמשכתי עד תפילת שחרית. מאז אני אוהב אותו. הספרים שלו הם גם ספרות וגם פילוסופיה באריזה אחת. בורחס כתב בעיקר סיפורים קצרים בהם הוא מתח את הגבולות של הדמיון והמחשבה. היה לו ידע אינטלקטואלי מדהים, דמיון מפליא וכישרון ספרותי לחבר את שני אלה יחד לכדי סיפור.
הוא חשב על תובנות פילוסופיות או פילוסופיות למחצה, שאף אחד לא חשב עליהן קודם. בספרו "בדיונות" לדוגמה, הוא יוצק לתבנית ספרותית חידות פילוסופיות. למשל - מה קורה לאדם שלא שוכח אף פעם? או: האם הגורל שלנו הוא תוצר של הגרלה ענקית שמישהו מארגן בכל רגע?
(הרב נבון הוא איש חינוך ותקשורת, ורב קהילת "השמשוני" במודיעין)
הרב משה הגר
סופר: יצחק שלו
אני בוחר ביצחק שלו, שכתב את הספר "הפרשה על גבריאל תירוש". זהו אחד הספרים שעיצבו את אישיותי. מהספרים האלה שמגיעים אליך במקרה, והופכים למשמעותיים מאד. שלו מתאר שם דמות של מחנך שהצליח בכוח אישיותו לכבוש את הקבוצה שהוא מארגן, בתקופת מלחמת השחרור. זה ספר על ציונות ומסירות נפש, ויחד עם זה – עלילה.
הכתיבה של הסופר השפיע עליי. חוש הריח בא לידי ביטוי בכתיבה שלו, בצורה מאוד מיוחדת. זהו חוש שבדרך כלל לא שמים לב אליו כל-כך, ואני אישית ער אליו מאד. פעם ראיינתי רב-מחנך למכינה שאני עומד בראשה ושאלתי אותו איזה ספר הוא אוהב. כשהוא אמר את שם הספר הזה - קיבלתי אותו על המקום.
(הרב הגר הוא ראש המכינה הצבאית ביתיר)
הרב מרדכי ורדי
סופר: פרנץ קפקא
אני מסתכל בארון ספרים שמולי, ובמדף ספרי החול בולט "המשפט" של קפקא. ברגע הנתון הזה, שבו אני נשאל על הסופר החביב עליי (בשבוע שחל בו תשעה באב), אני בוחר בקפקא. מכל סיפוריו אני כרגע נזכר בנובלה "הגלגול" - זהו סיפור בסגנון פנטסטי על אדם העובר גלגול והופך לשרץ. באופן חד, חריף וחשוף, קפקא שואל את השאלות העמוקות על הקיום האנושי והוא מעורר לתשובה, מעיר אותנו מתרדמת היום-יום ודוחף לנהל דיון נוקב על תכלית הקיום שלנו בעולם.
קפקא הוא סופר יהודי, ואין צורך להסביר את זה. החיפוש שלו הוא חיפוש יהודי והמבט הנוקב על העולם הוא מבט יהודי, במובן הרחב ביותר של המושג. גם אצל קפקא ניתן לזהות את ה"אור לגויים", למרות שהוא זרוע במעמקי החושך.
(הרב ורדי הוא רב היישוב ראש צורים וראש מגמה בביה"ס לקולנוע מעלה)
הרב בני לאו
סופר: חיים גראדה
הרבה ספרים נשארים בזכרוני במתיקות טעמם, אבל רק בודדים מהם מצליחים לצרוב את תקליטור חיי ולהשפיע השפעה של ממש על מהלך ומסלול החיים. כאלה הם ספריו של הסופר והמשורר היידישאי, חיים גראדה. בספריו "צמח אטלס" ו"מלחמת היצר", מגולל גראדה את עולמו המיוסר של הפלג היותר מחמיר בתנועת המוסר, עולמו של "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוויץ. בלבם של ספריו של גרדא עומדת סוגיית היחס לגוף, ליצרים ולעבודת השם, שנראית כסותרת אותם. בעולם שהוא מצייר, היצר אורב בכל פינה ומנסה בתחבולות להפיל אותך ברשתו.
עולם הישיבות שפגשתי בנערותי ובבגרותי כבר לא היה מוגדר ומקוטב להשקפות ברורות, אבל שעת "סדר מוסר" בערבו של יום היתה שעה של סיכום יום קרב, והיערכות להמשך המלחמה. את ההרמוניה שבין כל חלקי האדם: גופו, נפשו ונשמתו, לא למדנו בסדר זה. היום, כשאני נפגש עם זוגות צעירים, מדריכי חתנים וכלות, ומתבגרים רבים, אני יודע שאפשר לנסות ולהתוות קו חינוכי משלים יותר, הרמוני יותר, שמכיר את הדרך לעבוד את השם על ידי העלאת הגוף - ולא על ידי עקידתו.
(הרב לאו הוא חוקר במדעי היהדות ורב שכונה בירושלים)
הרב בני נכטיילר
סופר: הרב חיים סבתו
אני חושב שהרב סבתו נתן דחיפה מאוד גדולה ליצירה היהודית. אני אוהב את האהבה שלו לדמויות, ודרכו אני מצליח לאהוב דמויות של אנשים פשוטים מהחיים, כאלה שאתה מכיר מבית הכנסת או מהמכולת השכונתית. באמצעות הרב סבתו, אתה מגיע לאהבת ישראל.
גם שפת הכתיבה שלו מיוחדת בעיניי. באיזשהו מקום, הוא חידש סגנון, שקצת מזכיר לנו את ש"י עגנון, אבל בצורה חדשה – בשפה של הרב סבתו. יש לו יכולת לספר סיפור מתובל במדרשי אגדה ובפסוקים, מבלי לפגוע ברצף. שלא כמו במאמר שבו המדרשים והפסוקים הם עול על הקורא, בספרים של הרב סבתו - הם ממש חלק מהעלילה.
(הרב נכטיילר הוא מזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא)
הרב מיכי יוספי
סופרת: יוכבד סגל
יוכבד סגל היא סופרת הילדים שכתבה את סדרת "כה עשו חכמינו". הכרתי אותה באופן אישי, היא היתה חברה של סבתא שלי מגרמניה.
עיקר ההשכלה התורנית שלי, והבסיס לחומר לשיעורים שאני מעביר - מושתתים על הספרים שלה. היא לקחה את סיפורי חז"ל ועיבדה אותם תוך נאמנות לקדושת הטקסט, ובאופן שהקורא יכול לגשת אליהם, לקלוט ולהעביר אותם הלאה.
הסיפור, שמוגש עם ציור מלווה, נותן אפשרות לעכל את הרעיון גם לאדם שטרוד, לא פנוי, או לא מרוכז. ספרי "כה עשו חכמינו" הם ספרים שיש לי קשר איתם עד היום, אפילו שקראתי אותם לפני הרבה שנים. ה"רשימו", הנוכחות שלהם - עדיין קיימת.
(הרב יוספי הוא מרצה ב"שורשים", "ערכים" ובחוות יישוב הדעת)
